בוריס ומעין: אחרוני השולטים בזכוכית

עד כה נכשלו מאמצי לאתר, בספרייה המקומית, את "מחשבות על צילום" של רולן בארת. זה לא שהספר אינו מופיע בקטלוג. אבל במקומו על מדף אינו נוכח. הספרנית התבקשה לסייע במבצע ההרואי. ובסופו של יום משכה בכתפיה. ולי נותר לסכם כי ייתכן שהספר טעה במיקום, או התפוגג, התאדה, או לצערי, נסחב, נלקח, הושאל עד להודעה חדשה שלא תגיע.

וכך יצאתי לדרך עם מחשבות על הצילום משל עצמי. צילום כמציב מראה מול המציאות הישראלית. אי-שם, בתוככי המנעד שהגדיר גדעון עפרת במאמרו "החמלה והפחד: צילום ישראלי 2013-1973". בין צילום אמנותי לבין צילום עיתונות. צילום לא מבוים ו/או מאורגן.

יום חמישי. שעות אחר-המאוחרות. יצאתי להסניף במעט את העיר הגדולה שאינה נרדמת. חם. לח. מה יש לך לעשות שם בחוץ? מה חיפשתי? כרגיל. גרפיטי, מתח בין ישן לחדש, חצר אחורית, מקצועות שנכחדים. מעקב אחר השינוי המתמיד של הנוף האורבאני. והתנהלתי ברחובותיה של העיר. ותוך כדי השיטוט נזכרתי כי או-טו-טו מגיע יום השנה למותו של יעקב שבתאי וטרם הלכתי, במסלול האחרון שהותרתי לתיעוד, בעקבותיו של מאיר, גיבור "סוף דבר". ושוב תחלוף שנה ללא מחווה, הומאז'… ואני בכלל רחוק מאזור רחובות אלנבי-יבנה.

והנה מוצא אני את עצמי בסמטה היוצאת דרומה מרח' נחלת יצחק התל-אביבי. ובה ממוקם בית-קפה. חלפתי על פניו. במבט חטוף אפשר היה לראות כי מונחים, על מכונת הקפה הגדולה, ספלים. וזה כבר סימן לטוב. אני מעדיף, ככול הניתן, להסב לשולחן בבתי-קפה פרטיים. המצויים במלחמת הישרדות מול הרשתות. חנויות הספרים העצמאיות כבר הפסידו. אך לעומת רשתות הספרים, רשתות בתי-הקפה, באות והולכות, עולות ויורדות, מחליפות ומתחלפות. עניין של טרנד. מי זוכר את אפרופו כמשל. כן, אני מודע לעובדה שסניף בית-הקפה הרשתי הוא למעשה זכיין פרטי. המקבל עליו את מטריית הרשת. לטוב ולרע.

רק אדם אחד ישב בקדמת בית-הקפה שהתנחל על מחצית המדרכה והותיר את המחצית השנייה לעוברי-אורח. אחד בלבד. מספר מטרים לפני כן, בבית-הקפה בצלם של המגדלים, חנו והצטופפו עשרות עד כי לא נמצא מקום לרפואה. אחז בכוס עשויה פלסטיק. עוד סימן חשוד. התקדמתי. ונמלכתי וחזרתי בתהייה. נכנסתי פנימה: היש קפה הפוך, חזק, גדול ועל בסיס מים? וצמד הבנות חייך וניסה לשדך עוגה.

איך שלא יהיה, יצאתי אל החלק הפתוח, והתיישבתי אף אני, בסמוך לאורח הקודם, ורק המעבר מן החוץ אל הפנים, ולהיפך, הוא שהפריד. הנחתי את המצלמה, את הכובע, את משקפי השמש. המתנתי לכוס הקפה. נשבה רוח מרעננת שאיכשהו נשבה מן הים ופילסה דרך ברחובות העיר והגיעה אף לכאן. כעת, בהיותו סמוך, ראיתי שמדובר בקפה-קר. עם קשית…

אתנחתא. הפסקה לאחר מסע של שעה. ועוד הדרך נטויה. מניה וביה הונחה כוס הקפה על שולחני. והאדם הסמוך, מיכה, אבל אז טרם ידעתי את שמו, פנה ושאל באם מתגורר אני בסמיכות. כי שכח את מצלמתו. ואם היה אפשרי הדבר היה שואל ומחזיר בערבו של יום. הסתקרנתי. מה נצרך/נדרש/מתבקש לצלם? תודו – הרי גם אתם הייתם מסתקרנים. בקולו הדהד שמץ מרוחק של נכר. והתפתחה שיחה.

מסתבר כי בהמשך הסמטה, עוד מספר קצר של צעדים לדרום, ישנה סדנא של מנפח זכוכית. כנראה שהוא האחרון, לדעתו של מיכה, במכורתנו, העוסק בכך. והוא, המושל בזכוכית, אמור להכין עבור מיכה מספר יצירות זכוכית שבסופו של יום עתידים להשתלשל, אחוזים וחבוקים בכבלים, מתקרתו של מוזיאון ומרחפים בגובה של כמטר מעל רצפתו. הוא לא נקב בשם המוזיאון. ומיכה הגיע ממקום מושבו הקבוע, מזה ארבעים שנה, מפריס, במיוחד לשם כך. ואבוי: נשכחה המצלמה.

אין כל בעיה, אמרתי. הסר כל דאגה מלבך. אצלם ואשלח מייל. המשכה של העיר ימתין לשבוע הבא. ונלקחתי אל הסדנא. אל האטליה של בוריס שבעבר לימד בבצלאל, ואל מעין, שהגיעה לכאן כי "זה קרה", כהגדרתה. ליוויתי, בהתבוננות ובצילום, תוך קבלת הסבר, את תהליך היצירה. את מעשה האמנות.

מתנור אחד לוקחים קצת חומר גלם, זכוכית רותחת, מלפפים סביב מוט הניפוח. מנפחים. מעבירים אל התנור השני. חום-אימים. מעל לאלף מעלות. צלסיוס. בצל. מלבנים. מוציאים. מנפחים. מערסלים. "לשים" את החומר. חוזרים אל התנור הראשון. להוסיף חומר. לצבור מסה. ושוב לשני. ולחלל הסדנא להמשך העיצוב. וחוזר חלילה. עד שנצברת מסה מספיקה של זכוכית. ניפוח. תנור. עיצוב. תנור… בוריס ומעין אפופים דוק של זיעה. עבודה פיזית. קשה.

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 048_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 055_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 064_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 066_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 072_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 074_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 079_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 080_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 082_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 090_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 096_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 105_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 111_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 115_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 116_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 121_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 125_resize

ברגע הנכון, מטפסים על שלבי הסולם, ומוט הניפוח, שבקצהו השני גוש הזכוכית, מוחזק הפעם בניצב, וניוטון עדיין עובד. וגוש הזכוכית התארך בבת-אחת. וצורתו העגלגלה התארכה באחת. כי-כן כך כתב תומס קון בספרו "מהפכות מדעיות": לא ניתן להוכיח תיאוריה אלא רק לנסות להפריך. וקיבלנו את היצירה כמעט בתצורתה הסופית. עוד קצת התנהלות בין התנור לעיבוד, וזהו. אל מיכל מים לשהייה של 24 שעות.

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 131_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 132_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 133_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 146_resize

ת''א - סביבות נחלת יצחק --- 25.7.2013 147_resize

הערב ירד. עתה התנהל ויכוח כלשהו בין אמן א ל-ב. על מה שנוצר אל מול מה שנדרש. השרטוט היה עד. מיכה הציג את מה שרצה לקבל. מעין צורה אמורפית ולה חמוקיים. בוריס הסביר למיכה על מרחב האפשרויות מגבלות החומר. ניתן להכין יצירות זכוכית, בסדר גודל שכזה, בין 2 ל- 3 בערב נתון.

זה הזמן לנתק מגע. לחתוך לכיוון הבית. הליכה שנסיעה בסופה. מכול מלמדי השכלתי. תודה לכולם.

צילומים: משה הרפז (25.7.2013). כל הזכויות שמורות. רשימה זאת ראתה לראשונה אור ב- 29 יולי ש"ז. באתר "במחשבה שניה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: