שש מדינות ומפרץ אחד

שש מדינות ומפרץ אחד. שש מדינות מחפשות איחוד. אך לא באמת. בינתיים רק על הנייר. נרחיב בהמשך. המפרץ – הוא המפרץ הערבי או כפי שמקובל יותר – המפרץ הפרסי. תלוי באג'נדה של הכרטוגרף. ואליו חובר מפרץ עומן והנה אנו באוקיינוס ההודי. החלק המערבי.

שש המדינות הן: ערב הסעודית, כווית, איחוד האמירויות, אל-בחריין, קטאר ועומאן. בפועל כמובן שיש עוד שתיים הנושקות למימיו – איראן ועיראק. וישנה מדינה נוספת, קצת מרוחקת, ובכול זאת במקצת משפיעה – תימן.

במאמר קצר זה התכוונתי להציג בפניכם, מניין הקוראים הנאמנים, להציג פן אחד של סדר חדש המתהווה במחוזותינו. במזרח החדש. שוב, הדברים אינם מתרחשים כבחלומו של נשיאנו. אמנם יש לסדר חיים משל עצמו וגם השלכה כלשהי עלינו אך מומלץ להישאר אופטימיים.

המשותף לשש הוא כמובן, בראש ובראשונה השכנות הגיאוגרפית. לערב הסעודית יש גבול משותף עם כל שאר המדינות. במקרה הייחודי של אל-בחריין, בהיותה מדינת איים במפרץ, הוקם גשר לגשר את האיים עם היבשת. עם חצי האי ערב.

שותף מספר שניים הוא השלטון. יותר נכון – צורת השלטון. מונרכיות. מלכים, נסיכים, אמירים, סולטאנים. משטר מלוכני.

המכנה המשותף השלישי הוא הדת. האסלאם. רוב התושבים משתייכים לזרם הסוני. שוב, אין כך באל-בחריין. אך שם הפרולטריון שיעי והאליטה סונית. ולעת הזאת השלטון מחזיק מעמד.

גורם משותף מספר 4 הוא האויב. הישות שממזרח. הפרסים. האיראנים בשמם החדש-ישן. המפרץ רשום במפתינו עדיין כפרסי. במקרה שלפנינו האויב אינו ערבי. וחמור מכך  –  הוא שיעי. וזה אומר כמעט הכול. איבה ושנאה בת 1,300 שנה. במיוחד שצד א' מנסה להתגרען…

המכנה המשותף החמישי במניין הוא העובדה שהנ"ל יושבות על מרבצי אנרגיה עצומים. נפט וגז. כ-50% מעתודות העולם. אין פלא שבמדינות אלה שיעור התל"ג לנפש הינו מהגבוהים בעולם.

ניתן למצוא עוד ממדים משותפים: מוצא ערבי, מבנה שבטי, שפה וכתב וכיו"ב.

וכמובן האביב הערבי. זה שבא לבקר באזור במרוצת 2011. המלוכנים הכניסו ידם לכיסים. חפנו מספר מטבעות זהב והניחו אותן בכף ידו. לעת הזאת התרצה ונפנה לעיסוקיו במקומות אחרים. ושוב, אל-בחריין מהווה חריג. ערב הסעודית נאלצה לשלוח, דרך הגשר, כוחות צבא לדכא את מהומות פברואר 2011. זאת בשל מבנה דמוגרפי שונה. מיעוט סוני שפלש לאי לפני 250 שנה ושולט ברוב שיעי. להרחבה – ראו את שכתבתי לפני מספר חודשים. כאן.

מה פירוש "הכניסו את היד לכיס"? בכול המדינות הנ"ל התקיימו, במחצית השנייה של שנת 2012, בחירות למוסדות כאלה ואחרים ו"תיקונים קוסמטיים" כדוגמת קידום חקיקה של מספר חוקים המעניקים קצת יותר זכויות לתושבים ממה שהיה להם לפני כן (אמנם אין אלו זכויות האזרח הנהוגות במערב אך אל תשכחו – אנו במזרח… וחוץ מזה, בין חוק למימושו המרחק גדול…). בנוסף תוגברה מערכת האבטחה –  מעצרי-מנע, פיקוח הדוק, צנזורה, דיכוי בכוח של אוכלוסייה שיעית וכד'. וכל זאת דורש ממון… וזה דווקא אינו מצרך בחסר בימים שמחיר הנפט מטפס מעל ל-100 דולר לחבית. מה יקרה אם ישתנה הכיוון והמחיר יפחת?

תעודת זהות של שש המדינות (מקור: נתוני ויקיפדיה – המהדורה באנגלית):

בחרתי להציג מפה מסוף שנות החמישים. מתוך אטלס ברור הידוע והזכור לטוב שרבים וטובים התחנכו על-פיו. של הגיאוגרף משה ברור. בנו של א"י ברור חברו וידידו של ש"י עגנון. שאף הוא היה גיאוגרף. הייתם מאמינים ששרד ברשותי אותו האטלס ששימש ללימודי בבית הספר העממי… שימו לב שחלק מהמדינות אינו קיים. נו-טוב, המפה המוצגת כאן היא לפני שבריטניה "העניקה" עצמאות לחלק מהן.

כאמור, הקימו ה-שש ארגון אזורי, משפ"מ. מועצה לשיתוף פעולה במפרץ. זאת הייתה התוצאה הישירה של הועידה הראשונה שהתקיימה ב-26 במאי 1981. יש חוקרים הסבורים שהמהפכה האסלאמית בפרס ומלחמת עיראק-איראן הן הניעו את התהליך. חלפו מעל 30 ש'.

הועידה האחרונה, ה-32 במניין, התקיימה בדצמבר 2011. המלך הסעודי הציע להפוך את המשפ"מ ל"המועצה המאוחדת של מדינות המפרץ הערביות". קודם כל – איחוד כלכלי. ואחריו, אי"ה (אינשאללה), איחוד פוליטי כזה או אחר. פאן-ערביי המפרץ. כי צריך לזכור – כולם מלכים… נחכה ונראה.

כמובן שלא הכול מתנהל על מי-מנוחות. קחו לדוגמה את הממד הטריטוריאלי. את הגבולות. סכסוכי גבולות הם חזיון נפרץ בעולמנו. וישנם סכסוכים בין החברות. מסתבר שאין זוג מדינות שאינו מסוכסך. האחת עם השנייה. ברמת עצימות כזאת או אחרת. בעיקר בשל העובדה שרוב הגבולות הנוכחיים הם יצירה של ידיים קולוניאליסטיות ולפיכך מלאכותיים. קו ישר ששורטט בארמון אירופי "חתך" במציאות את תחומי המחיה המסורתיים של השבטים. כל עוד שלא התגלה הנפט – ניחא. ועכשיו, שמקורות האנרגיה ועתודות העולם מצויים מתחת לפני הקרקע – כל סנטימטר רבוע של הקרקע שווה זהב.

ראינו, שעם הזמן, נוצרת זהות לאומית המתוחמת בגבולות הטריטוריה של המדינה. מדינת הלאום. עצם קיום סכסוך מצביע על התגבשותו של לאום. קודם נקבעו הגבולות ורק לאחר מכן הוקמה המדינה. אין אנו אסקופה נרמסת… ולכן הקונפליקט מתודלק כל הזמן. אנו מול האחר. זה שמעבר לגבול. אבל שומרים על גובה הלהבות. שלא יחרכו את הסיר…

חומר הגלם העיקרי למאמר זה: יואל גוז'ינסקי (2012), "מדינות המפרץ בסביבה אסטרטגית משתנה", מזכר 116, המכון למחקרי ביטחון לאומי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: