מצפים לממשלה: סיפור ללא מוסר השכל בצדו

לנוכח כינונה של הממשלה החדשה – שעליה מספרים לנו אך לא ממש חושפים אותה בפנינו – עלה וצץ  מתוך זיכרוני סיפור. וכך מספר הסיפור:

פוטיומקין סבל מהתקפי דכאון קשים, שחזרו על עצמם בתדירות קבועה פחות או יותר. באותן שעות לא היה איש רשאי להתקרב אליו והכניסה אל חדרו היתה אסורה בתכלית האיסור. בחצר לא הזכירו מחלה זאת וידעו במפורש שכל רמז יעורר את מורת-רוחה של הקיסרית יקטרינה. אחד ההתקפים הללו של ראש-הממשלה נמשך זמן רב מן הרגיל. הדבר גרם לתקלות חמורות: במשרדים הצטברו מסמכים שהצארית תבעה את סיום הטיפול בהם, דבר שהיה בלתי-אפשרי ללא חתימתו של פוטיומקין. הפקידים הגבוהים היו אובדי עצות. באותה שעה נקלע, בדרך מקרה, הלבלר הקטן והלא-חשוב שובאלקין אל אולם-הכניסה של ארמון ראש-הממשלה, שיועצי המדינה עמדו בו בקבוצה, אבלים ומקוננים כרגיל. "מה הדבר, הוד מעלתכם? במה אוכל לשרת את מעלתכם?" שאל שובאלקין הזריז. הסבירו לו את העניין תוך הבעת צער על שאין הם יכולים להשתמש בשירותיו. "אם זה הכל, רבותי", השיב שובאלקין, "השאירו לי את המסמכים. אנא מכם". יועצי המדינה, שלא היה להם מה להפסיד, נענו לבקשה, ושובאלקין, צרור המסמכים תחת זרועו, עשה את דרכו, דרך פרוזדורים ויציעים, אל חדר-השינה של פוטיומקין. מבלי להקיש ואף מבלי לעצור לחץ על כף המנעול. החדר לא היה נעול. פוטיומקין ישב באפלולית על מיטתו, כוסס את ציפורניו, בחלוק-שינה בלה. שובאלקין ניגש את שולחן-הכתיבה, טבל את הנוצה בדיו ומבלי להשמיע מלה תחב אותה לידו של פוטיומקין והניח את המסמך הראשון על ברכיו. פוטיומקין, לאחר שהעיף מבט תועה בפולש, חתם כמו מתוך שינה, ואחר כך על המסמך השני; וכך על כולם. משהושגה החתימה האחרונה יצא שובאלקין את החדר כפי שבא, ללא שהיות, תיקו תחת זרועו. כשהוא מנופף במסמכים בהבעת נצחון בא אל אולם הכניסה. היועצים חשו לקראתו וחטפו את הניירות מידיו. הם גחנו עליהם בנשימה עצורה. איש לא אמר מלה; הקבוצה קפאה על עומדה. שוב ניגש שובאלקין, שוב שאל בזריזות לפשר מבוכתם של האדונים. ואז נפל גם מבטו על החתימה. כל מסמך ומסמך היה חתום: שובאלקין, שובאלקין, שובאלקין… [מקור: ולטר בנימין (2008), מבחר כתבים, כרך ב: הרהורים (מגרמנית: דוד זינגר), הקיבוץ המאוחד, ע' 243]

סיפור. משל ואין בצדו נמשל. וכל מי שמנסה למצוא בסיפור מקורות, רמזים והשלכות לנעשה היום במחוזותינו – שם יהבו על קרן הצבי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 11 במרץ 2013 at 7:09 PM

    בימים ההם קרן אינה קרן והצבי אינו אלא הרשלה – זה הלץ המהולל – ולמי בכלל היה כסף לשים?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: