"האביב הערבי" – סיכום ביניים

בדצמבר 2012 נפל דבר. התרחשה טרגדיה. אדם שרף את עצמו למוות. לא דבר המובן מאליו. בעיירה טוניסאית זנוחה, סידי בוזיד, התאבד פלוני בשם מוחמד בואזיזי. הוא שרף את עצמו למוות. האגדה האורבאנית מספרת שעשה זאת מתוך מחאה על יחס שקיבל מאת שוטרת מקומית "שדפקה" לו דו"ח בגין פתיחת דוכן (בסטה) לא-חוקי ומכירת ירקות. בסך הכול רצה האיש להתפרנס. וגם זאת שוללים ממנו. אין ממה לשלם את הקנס. אין טעם לחיים. איך שלא יהיה –  הבחור התאבד בדרך מזוויעה.

הוא הצית את האש. הלהבות אחזו בו. ואחר-כך התפשטו במרחב הערבי-מוסלמי. ובין השורות המסכמות את הנעשה בעולם הערבי נציין כי סוג כזה של מחאה הגיע גם לארצנו. לאחר קיץ של מחאה שנתפשה כהפנינג שרפו שניים את עצמם למוות. ועוד ארבעה איימו להצטרף לדרך זו של מחאה. האם המעשה ותוצאותיו "הזיזו" משהו לשרינו? ול-120 חובשי הספסלים הדבוקים לכיסאותיהם ויהי מה? נראה לי, באופן אישי, שאף לא אחד מצמץ. עברו לסדר היום. הישרדות שלטונית. לא נראה ששנתו של מישהו נדדה. לעומת זאת התעניינה המשטרה אצל כוכבי הקיץ שעבר באשר לתכניות לקיץ הנוכחי. אבל ייתכן כי איני יודע דברים שלא הובאו לידיעתי…

נחזור לעולם הערבי המקיף אותנו. חורף 2010 הפך ל"אביב הערבי". על משקל "אביב העמים" של 1848. מהפכת היסמין, הלוטוס. קיימות 22 מדינות ערביות. כולן, כמובן, מוסלמיות. בכולן הדמוקרטיה לא משהו.

רק בשש מדינות התרחש דבר-מה. מתוך זה רק בשתיים נרשמה הצלחה ואכן התחלף השלטון. בטוניס ובלוב. ויש הבדל בין השתיים. בטוניס הדבר קרה ללא התערבות חיצונית ויחסית ללא שפיכות דמים. בלוב נסתייעו המורדים בסיוע אווירי נמרץ של אירופה לגבור על השליט ושכירי החרב שלו.

בתימן ובמצרים אכן נפל השליט. אך המערכת נותרה בעינה. במצרים עדין מחזיק הצבא בקלפים מסוימים. ברצותו מפזר הוא את הפרלמנט… ב-1952 השתלט הצבא אל המדינה. וניהל אותה למעשה עד לימים אלו. הנשיאים תמיד היו אקס-גנרלים. גנרלי-על בלבוש אזרחי. האיסלמיסטים "גנבו" את המהפכה מהצעירים החילונים שיצאו לכיכר תחריר. כעת, הנשיא החדש, מוריסי לבית האחים המוסלמים, ממש היום – פיטר את שר ההגנה טנטאווי ואת צמרת הצבא. רמטכ"ל, מפקד חיל האוויר, מפקד חיל הים. מנסה להיות אכן השליט. אנו עדים למאבק היסטורי. מאבק איתנים. אם הצבא מפזר את הפרלמנט אנו נפזר את הצבא…

אגב גם בתורכיה מתנהל מאבק דומה ובדרך כלל מתחת לפני השטח, בין הצבא החילוני לבין ארדואן ועבדאללה גול. עד שעולה הכותרת ולפיה נעצרו 40 קצינים שזממו להפיל את המשטר. אמנם תורכיה מוסלמית היא אך אינה ערבית…  תימן רחוקה אמנם אך עדין לא  התבשדנו על שינוי רדיקלי.

בבחריין דוכאו המחאות. קצת עזרו בכך הסעודים. לבל תתפשט האש לעברם. בסוריה, לעת הזאת, עדיין לא נפל משטרו של אסד. מעל ל-100 הרוגים בכול יום נתון ולא רואים את האופק. נשב על הגדר ונחכה.

מדינות אחדות הקדימו רפואה למכה ושפרו, ולו גם במעט, את תנאיו של האזרח. מרוקו, אלג'יר, ירדן. שקט מתוח אצל האחרות. לא ממש אביב…

שורה תחתונה: אם חשבנו שהאביב הערבי יסעיר את האזור ואפקט הדומינו יתחולל במדינות הערביות וכולן תהפוכנה לדמוקרטיות בתוך יום או יממה – אזי טפחה המציאות על פנינו. לא נותר לנו אלא לשער מספר השערות. כגון: מדוע לא התחוללה מהפכה גורפת? מדוע עכשיו ולא קודם? מי ניצח ומי הפסיד? האם השונות בין המדינות (משטר, אוכלוסייה, תרבות) גורם מעודד או מונע? ועוד. ולתת תשובות אפשריות לשאלות. ולהמתין. ולבחון, מעת לעת, באם התשובות עומדות על בסיס מוצק או נדרשת תשובה מעודכנת. וכמובן לעקוב ולצבור מידע. כפי שנאמר באמרה המיוחסת לפרנסיס בייקון: "ידע הוא כוח"…

רשימה זאת ראתה אור לראשונה ב- 13 באוגוסט ש"ז ב"מחשבה שניה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה  On 16 באוגוסט 2012 at 5:12 PM

    מעשיו האחרונים של הראיס המצרי הנבחר מעוררים יותר ויותר את סקרנותי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: