שביל ישראל: בין מצודת כ"ח לבין שדה אליעזר

צומת כ"ח. מפגש. מתכוננים ללכת קטע משביל ישראל. ממצודת כ"ח ועד שדה אליעזר. את מכונית איסוף הנהגים הותרנו ברחבת המלון. שממול למושב. קפה ומאפה ויוצאים אל המסע. מצפון אל הדרום: נבי יושע, קרן נפתלי, בקעת יחמור, הר אליעזר, נחל דישון, שדה אליעזר.

נקודת היציאה – מצודת כ"ח. לא ארחיב. 28 הרוגים ב-3 ניסיונות הכיבוש של המצודה. ביניהם דודו. פלמ"חניקים וגולנצ'יקים. קבר אחים. בן-גוריון העניק לראשונה אותות הצטיינות בקרב. 2 במניין. חוצים את הכביש והנה לפנינו קבר שיח'. המסורת מייחסת את הקבר ליהושע בן נון. לפי התנ"ך – נקבר בכלל במקום הקרוי געש. שטרם אותר.

יהושע היה המנהיג של 12 שבטי המהגרים שכבש את הארץ המובטחת. ובתום מסע הכיבושים – נערכה הגרלה. וכול שבט זכה בנחלה. ויצא להשלים את המלאכה. מי יותר ומי פחות. שהרי נותרה הארץ הנשארת. זאת שלא ירשנו.

תפקידו של יהושע הסתיים. הארץ נכבשה – פחות או יותר. הנחלות הוגרלו. נותרה הארץ שלא הצלחנו/השכלנו לרשתה. וימת בשיבה טובה כמסופר במקורותינו: "ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע בן-נון עבד יהוה בן-מאה ועשר שנים. ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת-סרח אשר בהר-אפרים מצפון להר-געש" (יהושע, כ"ד, 29 – 30). אין יודעים אנו היכן מקום קבורתו. ומסתבר שגם חז"ל לא ידעו.

וכך מספרת האגדה:

"אמרו בשם ר' יהושע בן לוי: חזרנו על כל-המקרא ולא מצינו מקום ששמו הר-געש. ומהו הר-געש? שנתגעשו ישראל שלא עשו חסד ליהושע. באותה שעה נחלקה ארץ-ישראל, והיתה חלקה חביבה עליהם יותר מדי, והיו ישראל עסוקין במלאכתם, זה עוסק בשדהו וזה עוסק בכרמו וזה עוסק בזיתיו וזה עוסק בביתו ונתעצלו מלעשות חסד ליהושע ובקש הקדוש-ברוך-הוא להרעיש את-העולם כלו על יושביו." [ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי (2008), ספר האגדה, דביר, ע' פ"א]

במקום אחר, מערבה וקצת צפונה, אבל לא כל כך רחוק – מקבלים עודף משעתיים של טיסה – ישבו שלושה אנשים. קליניאוס איש קרטה (כרתים), מגילוס איש ספרטה ואורחם איש אתונה. וניהלו רב-שיח. הציעו חוקים כאלה ואחרים:

ובכן, לא דבר קל הוא ליישב מושבה, כשהמתיישבים אינם שבט אחד, שבניו – נחיל דבורים – יוצאים מארץ אחת ויחידה… המוצא האחיד, הלשון האחידה, והמנהגים האחידים אמנם מגבירים את רגש האחווה, אך מצד שני הם מכבידים על קבלת חוקים חדשים וסדרי משטר שיהיו שונים מהנהוגים בארץ המוצא… גם את האנשים יש לחלק ל-12 קבוצות, שכולן תהיינה שוות ככל האפשר… לאחר מכן יש להגריל את 12 הגזרות בין 12 אלים, לכנות כל גזרה על שם האל שזכה בה ולהקדישה לו, ולקרוא לה "שבט"… בכך תסתיים-נא פרשת ההתנחלות… לאחר מכן יש לדאוג לכך שהעיר תיווסד ככל האפשר במרכז הארץ, ויש לבחור במקום שמתאים למטרה זו גם משאר בחינות שלא יקשה לעמוד עליהן ולהגידן. אחר כך יש להפריד בין 12 חלקים. אך קודם כל יוקם מקדש… החל משם תיחתך העיר וכל הארץ ל-12 גזרות… [מקור: אפלטון (תשט"ו), כתבי אפלטון, כרך ד' – החוקים (מיוונית: יוסף ג' ליבס), הוצאת שוקן, ע' 177-133]

תסכימו איתי שהדמיון מדהים. אפלטון מתאר, למעשה, את מעשה ההתנחלות של 12 שבטי ישראל.

חולפים על=פני בונקר ומדרימים. הולכים והולכים והולכים. ניתן לצילומים לדבר.

 

 

 בסופו של יום ערכתי חשבון. 2 ש' נהיגה אל נק' המפגש, 7 ש' הליכה. 2 ש' נוספות שהוקדשו לעצירות קצרות במשך המסע, לאיסוף הולכים ורכבים, ולסעודה בתום המסע. עוד 2 ש' נהיגה אל ביתי. אם יצאתי ב- 06:00 מתי שבתי אל מעוני? ראשון הפותרים יוזמן ללכת בקטע הבא.

צילומים: משה הרפז (22.2.2013). כל הזכויות שמורות.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה  ביום 1 באפריל 2013 בשעה 8:55 AM

    ואם אני חלש בחישובין נתקפחה לה זכותי להלך בחברתך לאורכה ולרוחבה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: