מסע בין קברי צדיקים

"ביום שישי נוסעים אנו צפונה." הודעתי לחברים שבצד השני של הטלפון. "בסדר. אנו אתכם." נשמעה התשובה. "נאסוף אתכם בשעה… בצומת …". התשובה נשארה בעינה אותה התשובה – "בסייייידר." וכך היה. והחברים באו ונאספו. יצאנו לדרך.

בזמנו, נשלחה אלי מקק"ל הודעה אישית. התבשרתי אודות דרך נוף חדשה שהוכשרה בגליל העליון. נמתחת ממירון ועד חצור הגלילית. הנחתי זאת בצד. אך לא שכחתי. אחרי סבב הגשמים האחרון שבתי אל הכתבה. הגיעה עת המימוש.

הרצליה. כ"ס. קמיליה. כביש 6. יקנעם. קפה ומאפה. כביש 70. כביש 77. כביש 784. משגב. כרמיאל. כביש 85. כביש 866. הנה היישוב. מירון. כאן מתחילים.300 מ'מזרחה, על כביש 89, מחכה לכם השלט. המכוון אתכם אל דרך הנוף. פנינו אל הדרך. הסירו חשש מלבכם. הדרך סלולה. אספלט. אמנם צרה היא אך אין בה תנועה. רק אנו והנוף הנשקף. 4X4. ארבעה אנשים על ארבעה גלגלים.

תחנה ראשונה. תחנה זוגית. קבר בחפיפה. קבר אלקנה אבי שמואל וקבר האמורא ר' בנאה. את אלקנה מכירים אנו. ממקורותינו. אביו של שמואל. שימו לב שבדרך כלל מציינים פלוני בן אלמוני. כאן להיפך. הגדיל הבן. משח והמליך עלינו מלך. שנהיה כמו כל הגויים. את שאול. שאף לאחר מותו של שמואל הטריד את מנוחתו. "למה הרגזתני?" שאל הנפטר. שימו לב שהמקור אכדי. "הרגיז" = "הרעיד"/"טלטל". במשמעותו הפיזית. הדגש הוא על הפן הפיזי ולא על הפן הנפשי. כל ימיו חתר פרופ' ליבוביץ' אחר תשובה לשאלה – היכן מסתיים הגוף ומתחילה הנשמה/הנפש…

שכנו של אלקנה לקבר או לציון מקום מנוחתו הוא אמורא בשם בנאה. מניח אני שאתם זוכרים את הסדר של חז"ל: החל מן הסופרים, עבור דרך זוגות, תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים, ראשונים, וכלה באחרונים. וכך עברנו היעף. 2,500 ש'. מן המאה השישית לפני הספירה ועד המאה ה-19. אנו בעידן "פוסט". פוסט-אחרונים. שמא טוב יותר לכתוב בעברית מתוקנת: "בתר-אחרונים". האם עובדיה יוסף נמנה על בתר-אחרונים?

אומרים כי חוכמתו של ר' בנאה גדולה הייתה. ולראיה סיפור שמסופר:

ובעירו היה אחד ששמע שאשתו אומרת לבתה אמאי לא צניעת באיסורא, הלא אני יש לי 10 בנים ואך אחד מהן הוא בן כשר משל אביך והוא אינו יודע מאומה מזה. ויען שלא ידע מי הוא בנו לכן צוה בשעת מיתתו שכל נכסיו שייכים לבן אחד, שהיה בטוח שר' בנאה וב"ר יבררו מי הוא בנו, ווכן היה כי כשבאו לר' בנאה אמר להם שילכו על קבר אביהם ויחבטו במקלות עד שיקום ויגלה להם, והוא הבין בחכמתו הגדולה שכל הממזרים שהמה עזי פנים לא יחוסו על כבודו אך הבן הכשר לא יעשה נבלה כזו להכות את אביו ולבזותו, וכן היה, ופסק ר' בנאה שכל הנכסים שייכים לאותו הבן, וילכו כולם לבית המלך והלשינו עליו שהוא מוציא ממון בלא סהדי, וחבשוהו בבית הסוהר. ובאתה אשתו החכמנית לפני השופט והתאוננה בפניו לאמר שהיה לה עבד וגזלו ממנה וחתכו את ראשו והפשיטו לעורו ואכלו את בשריה, ובעורו מלאו מים ואינם רוצים לשלמה. ולא הבינו את כונתה, ויען אחד מהם להביא את חכם היהודים והוא יבין טענותה, והביאו לר' בנאה אמר להו שכונתה שהיה לה תיש וגזלוהו ממנה ואכלו את בשרו ומעורו עשו חמת ושואבין בו מים. וכאשר שמעו את חכמתו מנוהו לשופט. [מקור: אהרן בר מרדכי ז"ל היימאן, ספר תולדות תנאים ואמוראים, מהדורת אינטרנט תש"ע, ע' 281]

מרחוק נשקפת העיר צפת. הרכסים ירוקים. ישבתי אל מול הנוף. ורשמתי במחברתי. ניצנים של סדרת רישומים עלו וצצו במוחי. וריאציה על הנושא. יוסף זריצקי, כשהיה רוצה להעליב צייר אחר, היה אומר:

"אני לא מבין את כל הציירים האלה. כל פעם הם הולכים לצייר נוף אחר, וכל פעם יוצא להם אותו ציור. אני כל הזמן מצייר את אותו הנוף, ובכל פעם יוצא ציור אחר." [מקור: ישעיהו יריב (עורך), (1992), זריצקי אקוורלים, הוצאת גלריה גורדון, ע' 12]

ממשיכים אל המזרח. התחנה השנייה – אתר אנדרטת חטיבה 37. עוצבת "ראם". חט' שריון. מילואים. טנק כמבוא. מטפסים במעלה המדרגות. מתקדמים בציר הזמן. מלחמה מימין. קרב משמאל. הנה האנדרטה ורחבת הטכסים. את האנדרטה עיצבה דינה ניר-אבן-טוב אלמנתו של עודד רבן-טוב שנפל, במלחמת ששת הימים, בקרב על כיבוש שכם. הוקמה ב-1968. בדמותה של האות "ש". לסמל את ה"שריון". עם הזמן, לצערנו, נוספו לחטיבה עוד ועוד חללים. כ-150 לוחמים מונצחים ע"ג קירות האתר. נופה של צפת נפרש על רקע פסגות ההרים שמדרום. הירוק – החיים שהעניקו הנופלים לנותרים.

תחנה שלישית – ציון כפול. מערת אידרא רבא וקבר התנא ר' יוסי בר יעקב. זוג חרדי מכונס בכוך המערה. זוג צעיר. שאלתי באם הם מתפללים גם עבורנו. האישה חייכה. הגבר ענה שבוודאי. אמרתי תודה. פרופ' ליבוביץ' היה אומר שאלוהים אינו קופת חולים ולפיכך התפילה לא תביא מזור.

אידרא = ישיבה/אסיפה. המסורת מספרת לנו שכאן ישב רשב"י, לאחר שיצא מהמערה בפקיעין אליה נמלט מחמת הרומאים משום שהללו חיפשו אותו בנרות. בשל סיבות כאלה ואחרות. הרי תלמידו של ר' עקיבא היה והלז, כזכור לנו, לא היה מאוהדי רומי…

וכאן ישב וחשב. ופה חלק מספר הזוהר נכתב. אף רשב"י – רבי שמעון בן/בר יוחאי – הוא תנא. דור רביעי. תלמידו של רבי עקיבא. דהיינו מבחינת ההלכה – בית הלל. וכך אמר רשב"י: "אלמלי משמרין ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין". שנעשה מאמץ – כולה 2 שבתות (ולא התחייבנו לרצף…) ונבדוק? הכמיהה למשיח. לא נוכל להרחיב אודות רשב"י מעל דפים אלה. נמשיך הלאה. הזמן דוחק. יש תכנית. אם כי אין חובה לבצעה במלואה…

ובכול זאת – אנקדוטה. מספרים כי ישבו שלושה – ר' יהודה, ר' יוסי ורשב"י. ושוחחו. פתחו שולחן. פרלמנט בבוקרו של יום. ודנו על המצב בארצנו:

פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זאת תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמם. תקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהם מכס. הלך יהודה בן-גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה – יתעלה, יוסי ששתק – יגלה לציפורי. שמעון שגינה – ייהרג.

ברור לנו מדוע רשב"י כילה חייו במנוסה מתמדת. ולעניין המלשין: מה שלא ברור לנו כיצד לא נשמרנו ממעשיו של יהודה איש קריות ושוב רצנו לשלטונות. לחזור פעמיים על אותה השגיאה?

תחנה שלישית – עין גבר. מעין כלוא בבריכת בטון. מימיו זולגים בפכפוך צוהל, אם כי כבוש ומאופק, אל העמק. אל הבוסתן. נוסעים אל התחנה הבאה. בין התחנות ניבט בנו עמק הבוטנה. עצים שהורכבו ע"ג אלה ארצישראלית. מעשה קק"ל מ-1963.

תחנה רביעית – בית הכנסת נבוריה. שם הכפר נבוריה נזכר בתלמוד ובמסורות קברי צדיקים. בכתבי הנוסעים היהודיים שעברו כאן בימי הביניים קרוי המקום נרבתא. ב-1905 נערכה חפירה ראשונה. החפירה היסודית נערכה באתר ע"י מאיירס. שתי עונות חפירה. 1981-1980. מחפירה זאת עלתה המסקנה כי בית הכנסת הוקם באמצע המאה ה-2 לספירת הנוצרים. תיפקד לסירוגין עד 640. אז נחרב עם הכיבוש הערבי/מוסלמי.

חזיתו מופנית כלפי הדרום. אל ירושלים. פעם הייתה מונחת כאן אבן גדולה. מעין משקוף. כ-3 מ' אורכה. ועליה חקוקה מנורת שבעת הקנים. וחקוקים גם שמות התורמים. כן, גם לפני 1,500 ש' היו מי שתרמו: "מספר ארבע מאות ותשעים וארבע שנה לחורבן הבית בסרר חנינא בן ליזר ויוליאנה בר יודן". 494 ש' לחורבן הבית השני.

משפחה חרדית – אב, אם, צאצא – סקרה את המקום. אמרנו שלום. השיבו בשלום. ולא יותר. לעומתם, הלך בודד פתח את המדריך שאחז בידו והציע לנו לפקוד את קבר יונתן בן עוזיאל. מזווג זיווגים. אמרנו: תודה. אין צורך. אין תחליף למצב הנוכחי. צחק הבחור. והמשיך במסעו. לאחרונה נכתבה כתובת על הקבר – תג מחיר דרוזי. לא נסענו לפקוד את יונתן. מה לנו ולזאת. ליבוביץ' לבטח היה אומר שאין אלוהים שדכן.

ואיך אפשר ללא מסורת קברי הצדיקים? כאן, עפ"י המסורת, קבורים ר' אלעזר המודעי ור' יעקב איש כפר נבוריה. אין ציון קבר.

התחנה הבאה – השישית במניין – קרובה. כבשן סיד. אין צורך להתניע את המכונית. הולכים כמה מאות מטרים. בדרך עפר שממנה מתפצל שביל דקיק. נחבא היטב בסבכי היער. מוסווה. עטוף שיחים. אבל מצוא מצאנו אותו. מרשים. עמוק. גדל ממדים. כמו באר מדופנת באבנים. מתבקשת זהירות. שלא למעוד וליפול. 669 יתקשו לחלץ.

על התחנה ה-7 הלא היא עין נבוריה הסתפקנו במבט מעל. ממעוף הציפור.

נוסעים אל משפחתו של חוני המעגל. והנה הגיעו אחרי הצהרים המוקדמים. ותחושה מסוימת באצטומכא. סרנו אל "בת יער". תחנה 8. ירדנו על אומצה. אספרסו להמשך הדרך. המשכנו. אל חצור הגלילית. אל קברי חוני המעגל ושני נכדיו. חנן הנחבא ואבא חלקיה. תחנות 9 ו- 10.

שני בני בנו של חוני המעגל ירשו ממנו את רזי התפילה המורידה רביב ומטר. הם היו מתפללים והשמים היו נענים וממטירים. ושוב – מעניין כיצד היה מגיב לכך ליבוביץ'. אלוהים אינו קוסם. גוער ונועץ אצבעו באוויר.

מספרים שגם לאשתו של אבא חלקיה הייתה אותה תכונה מופלאה להביא מטר ולהוריד גשם. אבל, כיוון שהיא נתנה אוכל לעניים בעוד שהוא נתן כסף ואמר להם קחו, לכו וקנו – העננים באו מכיוונה.

השניים, הנכדים, הם הראשונים שתפגוש. מטרים ספורים במעלה הדרך תפגוש את הסב. קבר. בית-כנסת. ישיבה. והוא, חוני המעגל, לפי המסורת, בכלל קבור ליד ירושלים. אך אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם. גם כאן פגשנו חרד ושני בניו. הבן הקטן יצא מהכוך והשתין.

ונזכרתי בסיפור. דומה. שני נזירים בודהיסטיים התפללו מול פסלו של בודהה. לא יכול האחד להתאפק והלך להשתין מאחרי הפסל. גער בו השני – איך אתה יכול לעשות מעשה שכזה? הרי זה מקום קדוש. והשיב הראשון – אראה לי מקום בעולם שבו הבודהה אינו שוכן ולפיכך אינו קדוש.

מספר מלים על תהליך היווצרותו של מקום מקודש. סביב משהו שנתקדש – מערה, מעיין, קבר, עץ, סלע, ציון קבר. אתר פיזי. וכך מתהווה מתחם מקודש. ועימו פולחן המקומות הקדושים. עליה לרגל. פתרון כל המצוקות – זיווג, מזור, ממון, פריון. בעיקר בגליל. אך לא רק. פיתוח נלהב ומואץ של מקומות. מבנים עתיקים ושאינם כאלה. המבנה המקורי נעלם תחת הפיתוח שמסביבו. בעשורים הראשונים תרם לתהליך משרד הדתות. גייר כהלכה קברי שיח'. איחד מסורות. פתרון למצוקת ההמון. לימים הופרט העסק. אגודות ועמותות. כאלו ואחרות. שני גורמים עיקריים עיצבו את מפת האתרים הקדושים של ישראל החדשה, בראשית דרכה כמדינה עצמאית – עולים חדשים שעלו ארצה מן  הארצות המכונות "המזרח" והרב ד"ר שמואל זנוויל כהנא ששימש במשך יותר משני עשורים כמנכ"ל משרד הדתות ממועד הקמתו. זיווג קטלני.

זהו זה. תמו 10 תחנות שקצבנו לעצמנו. עוד רגע קט והשמש שוקט. חוזרים למעונינו.

תצלומים:משה הרפז (18.1.2013). כל הזכויות שמורות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 7 במרץ 2013 at 10:47 PM

    תודה
    צדיקים>צדקה ומכאן מובן למה לכל קדוש בשלשלת מרותקת קופת צדקה

  • עמירם ברוטמן  On 8 במרץ 2013 at 7:13 AM

    מקומות קדושים לא רק בעזרת הרבנות הראשית. ראה גם עצים מקודשים בישראל של אמוץ דפני.

  • mharpaz  On 9 במרץ 2013 at 10:09 AM

    אכן עצים קדושים נכללים במשחק. וגם אם חו"ח נשרף העץ או נכחד – הקדושה עוברת לעץ סמוך…
    ראו: נורית ליסובסקי, כתוב בנוף, קתדרה 120.

  • zviarzi  On 9 במרץ 2013 at 10:18 AM

    כבר בתנ"ך מצויינת הקדושה שניתנה בעצים. אשרה כדוגמא.
    אין שם לעומת זאת משום קדושה למקום קבורה. נאספו אל אבותיהם כולם יחד ללא קדושה מיוחדת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: