על העיוורון או העיקר – הבריאות

ברצוני לספר לכם מעשה שאליו הייתי עד. דהיינו גם שמעתי וגם ראיתי את מי שהשמיע את הקולות. כי נאמן לדרכו של עגנון, מה שלא ראיתי או שמעתי – איני מעלה על הכתב. ומעשה שהיה כך היה.

דיוושתי על אופניי בשטחים שעדיין פתוחים סביב עירי. ק"ק הרצליה. בוקר. א' דראה"ש. על גבי ספק שביל ספק דרך. חלקו מאוספלט וחלקו מצע מהודק. חלקו סלול וחלקו עפר. והשביל/דרך נקרא, בלשון נוכרית, זכר מאותם הימים בהם שלטו כאן נציגי השער העליון שישב בקושטא, "מטרוקה". ואף אנו אימצנו הגדרה זאת והוספנו אותה אל הלכסיקון. אותה כברת קרקע המאפשרת נגישות, בעגלה הרתומה לחמור או לסוס, לכול בעלי החלקות, להגיע – איש לנחלתו – על-מנת לעבדה ולהוביל תוצרתה אל השוק.

והנה חסומה הדרך. טרקטור, טנדר וערימות עפר. וגם בור גדול פעור בקרקע וחושף צינור שחור. שני אנשים שעונים על הטרקטור. שני אנשים ממוקמים בבור. מה אירע? צינור מים התבקע השיבו העליונים. הבוקר התגלה הדבר. ממהרים לתקן לפני ששדות רשפון יהפכו לוונציה. אלה שלמטה הציצו כלפי מעלה. לא השמיעו דבר או חצי דבר. הסיגריות לא נשמטו מפיהם.

מטבע הדברים, מוליכים את המים מבריכת האגירה אל השדות באמצעות מערכת צינורות הטמונה בקרקע. בדרך כלל משתמשים במטרוקה. להימנע, ככול שניתן, להשתמש בקרקע פרטית, שכן עלול הבעלים לבקש דמי מעבר בנחלתו. וכבר היו דברים מעולם.

עקפתי את המכשול. איחלתי להם שנה טובה. ואז פנה האחד ושאל אם יש בידי דקה פנויה. השבתי בחיוב. "העיקר הבריאות", אמר. והמשיך לספר כי לפני שנים עסק בריתוך. אז די זלזלו באמצעי ההגנה. במיוחד בצורך להגן על העיניים מפני האור העז. ריתך את שריתך, ולא יכול היה לרדת מן הסולם. ומצא את עצמו, לשלושה ימים, נתון בעיוורון. מני אז – הוא מאחל לאחרים רק בריאות.

דברים מתחברים לדברים. רק יום אחד לפני כן התפניתי לקרוא את ספר טוביה. מן הספרים החיצוניים הוא. עורכי התנ"ך נמנעו מלהכניס אותו אל הקנון. לא נערער על קביעתם. הספר דק. דקיק. פחות מ-10 עמודים. אבל הדברים החשובים והדחופים קדמו לו. וסוף-סוף קראתיו.

ובו, בספר טוביה, מסופר, בקצרה, כי המלאך רפאל, נותן צרי בידי טובי, בנו של טוביה, אי-שם בין הנהרות, הלוא הם פרת וחידקל, שלשם הוגלה על-ידי הבבלי, למען יגלול את התבלול מעל עיני אביו. אחרי ארבע שנים של נדודים, בהם יצא הבן לפדות חוב שחב פלוני לטוביה, עשר כיכרות כסף, ובסופן חזר לביתו עם החוב ועם התרופה. והיו גם הרפתקאות בדרך. וחתונה. בין לבין התעוור האב. והנה שבה אליו ראייתו.

סיפור על עיוורון חבר לסיפור על עיוורון. נפלאות דרכי הבורא. ולכם הקוראים – המון בריאות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נעמה  On 10 בספטמבר 2013 at 12:13 PM

    יפה, דברים כהוויתם. א גוט יאר אונד גזונטהייט!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: