סבב גלריות – 3.4.14

בדרך כלל אורכת נסיעתי, מן הבית אל המשרד, כ-30 ד'. היום, 3.4.2014, היא התארכה ל-1.5 ש'. שזה, לכל הדעות, זמן שערורייתי לגשר על מרחק של 10 ק"מ. לאחר מכן יצאתי לפגישה שנקבעה לפני זמן רב. והבריזו לי. ושבתי אל המשרד מאוכזב ביותר. משום ששוב נדרש לתאם את הפגישה. הכול מחדש. ולדו"ח נקבע מועד הגשה… מפה לשם – כבר צהריים. אבל הסתכלתי על חצי הכוס המלאה – נסגור את המחשב להיום, אלך לאכול פלאפל ואסע אל דרום העיר לסבב של גלריות ובשבוע הבא נשלים את החסר, כולל את התיאום. את המכונית הותרתי בשכונת שפירא ויצאתי אל הסבב. 5 תחנות הועדתי לעצמי. קודם כל אלך אל המרוחקת ביותר, שדווקא היא אמורה להיסגר מוקדם מחברותיה, ולאחר מכן אסגור מרחק לכיוון החנייה. חכמי ישראל, מסילת ישרים, חכמי אתונה, קיבוץ גלויות. חוצים את שד' ירושלים.

תחנה 1. צדיק – גלריה לאמנות האפשר. ברחוב שמעון הצדיק. יפו. תערוכה של Dede & Latzi. פנטום. אמני הרחוב הגיעו מן המרחב הפתוח אל החלל הסגור. חדרו אל הממסד האמנותי. הולכים בעקבות אמנים אחרים שהחלו את דרכם האמנותית בציור על קירות חיצוניים והגיעו אל פסגות ההכרה. שמתם לב שבעת האחרונה התקיימו מספר תערוכות בגלריות ובהן הציגו אמני רחוב? בגלריית גורדון (Klone) וברחוב העלייה 24 לדוגמה (אמן צרפתי ששכחתי את שמו).

צדיק1

צדיק2

צדיק 3

נטלתי לידי את שכתבה חנה קומן, האוצרת, כתסריט לסרט:

"חוץ, רחוב, ארבע לפנות בוקר. שני אמנים (35) בתחפושת מדביקים, מרססים, רושמים ומציירים על גבי מבנים נטושים. דימה (48) דר הרחוב הקבוע, חג סביבם תופס קרטון רץ לעבר הפינה מניח אותו על המדרכה ומתמקם לשינה. החייזרים מהכוכב הירוק נוחתים ממש לידו על מנת לגנוב את אישוני החתולים. ליידי אמנדה ודמקר (30, 40, טרנסווסטיסטים) מחליפים עקבים לנעלי ספורט. בליינים בני שבע עשרה מדדים הביתה בצעדים כושלים. כלבלב מעורב נטפל אליהם והם מאמצים אותו לחיקם נשיכור. העכבישה השחורה שרית מחפשת את קורבנה הבא. אנואר (7) הילד החולה של המשת"פ כנראה יחיה כי הוא כמעט עבר את הלילה. הטוסטוס של מחלק העיתונים מקרטע. במרחק מה בים אנייה נטרפת. ציפורים מחליפות תנוחה. משאית זבל עוברת. החתולים בורחים ביללות רמות מפני החייזרים חוץ מהמסכן שנלכד וכמעט עולה השמימה בחללית ירוקה. משה מדליה מתעורר למשמע הרעש וקורא למשטרה. הבלשית המתחילה גל גדות רוכסת את מעיל העור ועולה על אופנוע רב עוצמה על מנת…"

את העבודות החיצוניות של Dede אני מכיר. משיטוט אישי בעיר ומאיסוף גרפיטי שבצידו מתנוססת החתימה. לפחות את הסגנון. לעתים גדלות מימד. בדרך כלל מלוות בחתימה. על החצי השני של זוג היוצרים – לא שמעתי. אולי לא הבחנתי ואולי אני מקפח… כך או כך, התרשמתי מן השורה הארוכה, של ציורים/עבודות קטני ממד. מאורכים מאוד. צרים מאוד. הייתה לי הרגשה שאכן אני מסתכל במשהו שדומה לתשליל (מודפס) של סרט צילום. את הסירה, שנתקעה בחלל, לא ממש אהבתי…

פניתי להמשך דרכי. בגדול – חוזרים אל המזרח. עצרתי לכוס קפה בקפה פוריה. הקפה היה טוב מאוד. אך האצטומכא עדיין הייתה מלאה ממנת הפלאפל, הטוב ביותר בעיר, כך לפי היצרן, ויצא שויתרתי על עוגת פרג. ודעו לכם שאין זה דבר המובן מאליו! פונים אל רחוב סלמה וממנו אל רחוב הרצל. יורדים דרומה. פונים ימינה.

תחנה 2. עינגע. רח' בר יוחאי. שי אזולאי מציג דמיון מודרך. הזדהיתי עם האיש האובד במרחבים העוטפים אותו. ועם זאת – נחוש בדרכו… חוזרים אל רח' הרצל. וממשיכים דרומה.

שיאזולאי1

שיאזולאי2

שיאזולאי 3

תחנה 3. קונטמפוררי. Contemporary. ברחוב הרצל. עבודות המתייחסות אל יצירותיו של הרוקי מרוקמי. 19Q4. קפקא על החוף, יער נורווגי. הציפור המכנית. טקסט בצד עבודה. וחוזר חלילה. ההשראה והפרשנות. לפי האוצרת – הייחוד הוא בהעמדה. לאו דווקא בציטוט ו/או בפרשנות. רבות מן העבודות התייחסו, התכתבו, עם הציפור. ודווקא את הספר הזה, כאילו להכעיס, לא קראתי. בלית ברירה הסתפקתי בשני הירחים שבעולמו של טנגו.

26501392030773

בקומה העליונה – סרט וידאו קצר. עלמה יפנית, בתלבושת מסורתית, מספרת גבר היושב על כיסא של עץ בלב יער השרוי בקיץ אינדיאני ושלכתו מתגברת. תחילה קוצצת היא את השערות. את הרסטות שגודלו במשך תקופה ארוכה. ולאחר מכן מגלחת היא את ראשו. ובמחווה למורקמי מובטחת לנו הפתעה. שכן הגבר הוא אפריקני. לכאורה מצב שאינו סביר או שגרתי. לפחות לא ביפן… אבל גם 2 ירחים משוטטים ברקיע אינו מצב שאנו יודעים אודותיו. יקומים מקבילים… ממשיכים מזרחה. חוצים את רח' שוקן. אנו בקריית המלאכה. שבילי העבודה.

תחנה 4. גלריה Feinberg Projects. שביל המפעל. טליה ישראלי מציגה דור שלוש. נופים אורבאניים. ומעניקה לנו את הסיבה לכותרת: "דור שלוש הם האנשים שמנהלים את המדינה כרגע, הוא אנחנו והוא בצלמינו. מניין הדורות מסמן את המרחק שלך מהשואה".

דור3

וכך כותבת לנו האוצרת, ים המאירי:

"טליה ישראלי משוטטת בדרום תל אביב 2014. בין תופעות התלישות, ההזנחה, ההטלאה, העוינות, הבדידות, הניכור, שפוגשים חזיתית באחוריה של העיר. היא לא מתנגדת לתופעות הללו אלא מאמצת אותן אל חיקה, פולטת אותן חזרה אל הבד כמעט בזמן אמת בכדי לשמר את המיידיות. היא עובדת כאמנית, כפועלת מוכרת-זרה, מליאה אימה, התפעלות וייאוש."

אני אוהב להדרים, לרדת אל דרום העיר ולהתחדש. "לרדת" – בשל סיבה פרוזאית, גיאוגרפית, שכן אני מגיע מן הצפון. אם הייתי מתגורר/עובד בעיר דרומית קרוב לוודאי שהייתי כותב "עולה" או "מצפין". מהשיטוט נולדו סדרות: חדש/ישן, חצר אחורית, גרפיטי. קיימת עוד סדרה אחת בהתהוות – פתחים (דלתות, חלונות, שערים, מנעולים…), לעת הזאת במחסנית הטעונה של התוכנה. "טיוטות" קוראים לזאת.

תחנה 5 (ואחרונה). גלריה רוזנפלד. אף היא מוקמת בשביל המפעל. נטליה זורבובה. Painting of Tomorrow. כבר הבעתי את דעתי לגבי האנגלית ככותרת לתערוכה. הנה העתיד. והוא לא משהו אם נשפוט את העבודות. אבל אני איני שופט. ז"א לא העבודות הן הבעיה אלא התוכן. היום-יום הנשקף מתוכן. אם זה אכן המחר שממתין לנו מעבר לפינה של הזמן. לא חיי זוהר אם עמדתם על דעתי… אני רק מציץ לרגע אל העתיד. מתבונן, מתרשם וממשיך בדרכי. העבודות הקטנות, ציורי פנדה ע"ג קרטון/נייר, שבחדר הקטן, איכשהו היו יותר משכנעות שהעתיד כבר כאן.

חוצים את שד' הר-ציון ונכנסים אל שכונת שפירא. הנה המכונית. יצאתי לדרך בשעה שלוש לערך. או-טו-טו השעה שש. הגיעה העת לנוע לעבר פרבר המגורים…

הערה: התמונות/העבודות המוצגות ברשימה זו נלקחו מאתרי הגלריות ובכל מקרה – לאמנים מגיע הקרדיט…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 6 באפריל 2014 at 3:24 PM

    כל עכבה לטובה לימדוני בזקנתי.
    פקק והברזה וסיור מאלף יצא

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: