החיסכון

חיים גורי, פלמ"חניק ומשורר, כתב "רשימות מבית המרזח". רשימות שנולדו על כוס של בירה. קרה כמובן. הבירה והכוס. אברהם בלבן הקשיב לבן השר לאביו ושיתף אותנו בכך. ואני? אספר לכם את ששמעתי, אי-שם בבית הקפה של תקווה.

זוגתי פנתה אל הימין. אני אל השמאל. ואולי היה זה להיפך. כך או כך, נדברנו להיפגש בעוד עגולה אחת. איכשהו הז'רגון הצבאי נדבק ולא סר עם השנים. ערכתי סיבוב בסביבה. ישבתי אל השולחן. במרפסת. אצל תקווה. קפה ומאפה. אל מול העוברים ושבים. מצקלוני נשלף ספר. צריך לנצל את שער הכושר שנקלעה. אתקדם בקריאתו. לעת האחרונה הצטברו אצלי, על השולחן, על השידה, ואיפה לא, ספרים מתויגים בתג "אלה שטרם נקראו". לשון אחר: קניתי אך טרם הספיקותי…

בחור צעיר צץ מאי-שם. "אישה זהב" – כך שח אלי. הוא התכוון לתקווה. עוד הוא מדבר ותקווה יוצאת עם כוס הקפה והמאפה. "א', מה שלומך?". הבחור השיב שבסדר. אפילו בסדר גמור. הוא הצליח לקנות דירה אי-פה בסביבה. "יופי. מזל טוב." אמרה תקווה.

ו-א' אמר: "כל חודש שם אבא שלי משהו בצד. וסוף-סוף הצלחתי לקנות דירה. אם את מכירה מישהו שצריך שיפוצים – אני כאן. שישאיר אצלך את הפרטים. אני יבוא לקחת." וגם נתן לתקווה את מספר הסלולרי. תקווה חזרה ונבלעה בבית הקפה.

כיוון ששמעתי – חייכתי. הבחור חייך. "תמסור הרבה בריאות לאבא שלך." אמרתי. בתוכי אמרתי כי הייתי בסרט זה או דומה. הבחור אמר תודה והסתלק לדרכו. התקדמתי במספר העמודים שקראתי. עדין נותרו יותר שטרם נקראו. הרמתי את ראשי והתבוננתי בעוברים ושבים שחלפו מדי פעם. חזרתי אל ירושלים של התקופה שלפני מלחמת ששת הימים. אל עלילותיה של הדודה אווה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: