אשתאול – בין זיכרון לשכול

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ונזכור את כולם. המרחב הציבורי עמוס בזיכרון ובשכול. ובייצוגים שלהם – אנדרטה, אתר/פינת הנצחה, יד, גלעד, מצבה, ציון, אסטלה. בכול מקום אפשרי: בצידי הדרכים והכבישים, ביערות ובחורשים, בשצ"פים העירוניים, על קירות המבנים. שלטים. לוחיות נחושת במוסדות הלימוד ובבתי החולים. מוות. תרומה. הנצחה. נ.צ.ח. לנצח. לעולמי-עד. זיכרון ושכול. הנצחה – ביטוי תרבותי, חברתי. זיכרון במרקם המדומיין של הקהילה באמצעים כאלה ואחרים. על-פי-רוב – אמצעים סטנדרטיים, ימי זיכרון, שמות רחובות ואת אשר ציינתי לעיל.

הייתה תקופה שבה חשבתי לסקור תופעה זאת של אתרי ההנצחה, בדרך כלל לאלו שנהרגו בתאונות דרכים, והאנדרטאות שלהם סמוכות למקום האירוע. לצידי הדרכים. בשולי הכבישים. המנציחות את האסון הפרטי שאירע למשפחה. לבטח נתקלתם בכך לא אחת. אפילו בלכתכם במדבר, וליד שפת המצוק – בנחל פרס – מוצב שלט קטן שמנציח את שמות אלה שנפלו אל התהום. וממנו לא שבו.

קחו לדוגמה את דרך 31. הקטע שבו יורד הכביש מערד אל נווה זוהר. מנוקד בשוליו בלוחות זיכרון של קטל בכבישים. ובירידות הללו בפרט. אך נוכחתי שפעולה כזאת כרוכה בסיכון רב. ולא בא לי להצטרף לסך הנפגעים. אף לא תצלום אחד מהווה תחליף לחיים. אז ירדתי מכך. מה שטרם ביררתי הוא – כיצד הוקמו? הרי זהו "מעשה בקרקע". ושכזה – הוא חייב בהיתר בנייה… ומי התיר? ומי מבקר? ומתי נשכח האתר ונותר עובדה בשטח, קורס ומתפורר? לאחר דור שני או שלישי לזיכרון? ובאותה הנשימה נזכיר את בתי-העלמין, ערי המתים, וכמה מאיתנו מבקרים את קברות הסבים?

הנצחה ביער – זה כבר משהו אחר. קיימת תמ"א 22 (תכנית מתאר ארצית ליער ולייעור). התכנון וההקמה – על-ידי גוף ציבורי. קק"ל. וקיימים, כמובן, התורמים. שבעזרתם לובשת הארץ ירוק, לפחות מנסים לעטותה בכך, והם מהווים מרכיב חשוב ביותר במימון הנטיעות. דרך ע"ש, מצפור ע"ש, חורש ע"ש, פינת משחקים ע"ש, אזור פיקניק ע"ש,…  וגם את לוחות השיש והמתכת הפזורים ביערות צריך לתחזק. וראינו גם כאלה שנזנחו… שימור הוא עבודה במשרה מלאה.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ביער – האתר אינו קשור גיאוגרפי למקום כלשהו. אתה מסתפק בציון הדמות. לעיתים נעזר הציון גם באזכור תפקידה של אותה דמות שנחקקה בשיש או נחרתה במתכת. זאת בהנחה שגנבי המתכת הותירו את לוח ההנצחה במקומו. וללא נזק. וכבר ראינו את קילוף אותיות הברזל מלוח המצבה…

ואנו? אנחנו בחרנו לתור את היער. לא שיערנו שנראה את שיסופר. את המכונית החנינו בכניסה למסילת ציון. בצל. לא הרחק מהכיכר המרכזית של היישוב. כיכר קוצ'ין. בלא לראות תושב – אתה יודע מאין התחיל הכפר. מי מתגורר בו כיום – ממש לא משנה. לבטח צאצאים של אותם העולים ויהודים אחרים.

יום שישי. פעמינו ללכת ביער. הפעם ביער אשתאול. יער וותיק. פועלי דחק נטעו את עצי האורן הירושלמי. ומי יודע – אולי וותיקי מסילת ציון? בז'רגון המקצועי זהו "יער נטע אדם". כך וכך קמ"ר מרובעים. אך אנו נלך, כמתבקש, בשבילים. והנוף, איך נאמר בעדינות, אינו לחלוטים מעשה הבריאה. כי האדם התערב. וחצב הרים, וקדח גבעות, ובנה יישובים, ובירא את היער, ונטע יער, ומטעים, וסלל כבישים… בקיצור: מה שאתה רואה שונה לחלוטין מהנוף שהיה נשקף לפני אלף שנה וחוזר חלילה. וש שיאמרו שאלוהים ברא את האדם. ולכן גם לא מעורבות בנעשה.

אחרי קרואסון שקדים וכוס קפה הפוך (ואני בכלל אוהב תה…), באחד מבתי הקפה, לא רחוק מאחת הדרכים המוליכות, ממישור החוף אל שפלת יהודה בואכה הרי ירושלים, ולא נסגיר את מיקומו, אך נאמר שאינו ממוקם בתחנת דלק ואינו סניף של רשת ואינו ממוקם על דרך מס' 1, אפשר לצאת למסע. כן, באמתחתנו גם קילו וחצי של מים, שתי בננות, מפה, מצפן, פנקס רישום, עפרונות וצבעים (צבעי מים) ומצלמה. וכובע גם. החלטנו להקדיש ליער כשלוש שעות. במסלול מעגלי. ולא ללכת פעמיים באותו השביל. בפועל הענקנו לו עוד מחצית השעה. לא ננכה מהסכום הכולל את ההפסקות…

עיגול שצבע הקונטור שלו שחור ובמרכזו, ע"ג הרקע הלבן, נקודה שחורה, מציין, כך לפי המפה שנשאתי עמדי, כי זהו פריט נוף מלאכותי. בדרך כלל ציון של זיכרון/שכול. ובצד הדרכים/השבילים שבערות וחורשות ארצנו מצויים רבים שכאלה. רבים מאוד. תהינו אם נוכל אי-פעם "לשים יד" על המפות שלבטח שמורות במשרדי הקק"ל. שכן ביערותיה מונצחים אלפים רבים של אנשים, יהודים וגם כאלה שאינם, חקוקים על גבי האבן/הסלע/השיש או חרותים על לוחות המתכת. לרגע זכרנו את קישון. אם לדייק – סלאח שבתי. נראה לנו נושא מעניין מאין-כמוהו. מי מונצח והיכן.

פריט הנוף המלאכותי הראשון שפגשנו היה אנדרטה. בעצם זהו מכלול נופי שאיגד גלעד מבטון חשוף ולוחות מתכת, המוצמדים לאבן גיר מקומיות העוטפות, ספק מחבקות, את גזעי האורנים. שנים חלפו עד שהבינו שלא חייבים לטעת רק אורנים, ורצוי לטעת עצים האופייניים לארצנו. ובשנים האחרונות – אכן עושים כך. אלון מצוי, אלון התבור, אלון התולע, אלת המסטיק, אלה ארצישראלית, ער אציל, כליל החורש, דולב, לבנה, חרוב.

זאת האנדרטה המנציחה את זכרו של הגנרל מרטין. חוסה דה סן מרטין. משחררה של ארגנטינה. "מטרתי אינה אלא מטרת האנושות כולה". אמר, והניף, ב-1813, את נס המרד כנגד המלוכנים הספרדיים מהיבשת המקורית. הגנרל זכה בכינוי "המשחרר".

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אחד מלוחות המתכת הכחלחלה, לא רחוק מלוח הזיכרון של הגנרל, משך את תשומת ליבי. ציון לזכרו של הרב הגאון רבי יצחק שרויבר, הרב הספרדי של יהדות ארגנטינה. עליו נאמר: "מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד". עד כאן ארגנטינה. המשכנו במסע.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

דקות ספורות לאחר מכן פגענו, בלשונו של עגנון, בלוח אבן המנציח את זכרו של אחד בשם נפוליאון חימנס, וגם את רעייתו ואת בניהם. הסתבר שהנ"ל היה שגרירה של ונצואלה בישראל.  בשלב זה החל להדהד משהו בתת ההכרה. זחל ועלה והתנחל בתאים האפורים. מעין תחושה ראשונית. חיבור אפשרי בין א' ל-ב'. האומנם? האם יער אשתאול הוא מרחב זיכרון ציבורי למנהיגים ולנושאי משרות ציבוריות מדרום-אמריקה?

אבל אז הופיע בדרכנו חניון הארבעה. ולרגע ערער על הנחת העבודה הטריה. טיפסנו במדרגות. ועצרנו אל מול פינת ההנצחה. לוח שיש ובו חרותים השמות והעובדה המרה של המוות: שלום (צ'רלי) אזולאי, צבי גפני, אלון ענוים, גדי ערן. חיילי יח' 5853 שנפלו במלחמת שלום הגליל תשמ"ב. ובתחתית הלוח נכתבו ארבע שורות קצרות: "… כי האדם / גם שיח קט / גם יער-עד – / סופות באמיריו!". כך נחקק בסלע. מי כתב שורות אלו? מי המשורר או הסופר? לא היה קרדיט בנמצא. המשכנו הלאה.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ובדרך התרחבה היריעה. והצטרפו לארגנטינה ולוונצואלה גם: צ'ילה, אורוגוואי, אל-סלבדור, קולומביה, הונדורס,  הרפובליקה הדומיניקנית. כנראה שהתחושה הראשונה שלנו עומדת במבחן המציאות. מסקנתנו הראשונית, האינטואיטיבית, הייתה נכונה: יער אשתאול הוא אכן יער "היספאני". מרחב ציבורי המוקדש להנצחת מנהיגים ממדינות אלו בצד יהודים מגולת אמריקה הלטינית שתרמו להקמת רחבות זיכרון, יער, חורשה וחורש. היסטוריה, היסטוגרפיה, פוליטיקה, זיכרון. ארץ זוכרת. ארץ מתאבלת. ארץ נבנת.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

והיו גם מדינות שנפקדו מהרשימה: ברזיל (נו-טוב, היא בכלל הייתה קולוניה פורטוגזית), אקוודור, פרגוואי, פרו, מקסיקו, גואטמלה, קוסטה-ריקה, פנמה, ניקרגואה ושאר מדינות האיים הקריביים. אך ייתכן, ששאר המדינות שלא נרשמו במחברתנו מיוצגות ביער אשתאול ואילו אנחנו היינו אלה שלא-שמנו לב ו/או פסחנו ו/או לא שמנו לב ו/או עברנו בסמוך אך לא מספיק קרוב. הרי אפשר להגיע רק עד מחצית היער. כי לאחר מכן אתה כבר בדרך לצאת ממנו…

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ירדנו מהשפלה אל המישור. העננים עלו נלהבים מהים. חזית שחורה התקדמה מזרחה. או-טו-טו יירד גשם. הפעם נראה שהחזאים צודקים…

צילומים: משה הרפז (2013). כל הזכויות שמורות. רשימה זאת ראתה אור לראשונה ב-24.1.2013 באתר "במחשבה שניה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: