יום אחד בפריז

פריז - מבט מגג כנסיית "הלב הקדוש" במונמרטר

פריז – מבט מגג כנסיית "הלב הקדוש" במונמרטר

קמנו, זוגתי שתחיה ומחבר שורות אלו, אל בוקר בו זורח השמש. אמש עוד זלגו מים משמים. גשם לא חזק אך נמשך. ללא הרף. מרגע הנחיתה ועד להתמקמות במלון. עברנו במסדרונות אין-סופיים של בטון, דמוי שיש, פלדה, זכוכית. האפור המתכתי שולט. שדה תעופה אחד דומה למשנהו. עולם מנוכר. הולכים בעקבות החץ המורה היכן לתבוע את הכבודה. ולאחר מכן רכבת. 20 ק"מ של גרפיטי. לאורך קירות ההפרדה של הרכבת. ברובם – אותיות לטיניות. בדרך כלל – מעוותות. לא משהו מיוחד. לא צילמתי. הרכבת צללה אל מתחת לפני הקרקע.

יצאנו אל אוויר העולם בתחנת רכבת הפרברים בצפון הרובע ה-5. המטריות נשלפו. מספר דקות חלפו ואנו ביעד. במלון. אגב – אחלה של מלון. אורח זכאי לכוס שמפנייה. בקבוק מים מינראליים יומי. כל אחר-הצהרים – קפה/תה/מיץ, כריכים, עוגות, פירות. ללא תשלום נוסף. אין אקסטרות…

בוקר של יום חדש. נכון לעכשיו אין ענן נצפה. אך לך תדע מה צופה העתיד. אנו בצנטרום של הפיילה. בגדה השמאלית. במפגש בולבר סן ג'רמן דה פרה עם בולבר סן מישל. מכאן מתחיל מסענו ליום זה. לכאן גם נשוב. שהרי כאן מלוננו לימים הקרובים. בדיקת ציוד: תרמיל, מים, כפפות, צעיפים, כובעים, מעילים, מטריות, מצלמה, מפה. ציפייה. העיקרון המנחה – ללכת ברחובות בהם לא ביקרנו עד כה. הולכים בדרך אחת וחוזרים באחרת.

נעים מזרחה. פונים לרחוב des Ecoles. מבני הסורבון החדש מימיננו. הולכים עד שפוגשים ברחוב des Fosses Saint Bernard ואתו יורדים אל הנהר. אל הסן. מימין מבנה ישן מוחלף בחדש. בניין נופל ואחר קם. פריז לעולם מתחדשת. פלדה וזכוכית שולטים. קירות מסך. מתמרים לגובה של עד 8 קומות. קנה המידה האנושי נשמר. צפוף. חברת הבנייה ויחידת הפיקוח מתמקמים במכולות. זו מעל זו. פתרון אסתטי. ממש לא המכולות והמבנים הניידים המוצבים בארצנו. ובפינה, צופה אל הנהר, ממוקם העולם הערבי. מיקום כלל וכלל לא רע.

פריזאוירה (9)

פריזאוירה (2)

פריזאוירה (3)

פריזאוירה (4)

פריזאוירה (5)

פריזאוירה (6)

חוצים את הכביש המשיק לנהר ודרך גשר Tournelle עוברים לאי סנט לואי. סיבוב ברחוב הראשי שלו, החוצה ממזרח למערב, שקוראים לו, איך לא, רחוב סנט לואי. מעדניות, בגדים, ספרים. הרבה חנויות של ספרים עצמאיות ולא מרושתות. אחת מעניינת – מקדש לספרי מסע. הצרפתים מתים על טקסט. על המילה הכתובה. גם היהודים שבהם – ז'אק דרידה, עמנואל לוינס ומרסל פרוסט למשל. מה שמזכיר לי שדוכני הספרים לאורך הנהר היו מוגפים. סגורים ומסוגרים. אולי מוכרי הספרים יודעים משהו שאנו לא יודעים? אולי הם חושדים שמזג האוויר יחליף כיוון?

פריזאוירה (7)

פריזאוירה (8)

גשר Sully. הרובע הרביעי. רחוב הנרי הרביעי. הולכים עד לכיכר הבסטיליה. משם אל הרובע ה-11. חוצים ממערב למזרח. באמצעות רחוב Roquette. מכיכר הבסטיליה אל שער בית העלמין פר לשז. זוגות של כיסאות. בית כנסת. כיכר לאון בלום. פעם ראש ממשלה. אף הוא משלנו. נכנסים לבית העלמין. עליו נספר במקום אחר. בקרוב. ASAP.

פריזאוירה (12)

פריזאוירה (11)

פריזאוירה (13)

נכנסנו אל בית העלמין מהשער המערבי. יצאנו מהשער הדרומי. ברובע ה-20. ומשם פונים בחזרה אל הרובע ה-11. הולכים לכיוון תחנת המטרו אלכסנדר דיומא. סופר. צומת הרחובות Boulevard Charonne עם Rue de Charonne. שוק: ירקות, פירות, גבינות, בשרים, משקאות, בגדים, סדקית. השוק נמתח לאורך השדרה. סיבוב וממשיכים מערבה.

רחוב קרון. Charonne. חותכים דרומה. אל רחוב Faubourg Saint Antoine. נעזרים בכתבות שראו אור באתר "פריזאית". חנויות מיוחדות. גנים קטנים. סוטים צפונה ודרומה. גינה אקלוגית מקומית. קהילתית. חוזרים אל הרחוב הראשי. הגיעה שעת האוכל. כך טוענת הקיבה. OK.

פריזאוירה (14)

פריזאוירה (15)

פריזאוירה (16)

פריזאוירה (17)

פריזאוירה (18)

פריזאוירה (19)

פריזאוירה (20)

פריזאוירה (21)

פריזאוירה (22)

פריזאוירה (23)

הולכים למסעדה. ארוחה עסקית. כאן קוראים לכך "מידי" או "פורמולה". הולכים ברחוב Charonne עם Faubourg Saint Antoine עד למפגש עם רחוב Charonne שאותו עזבנו קודם לכן. פונים לרחוב קרון. מספר צעדים ואנו במסעדה. "אצל פול". נכנסים. נמצא מקום ל-2. אם אתם קבוצה גדולה יותר, סביר שתתקלו בבעיה מסוימת. בפרט בשעות הלחץ. לא בכדי קוראים לעסקית בצהרים מידי. מרגע שעזבנו את השוק, ועד שהגענו לכאן, שמנו לב שכל בתי האוכל, לסוגיהם, מלאים. תורים אין-סופיים לסנדוויצ'ים. והרעבים עומדים. ומחכים. ותור משתרך אל המדרכת. מזל שלא ירד גשם.

ה"פורמולה" לא התאימה. ירדנו על אנטריקוט, סלט וכד יין. ממשיכים הלאה. חוזרים אל המלון. אחר-הצהרים הולכים ועושים שימוש ברחובות מקבילים לאלה שבם פסענו בשעות הבוקר. ב-10 יצאנו. ב-16 חזרנו. 6 שעות בדרכים. פחות או יותר. בערב יש לנו פגישה מוזמנת, בקולנוע "רקס", עם פלוני בשם רוברט צימרממן. בוב דילן בשבילכם. עוד יהודי מוכשר…

פריזאוירה (1)

כששבנו למלון, עשיתי סדר בניירות שהתפרעו במשך היום, הסתבר לי שפיספסתי תעורכת צילומים של קלוד סימון. אי-שם במגש בין הרובע ה-11 לרובה ה-12. לא נורא. לעולם יעזוב האדם את העולם וחצי תאוותו בידיו.

צילומים: משה הרפז (נובמבר 2013). כל הזכויות שמורות. התמונות צולמו בקצב ההתקדמות. התמונה הראשונה, מראה ממונמרטר, צולמה יום לאחר מכן. יום שבו שב הגשם. וכבר היינו במסלול אחר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: