קהיר: מי מכיר? מי יודע?

קהיר1

עדיין אין יודעים אנו לאיזה כיוון תנוע מצרים. בלשון מדעית: מהו כיוון הווקטור ומה עוצמתו. ואיך יפעלו ההמונים, המיליונים, בכיכר תח'ריר. השחרור. האם באמת ישתחררו?

אבל ייתכן שיש מי שיודע. וזאת משוררת, אלמונית למרביתנו, המתגוררת כיום באחת מנסיכויות המפרץ. והשיר המסוים הזה, שבחרתי להציגו בפניכם, נראה בעיניי, הלא-משוררות, כמתאים לתיאור המצב הנוכחי בארץ שמדרום למדינתנו הקטנה בכלל ובבירתה בפרט.

זביה ח'מיס אל-מוסלימאני / אני קהיר [1]

אני קהיר

עיר בלי ירכיים

שדים בלי חלב

 אני קהיר

נגועה במשוררים

אפופה בנביאים

 אני קהיר

הקוצפת

המנומנמת

הרוגזת

המתעוררת

אני עיר הסבל הנצחית

מספר המתים עד לערי הקבורה

אני מחרוזת העידן העכשווי

במוזיאוני המערב המפוארים

אני קהיר

אני קהיר

אני קהיר

התקהלות הדרך החולפת

מצפן של מבוכה ביד נוכרי.

אני קהיר

ענן אבק כחלחל

צריח של מסגד מתמוטט

ותכריכי תינוק טובע

אני קהיר

הראשונה במפת התוגות

הנצחית בספר המסעות

נחרכתי בקדרות

מלמלתי את ההשבעות כולן

כדי להביא אל שולחני

את כל האלף-בית

לפענח את קמעות הפרעונים

אני קהיר

אשה מוכת טירוף עד קצה ההזיה

מוכת קדחת עד בחילה

אני קהיר

משוררת הגומעת את נקטר העיצבונות

רקדנית המחוללת מחדש אדם

אני קהיר

בימיני נושאת שלט "למכירה"

ובשמאלי אסתיר את חריץ חזי המורעב

אני קהיר עלפון של חלומות

גלולות של אספירין לכאבי הראש הערבי

וחירות חופשית לכל מי שאבדו לו מולדת

אני קהיר

עיר ללא כתובת

חגי קורבן שמרקדים בהם עורבים

אני שיירת ההיסטוריה שאינה עוצרת

אני קהיר… ברת הימים

אני קהיר

היפה שבכזבניות

הכנה בקורבנות שהזמן רצחם

אני עונג משוחרר… לזר

אני תגרנית השמחה הסודית… לאובדים

אני מוכרת הלחם השולקת אבנים

להאכיל את ילדיה הקטנים.

אני קהיר

מפתח הסוד האין סופי

ביער העד…

המוקיונית המחיכת במקצועיות חיוך של סבלנות אין קץ

מסכה לצחוק

מסכה למות

מסכה לחומות ההיסטוריה

ומסכה אחרונה לעולם הבא

אני קהיר

עיר להתמכרות מוחלטת

וזה המתמכר לי

יודע בודאי כי מחטי שנעצתי בלבו

היא מן הסוג שלעולם לא יתמוסס בדמו

והיא תישאר שתולה בו לתמיד

קשיחה וקטלנית

אני קהיר

כתם זוהמה ענק

מבחן הייסורים של ההולך לעד

אלה שהינקתי

הפכו עבדי פולחן נאמנים במקדשי

אלה שבהם חשקתי

הפכו  ל… כוכבים שלא ירדו עוד מתקרת הרקיעים

אלה שאותם אהבתי

בנו בעומק צלעותי את קבריהם

אני קהיר

עיר לנביאים

עיר לאומללים

שיר למשוררים

אני חדר ההחיאה האחרון

בנק הדם האחד והיחיד

אמבולנס העושה את דרכו ללא דרך

אני קהיר

גברת ההוויה האחרונה

אני הקללה בגוף אשה

אני… דבר האל… אותי הגה

אני קהיר

כוס הרוח השותתת דם

אני… אני הנצח.

[1] מקור: זביה ח'מיס אל-מוסלימאני (2007), "אני קהיר, בתוך: עמי אלעד בוסקילה (עורך), קולות מן הים האחר – שירת נשים ערביות בת זמננו (מערבית: לאה גלזמן), הוצאת קשב, ע' 30-27.

Mideast Egypt

הערות:

1. התמונות נלקחו מאתר ויקישיתוף.

2. תודה ליהלי סובול שהפנה אותי לשיר זה.

3. ברשותכם, לא עמד לי כוח לנקד… כיאות לשירים. די לי שישבתי בספרייה, העתקתי השיר למחברתי, ובביתי הקלדתי. אות אחר אות…

רשימה זאת נתפרסמה לראשונה ב- 22 ל- ח.ז. באתר "במחשבה שניה".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: