האם אני פראייר?

האם אני פראייר? רצ"ב בדיקה עצמית.

יום שישי. בוקר. אך לא מוקדם. סופה משתוללת בחוץ. אח מבוערת. כוס של תה. ערימת עיתונים. תכניתו של מולי שפירא ברקע. מאמר, שנכתב על-ידי זוג עברייני רשת, צד את תשומת ליבי. הכותרת הראשית הצהירה: "הם רק מתחלפים". כותרת המשנה, כיאה במחוזותינו יצאה בתפריט: "שבעה הרגלים של משתמשי רשת פראיירים במיוחד". [1]

האומנם? האם אני פראייר? הבטתי במראה. המראה התבוננה בי. הייתה שתיקה. יצאתי לדרך. למבחן עצמי.

***

1. האם אני משוכנע שאיני פראייר?

התשובה היא כן. אני משוכנע שאני לא פראייר. שהרי איני מאמין להונאת פירמידה, מסרב ללחוץ על לינק מאדם שאינו מוכר וכיוצא בזאת. לא משדרג את האנטי-וירוס כל חצי שנה אלא מניח לו להתעדכן מאליו באופן אוטומטי כל מספר שעות. המרדף הנצחי של ההגנה אחר יכולת הפריצה.

2. האם אני מחזיק בסמארטפון?

התשובה היא לא. איני אוחז בסמארטפון (ואין לי במגרה את אחיו הקטן והישן של המתוחכם). ולכן איני מנותק מהעולם, וממילא לא משלם "קנס" של אלפי שקלים אחת לתקופה לשם שדרוג ולא נדרש למוסך.

3. האם אני מחזיק חשבון פייסבוק?

כן. אני מחזיק חשבון פייסבוק. שהרי האדם הוא חייה חברתית. ואם מבקש מאן-דאו ממך חברות(ואתה מכיר אותו או אותה, ולו היכרות שטחית) – התסרב? אבל החשבון לא הביא עמו לתגבור של קוראים לבלוג זה וגם לא פגשתי כאלה שזמן רב נשכחו ואופסנו במעמקי הזיכרון והשכחה. וכתוצאה מכך – לא פתחתי חשבון ציוצים ואין לי אלפי עוקבים. ובכלל – הכי טוב להישאר אנונימי. ולא, אין לי צורך לדעת מה חושבים אנשים (ונשים) על יאיר לפיד. לעת הזאת הוא די מאכזב.

4. האם יש לי מנוי לכבלים ולעיתון מנייר?

כמובן שכן. יש לנו מינוי לכבלים וממיר בסלון, ומדי בוקר, לא כולל שבת, מוטלים, בדרך כלל, על סף דלתנו, שני עיתונים יומיים. מנייר!!! בהחלט "נאמנות ראויה לציון" כפי שכותבים מחברי המאמר.

5. האם אני מאמין לבלוגים ולחדשות?

תשובה חלקית. כן ולא. האמת בעיני המתבונן. עולם של קשרים ואינטרסים. אבל לא צריך לחשוד בכולם. האדם בחזקת חף מפשע כל עוד אשמתו לא הוכחה.

6. האם אני מתעקש לקפוץ מעל הפופיק הטכנולוגי שלי?

ממש לא. איני מתעקש. רק כאשר המכשיר עבר לעולם הפסולת, אזי, בלית ברירה, תופס החדש, המחליף ו/או התחליף, את מקום הישן.

7. האם אני סומך על מה שכתוב בגוגל?

כן ולא. תשובה חלקית. לא על כל מה שכתוב. שאולי נכתב חלק מרוע לב או מטיפשות. מייחסים לאלברט איינשטיין שעמד על ההבדל בין גאונות לטיפשות את המשפט הבא: "לטיפשות אין גבולות". על כל מחקר חיובי מופיע, כהרף עין, מחקר אחר השולל לחלוטין את ממצאי קודמו. אז למי בדיוק אני צריך (אבל לא מוכרח) להאמין. ובקשר לסרטן – כל דבר מסרטן… וראו כותרת אחרת בדפי החדשות, באותו העיתון, ובאותו היום: "עלייה של 8% מתמותה מסרטן ברחבי העולם". ואתה שואל: מי עומד מאחרי המחקר, הרופאים או יצרני התרופות. ותשובה בדוקה ומוסמכת – איין.

ומה המסקנה? ניתן ציון 1 עבור כן. 0 עבור לא. 1/2 עבור תשובה חלקית. פראייר מושלם אמור לקבל את הציון 7.  יצא וקיבלתי 4. לא פראייר מושלם. Always look on the bright side of life.

***

[1] ג'וני זילבר ועידו קינן (13.12.2013), " הם רק מתחלפים: שבעה הרגלים של משתמשי רשת פראיירים במיוחד", הארץ, גלריה שישי, ע' 10.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 22 בדצמבר 2013 at 1:55 PM

    פראייר הוא מי שמאמין לכל מילה כתובה וכועס כאשר במבחן התמורה הוא נשאר רק עם ההבטחה. הבטחות. אפצלוחס
    אז ידידי המתבונן אין מצב שתצא פראייר. הרי אתה לא רק מתבונן – בחזקת עיניים להם ולא יראו – אלא בוחן בסקרנות את שלפניו, ורק אז מעלה על מרשתת
    מי שלא עוקב אחריך מפסיד אבל הוא לא יודע זאת. בקיצור הוא פראייר מצוי..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: