שכונה חדשה באה אל העולם

פרו. לימה. יצאנו, כותב שורות אלו וזוגתו שתחיה, מטבור עיר הבירה לכיוון דרום. אל שמורת הטבע פאראקאס. אל האיים הקרויים איי באלאסטאס. לפרקים מכונה השמורה בשם: "גאלאפאגוס לעניים". נוסעים דרומה בכביש מס' 1. אזור צחיח הנושק אל הים הכחול-כהה. אל האוקיאנוס השקט/הפסיפי. גבעות חול, שצבען כהה. דיונות עטויות קרום חום. כמעט שחורות. לאיטם הולכים ומתמעטים, הן הבניינים והן הנוסעים ברכב "פרטי". נותרו רק אוטובוסים ומשאיות. פה ושם חולף טנדר. אנו מתניידים באוטובוס. דו-קומתי. בקומה השנייה. כיסאות 3 ו-4. מעל דלת הכניסה. אחלה של מושבים. וצילמו אותנו. ולא רק אותנו. את כל הנוסעים. לפי סדר הישיבה. במקרה ותתרחש תאונה… אבל לא הותירו בידנו את הפילם…

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

מול עינינו המתבוננות קמות וצצות, נולדות, שכונות חדשות. "שכונות צעירות" בשפת המקום. לא, באופן פיזי הן עדיין לא קיימות. אבל סימני הלוואי כבר מצביעם על קיומן. אנו מנסים לפענח את התהליך. מגיעים למסקנה כלשהי. שואלים. מקבלים הסבר. מאמתים וסוגרים מעגל מול הנחות הבסיס.

ראשית דבר, מסמנים את גבול החלקות. אבנים צבועות, מסוידות בלבן. פרצלציה של מגרשים קטנים. זהו התהליך הפרואני. אנו מניחים שהוא מתקיים, בצורה זו או אחרת, גם אצל המדינות הגובלות. המעבר מן הכפר אל העיר הוא בעיצומו. לא רק כאן, בלימה, אלא בכל רחבי החלד. אוכלוסיות המדינות מתקבצות אל הערים. הכפרים ננטשים ומתרוקנים ואילו הערים הולכות ומתפשטות. גדלות ללא הרף. מגה-פוליס. ב-1950 רק בלונדון ובניו-יורק נמנו 8 מיליון תושבים. היום כבר מצויות מעל ל-30 ערים שבהן מספר התושבים עולה על 8 מיליון. מעל ל-50% מתושבי התבל כבר מצטופפים בכרכים הגדולים. עיר-מדינה. עד 2030 יעלה האחוז לכדי 70%. שני-שלישים מן הערים הוא במדינות עניות.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

וכך גם בפרו. מספר תושבי פרו נאמד ב-30 מיליון. ולימה (רבתי) אוחזת בכ-10 מיליון תושבים. שליש מדינה בעיר אחת בלבד. אין זה היחס במדינתנו בין העיר הראשה לסך אוכלוסיית המדינה.

המדינה, או שמא העיר, קוצבת את המגרשים. מעין הקדמת תרופה למכה. אם ניתן לקרוא לכך תרופה. על המכה כבר הסכמנו. המהגרים מן הכפר אל העיר, החדשים שמצטרפים, המחפשים מקום לעבוד וקורת גג, מקבלים את המגרשים המרוחקים, הממוקמים בשולי העיר. כך, לכאורה, שולטת העיר, בתושביה.

מודל העיר הדרום-אמריקנית שונה ממודל העיר הצפון-אמריקנית. שינוי קוטבי. בדרום, האוכלוסייה החזקה מתגוררת בטבור העיר והמהגרים, בלית-ברירה, מתרכזים בשוליים. בצפון אמריקה – המודל הפוך. האוכלוסייה החזקה יוצאת אל הפרברים ומותירה את מרכז העיר ריק ומנוון. לריק הזה מגיעים המהגרים. במובן מסוים תל-אביב דומה יותר למודל הצפון-אמריקני.

השלב השני במלאכת הקמת הבית, לאחר ההחלטה מי והיכן, הוא התנחלות במגרש הרלוונטי. זאת אומרת מקימים צריף או בודקה או סוכה או גבבה של קש, וגדר זרדים העוטפת את החלקה. זהו הנווה, בית זבול, אליו ייחלת בהותירך את הכפר וחייך מאחור. בהמשך, מוקם הבית בקצב הפרנסה. הרווחת טוב – אתה קונה מספר בלוקים או לבנים ומניח שורה. וכך מתגבה הכותל. לא הספיק הכסף – נותרת עם סוכת הקש.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

בסופו של יום – קום תקום השכונה הצעירה. והיא תחובר לחשמל. ובשיא הגובה ייבנה מגדל מים. אליו ינהרו בכל יום התושבים עם דליים ריקים ויחזרו עם דליים מלאים. תשכחו מביוב מרכזי… וברבות הימים תתמסד השכונה. ותקים סביבה חומה להבדיל אותה משכונות אחרות. וגם שער יוקם. ופתאום הפכה השכונה הצעירה לקהילה סגורה. Gated Community. אולי אכתוב יום מן הימים מאמר שידון בתופעה זאת. ושילוט הולם בכניסה. ומה מסויד על כותל לבני השמוט? להלן התרגום: "לא ללכלך, לא להשתין, לא לחרבן – ערוות אמכם" (ראו משמאל לשער הכניסה. בלבן ע"ג חום. בתמונה מעל).

למה דומים הדברים? חיפשתי ואף מצאתי: לבניין ירושלים. ותשאלו: הכיצד? ונשיב:

יצאו ארבעה אנשים לערפו של מדבר מהלך שעה אחת מן העיר ובנו להם בתים, כל אחד בקצה אחר כפי שהיה הגורל. ועדיין כל הארץ כמדבר היתה, לא היו בה לא כבישים ולא שום סימן של יישוב. היו יוצאים בבוקר לעסקיהם בעיר וחוזרים שעה שתי שעות קודם חשיכה ומביאים עמהם את צרכיהם, סועדים משהו וממהרים ויוצאים לגניהם והורגים נחשים ועקרבים ומנכשים קוצים ומשווים גומות וחורשים ושותלים ומשקים את השתילים הרכים ומייחלים שהשתילים יהיו לאילנות גדולים ויתנו צלם, שעדיין לא היה לא אילן ולא שיח, רק אדמה צחיחה שהעלתה קוצים וברקנים.

[…]

אחר קצת ימים באו עוד אחרים ובנו להם בתים ומטעו להם גנים. ביום היו עושים בעיר ושעה שתים שעות קודם חשיכה חזרו לבתיהם וחרשו וניכשו, כילו קוצים ונטעו עצים ועשו גנים וביערו את המקומות מנחשים ועקרבים. אחר קצת ימים באו עוד אחרים ועוד אחרים. בנו בתים ועשו גנים.

[…]

וכבר עשו כבישים והאוטובוס היה יוצא ובא לעתים מזומנות. וכבר היתה כאן תיבת מכתבים וכל שאר כמה דברים שרגילים בהם.

מקור: ש"י עגנון (1998), "עם עצמי", בתוך: האש והעצים, הוצאת שוקן, ע' 241-2.

אמנם אין דין ירושלים כדין לימה, אך תודו שקיים דמיון כלשהו לאופן הקמתן ובנייתן של שכונות חדשות, פריפריאליות. ובשל כך מובא הציטוט הנ"ל. שאם לא כן…

והשכונה החדשה? הולכת ומתמסדת. והישנים מפנים מקום לחדשים.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

צילומים: משה הרפז (פרו, אפריל 2012).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: