גזר: הכניסה ליהודים בלבד!

נתבקשנו להוציא את החבר'ה לטיול. נעננו ברצון. זוגתי שתחיה הצביעה באופן כללי על המטרה. וכך יצא שיצאנו לתור את גזר. את התל שהוכרז כגן לאומי ולחפש (ולמצוא) את כתובות "תחום גזר" [תחםגזר] אשר חקוקות בסלעים שביער. פרטתי את המטרה ליעדים. הזעקנו את החברים (והחברות), ביקשתי שיביאו עמם GPS (ועוד יבוא ההסבר לכך) ויצאנו אל הדרך. משימות רבות לפנינו.

אך ראשית יש לפתוח בכוס קפה. וזאת עשינו במרכז המסחרי של כרמי יוסף.

"אשירה נא לספל הקפה שירת בודהא גוטמה לנירוונה, ואל שותיו העייפים "בהדר ארנין". הכול חולף, הכול עובר ובטל, וספל הקפה קיים לעד. אחרי כל התעיות ברחובות ובגנים, אחרי כל ההליכות הכבדות, אחרי כל החיפושים לתוצאות וללא-תוצאות, אחרי כל האכזבות הגדולות והקטנות – מה עוד נשאר לנו אז, אם לא זה ה"זהב" הנוזל, המעורר-מרגיע בפינת בית הקפה?

הזִקנה תבוא ותחמוס הרבה, תחמוס את הכול אבל אל נא ניראנה, כי הן את האחת לא תוכל קחת ממני, את לגימת הקפה האטית, הקפה הריחני, החם, המפעפע בכל האברים. יצטנן הדם – הקפה ירתח!

הקומוניסט לוין בבולגריה, כשנשאל ליד הגרדום, לפני היתלותו, מה בקשתו האחרונה, ענה: "ספל קפה…" וזה ניתן לו." [1]

לאטה נאספה החבורה – כולה עוד שני זוגות –  ועם השלמתה יצאנו לדרכנו. יעד א' – תל גזר. יעד ב' – אבני ציון תחום גזר הממוקמות ביער הגיבורים הסמוך ליישוב.

גזר עיר עתיקה היא. מקורה, קרוב לוודאי, כנעני. הקיבוץ, לעומת זאת, השרוע למרגלות התל, צעיר הוא. יחסית. ואף הוא כבר צבר היסטוריה. היישוב נכבש ע"י הלגיון הירדני במלחמת הקוממיות. נחזור אל גזר העתיקה. לא. לא אסקור בפניכם, ארבעת הקוראים הנאמנים, את ההיסטוריה שלה מהיווסדה ועד לחורבנה. אך אציין, בכול זאת, מספר תחנות מרכזיות וחשובות בתולדותיה.

צעדנו אל התל. בתחילת מסלול ההליכה מכרמי יוסף אל התל פוגעים במערה שתקרתה התמוטטה. המערה מסתתרת ולכן בדרך כלל מתעלם ממנה המטייל (או פשוט מפספס אותה…). ומדוע התמוטטה התקרה? על כך מספרת לנו האגדה:

"בימי קדם בטרם היות המבול בעולם, היה נח הצדיק ובני משפחתו יושבים בעיר גזר הסמוכה. נח היה מהלך בארץ ומבקש את תושביה ללכת בדרך הטובה, ואם לא יעשו כן, נבא על מבול גדול אשר יציף וישטף את כל העולם ויביא קץ לכל בשר. אולם הרשעים לא שמעו לו ורק רגזו עליו מאד כי הדריך את מנוחתם. פעם כאשר גדל קצפם של הרשעים על נח הצדיק, עלו על גזר עירו, ושמו מצור עליה ויאמרו לפרוץ לתוכה ולהתנקם בנח אויבם. ונח היה מתהלך על חומות העיר צופה על פני אויביו, לועג וצוחק להם.

פעם התאספו אל מערה הסמוכה לחבל תחבולה ולמצוא דרך לחדור אל עירו של נח. כאשר היו בתוך המערה פנה נח השמימה וקרא בקול רם: הו אלוה! אם באמת אתה עמדי ולעזרי, הפל תפיל את תקרת המערה על שונאי אשר התאספו בה!

ויהי כאשר אך גמר נוח הצדיק דבריו ותקרת המערה נפלה על האויבים ותהרג את כולם, איש מהם לא נשאר…" [2]

המבול – מאחורינו. שנים רבות לאחר מכן היה כאן יישוב, כנעני. והשבטים הישראלים התנחלו בארץ המובטחת. יהושע עבר כאן לאחר הקרב בעמק אילון בדרכו לסגור חשבון עם חמשת המלכים. הייתכן שכלא אותם באותה מערה חרבה?. חלפו שנים והעיר המשיכה להיות כנענית.

והנה פרעה מלך מצרים כובש את העיר ומעניק אותה לשלמה מלכנו. בשנת 950 לפני ספירת הנוצרים (בקירוב). העיר כנדוניה עבור בתו אותה מסר בידי שלמה להיות לו לאישה. אחת מני-אלף…

"פרעה מלך-מצרים עלה וילכד את-גזר וישרפה באש ואת-הכנעני היושב בעיר הרג ויתנה שלחים לבתו אשת שלמה. ויבן שלמה את גזר." [3]

ראינו כי גזר קשורה לנח הצדיק. ואף קשורה היא אל שלמה המלך. ואיך מקושרת גזר לרומא? ובעניין זה יש לשמוע את מה שיש לרבותינו לספר:

"בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, הכניסה לו אלף מיני זמר, ואמרה לו: כך עושים לעבודה-זרה פלונית וכך עושים לעבודה-זרה פלונית, ולא מיחה בה… ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי. מכרך זה יצאו הרומאים מחריבי בית-המקדש." [4]

ממשיכים הלאה בדרך העפר. הגענו לצומת דרכים. צומת T. ימינה – אל התל. זוג מדוושים חולפים על פנינו. משוחחים קמעה. על דא ועל הא. חם. עץ גדול סוכך עלינו. צל. רוח קלה. מסביב גלי אבנים. יש מי שרואה בהם חורבות בתים. פעם שכן כאן הכפר הערבי אבו-שושה. אחרי מלחמת הקוממיות כבר לא היה. התפוגג. התאדה. ולעניין מאמר זה איני יודע אם מרצונם או מרצוננו.

בשם "שושה" קוראים הערבים לציצית השער הגדלה בראשו הערבי ואין הוא קוצץ אותה. לדבריהם, ימשוך המלאך גבריאל בציצית זו, ביום תחיית המתים, ויעורר את הנפטר מתרדמתו לחיי נצח. אוי ואבוי לבעלי הקרחת! ליאסר עראפת הייתה קרחת… ושוב נדרשים אנו לכתוב:

"היה היה דרויש קדוש ולו ציצית שער יפה ולפיכך קראו לו הערבים – אבו שושה. פעם, בשנת בצורת, באו אליו חסידיו הרבים ובקשוהו שיערוך תפילה אל אללה ולבקשו להוריד גשמים. הדרויש התפלל, אולם תפילתו לא הועילה. כעסו עליו מאמיניו. אז פנה הדרויש אל אללה בשנית ויאמר: אללה הרחמן והרחום! הנני מסכים לטבוע במים למענך – אולם באותם המים שתוריד מן השמים!

אך גמר את דבריו, התקדרו השמים בעבים וגשם חזק ניתך ארצה. מי-הגשמים נקוו במקום אחד והדרויש התחיל לצלול בהם כשציציתו מרחפת על פני המים וכל הקהל צועק: יא אבו-שושה! יא אבו-שושה! תודות לך יש לנו גשם נדבות, תודות לך תהיה לנו שנת ברכות!

אחרי דורות באו ערבים מהדרום והקימו כפר במקום הזה ולא ידעו מה שם לקרוא לו. עד שבא אחד הזקנים וספר את המעשה שקרה פה ואז החליטו לקרוא לכפרם אבו-שושה, עד עצם היום הזה." [5]

ומוסיף וילנאי הערה כי היו בארץ עוד שני כפרים בשם הזה. האחד היה ליד משמר העמק והשני ליד גינוסר.

וזאת תכנית גזר: [6]

סוף-סוף עולים אנו על התל. מתחילים ללכת במסלול מעגלי ותחנות משובצות בו. הלכנו בניגוד לתנועת מחוגי השעון… עולים בגבעה. הנה לוח גזר החקוק האבן. חודשי השנה החקלאית. רק בעיה קטנה. הלוח המקורי נשדד ע"י העות'מנים ומצוי במוזיאון באיסטנבול. מדוע מדינת ישראל אינה דורשת מארדואן התורכי להחזיר לנו את שנגזל מאתנו היהודים?

ירדנו אל בור המים. אל תנורה של חוה אמנו. בור המים נחצב כבר בתקופה הכנענית. על-מנת להוות מקור מים לעת מצור. עומקו כ-70 מ'. עצרנו בפתחו. הערבים טוענים שזהו התנור של חוה שבו אפתה לחם לאדם. ומוסיפה האגדה ומספרת לנו שבימי המבול אף מכאן פרצו מים רבים.

ממשיכים אל שערי העיר. הקדומים. מגידו, חצור וגזר. את כולן בנה שלמה. דפוס אחיד של שער העיר. כולל המידות. תכנית אחת הכין הארדיכל. לא, לא טעיתי. אפשר לכתוב גם כך. הבונים השתמשו בה, בתכנית, לפחות שלוש פעמים. ממשיכים ועולים לתצפית על הנוף. אנו מתצפתים מזרחה. מצדו הדרומי/מערבי של עמק אילון. כאן עברו השיירות בתקופות הקדומות. בדרך שקשרה את דרך הים אל גב ההר. ממישורי החוף לירושלים דרך מעלה בית חורון. וכשצופים מבינים את משמעותו האסטרטגית של המקום. ואת שליטתו בדרכים. מנקודת התצפית והפסל, שבימים מסוימים ייתכן ואף ינגן, צעדנו אל המצבות.

עשר מצבות. עמודי אבן. במרכז השורה אגן מרובע. אין ספק – מקום פולחן. מתי? של מי? סוגיות אותן נותיר לחוקרים. או לפנסיה לכשתפנה…

תם שלב א'. יורדים מן התל. בחזרה למקום חנית המכוניות. ומשם עוברים לחלק השני. אל יער הגיבורים. לחפש את אבני תחום גזר. זאת העיר היחידה בארץ ישראל של העת העתיקה שהותירה סביבה שרידים של גבול מוניציפאלי. תחום גזר. מדובר בקבוצה – נמצאו/התגלו עד כה תריסר במניין בטווח השנים בין 1873 ועד 2000 – של כתובות "תחםגזר" החקוקות/חצובות בסלע. במרחקים שבין 1 ק"מ ועד 3 ק"מ מתל גזר. ומסביב לו.

הכתובות הן בעברית וביוונית. ההולך ויוצא מגזר נתקל בכתובת העברית. עד כאן תחום גזר. ובצמוד, ובהיפוך, כתובת ביוונית. מכאן ואילך שייכת הקרקע לפלוני בשם אלקיוס / ארכלאוס / אלכיסא. כאמור תופעה ייחודית לגזר. מה פשרה?

אמנם אפשר להסתכל על כך כסימון הגבול המוניציפאלי של העיר גזר, שטח הרשות המקומית, בעוד שחומת העיר היא למעשה "הקו הכחול" של תכנית בניין העיר. אבל זאת מובאה מהמצב הסטטוטורי הנהוג היום שבו יש, לא תמיד, הבדל בין השטחים ונעשים מאמצים עצומים ע"י הרשויות להרחיב את מסגרת הקו הכחול כך שיחפוף לשטח המוניציפאלי. עוד שטחים לבנייה. עוד ארנונה. עוד כסף בקופה. הכוח המוליך. לא בטוח שכך היה לפני 2,200 שנה.

נדלג בציר הזמן של ההיסטוריה על מאות של שנים. מימי שלמה המלך אל תקופת החשמונאים. רק נציין שבין לבין נכבשה העיר בשנת 732 לפני הספירה על-ידי תגלת-פלאסר מלך אשור ועובדה זאת מונצחת בכתב היתדות. שמעון בן מתתיהו כבש את המקום בשנת 142 לפני הספירה.

"ויחל העם לכתוב במסמכים ובהסכמים: בשנה הראשונה לשמעון כוהן גדול ושר צבא ומושל היהודים. ובימים ההם חנה שמעון על גזר והקיף אותה במחנות, ועשה הלפוליס וקירב [אותו] לעיר. והיכה מגדל אחד וילכדהו. ויקפצו האנשים שבהלפוליס אל העיר ותהי מהומה גדולה בעיר. ויעלו אנשי העיר עם נשיהם וטפם על החומה, ויקרעו את בגדיהם ויצעקו בקול גדול ויבקשו משמעון לתת להם ימין, ויאמרו: אל תעשה לנו כרשעתנו, כי אם ברחמיך. ויעתר להם שמעון ולא נלחם עמם. ויגרש אותם מן העיר, ויטהר את הבתים, אשר היו בהם פסילים, וכך בא אליה בזמרה ובברכה. ויגרש ממנה כל טומאה ויושב בה אנשים העושים את התורה, ויבצר אותה ויבן לו בה בית." [7]

שמעון הציב אולטימאטום לאנשי העיר, העכו"מים, הלא-יהודים: או שתתייהדו או שתעזבו. והעיר הפכה מעיר של עכו"מ לעיר של יהודים. אין כניסה ללא-יהודים. עיר נקייה מטומאה. איך קרה שלא השמיד את המצבות שפגשנו על התל?

מפת כיבושי שמעון: [8]

איכשהו היחסים בין שמעון לבין אנטיוכוס השביעי הפכו כיוון. ובא המלך הדמשקאי וטען – החזר לי את גזר. והשיב שמעון:

"ויען שמעון ויאמר לו: לא ארץ נוכריה לקחנו ולא [רכוש] זרים כבשנו, כי אם את נחלת אבותינו, אשר על-ידי שונאינו, בלא משפט, באיזה זמן נכבשה. ואנחנו, כשהזדמן לנו, השבנו את נחלת אבותינו." [9]

הגיע תור הנכדים (של מתתיהו) להילחם ביוונים ובשותפיהם. ויוחנן הורקנוס, בן שמעון, התמקם בגזר. ברקע התקופה – החזרה למקורות. לטהרה. להרחקת הטומאה. סילוק הנוכרים. כת האיסיים מתגבשת באותם הימים. "אנשי העצה" שרק שיבוש לשוני הפך אותם ל"איסיים".

נחזור לשטח. ניתן לחפש ולמצוא בשטח רק מעט כתובות. שלוש במניין בתחום היער. אחת נוספת מצויה בתחום בית פרטי ביישוב. אחת במוזיאון הארכיאולוגי באיסטמבול – ושוב: אנו קוראים להשיבה – אחת במוזיאון רוקפלר, אחת שבורה במחסני רשות העתיקות וכול השאר התכסו עם הזמן ונעלמו מן העין.

יוצאים אנו לחפש את שלוש הכתובות האפשריות. ברשותי נקודות הציון. 12 ספרות של קואורדינאטות אורך ורוחב. רשת ישראל הישנה. לא בכדי ביקשתי שיביאו GPS – ע"מ לעשות את מלאכת החיפוש יעילה. אך אויה. ה-GPS שהגיע מיועד לתיירים. תן לו כתובת – מודיעין, רחוב החשמונאים, בית מס' 1 – והוא ינחה אותך (או שלא…מי לא נתקל ב: "מחשב מסלול מחדש"?). אך אינו מקבל ספרות של נ"צ. ניסיתי רק באמצעות המפה והבנתי שהתהליך יהיה קשה. ומה יעשו האחרים? יפצחו גרעינים? בלית-ברירה התקפלנו. נכשלנו בסיבוב הראשון. חייבים מועד ב'.

ובערב ישבתי אל השולחן. ובעז בא ושאל. הבחור הזעטצער. ושטחתי בפניו את האירוע וסביבותיו. וטען כי יש לכך תשובה ברורה. חד-משמעית. התורה קבעה, לנו היהודים, את כללי המשחק בשבת:

"ראו , כי ה' נתן לכם השבת, על-כן הוא נתן לכם ביום הששי, לחם יומים, שבו איש תחתיו, אל-יצא איש ממקומו, ביום השביעי" [10]

במעבר מהתורה אל ההלכה הלכו לקראתנו. קבעו את תחום השבת. אותו שטח שניתן להלך בו בשבת וביום חג, ואף ביום הכיפורים, ללא מטלטלין. ואף קצבו הוראות הנדסיות כיצד לחשבו. שרטטו קו דמיוני המקיף את חומות העיר ומרוחק מהן 2,000 אמות. דהיינו כק"מ. שטח זה קרוי "כרמלית". והגדילו והתפלפלו – ולא ניכנס לתנאים – וכתוצאה מכך גדל והוכפל המרחק. מ-2,000 אמה ל-4,000. כלומר לכ- 2 ק"מ.

עתה מבינים אנו את פשר האבנים/סלעים. כעת מרחק האבנים מתל גזר מתאים למציאות בשטח. כ- 2 ק"מ. עכשיו גם מובן מדוע הכתובת "תחםגזר" ניתנת לקריאה מכיוון היציאה מגזר. לוודא שהמהלך לתומו בשבת (וביום חג) כשמתהלך הוא, ידיו משולבות לאחור וראשו בעננים ו/או בקרקע, והוא שקוע במחשבות ובהרהורים ובדברי תורה, לא יצא, חו"ח, מתוך התחום המותר. הרחקת העכו"מ מן העיר גם היא מתבהרת – על רקע התקופה. הקפדה על חוקי הטומאה והכשרות ושמירה על העירוב בשבת שלא יצלח באם ישהה חו"ח במקום, בשבת, עכו"מ שישבית את סעודת השבת.

חלפו מס' ימים. יצאנו שוב. הפעם בהרכב מצומצם. אחד הזוגות העדיף את ניחוחות צרפת ואת מעדני הצפרדעים. ואת הנכדים… והריטואל חזר. יום שישי. פגישה בבית הקפה. יציאה אל היער. איפוס מיקום לפי המכשיר שהבאתי. GPS של מגלן. ישן נושן. אך עדיין מציג על מסכו את אותן 12 הספרות הרלוונטיות לנו. כמובן שללא רקע מפתי. הרי הוא מהאלף הקודם…

התחלנו בניווט. שלוש כתובות. לקח לנו 3 שעות. מצאתי את כולן! רמז: בצד שתיים מן הכתובות מוטלת מברשת. להניס מפני האבן את מחטי האורנים… עכשיו ערבה לי מנוחת השבת.

 

חזרנו אל היישוב. ללקט את המכונית האחת שהותרנו. וגם לנגב חומוס…

רשימת המקורות:

[1] ג. שופמן, כל כתביו, כרך ב'. מצוטט אצל: חיים באר (2011), מזיכרונותיה של תולעת ספרים – מסעות בעקבות סופרים וספרים, הוצאת עם עובד, ע' 35

[2] זאב וילנאי (1986), אגדות ארץ-ישראל, הוצאת קרית ספר, כרך ב', ע' 22-21

[3] מלכים א', ט', 17-16

[4] זאב וילנאי (1986), אגדות ארץ-ישראל, הוצאת קרית ספר, כרך ב', ע' 20

[5] זאב וילנאי (1986), אגדות ארץ-ישראל, הוצאת קרית ספר, כרך ב', ע' 20

[6] מקור המפה הסרוקה: אריאל, אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל (1974), הוצאת עם עובד, ע' 1292-1291

[7] ספר מקבים א, פרק יג, 42 – 48, הוצאת יד יצחק בן צבי (מבוא תרגום ופירוש: אוריאל רפפורט)

[8] מקור המפה הסרוקה: ספר מקבים א (ע' 304)

[9] ספר מקבים א, פרק טו, 33 – 34 (מבוא תרגום ופירוש: אוריאל רפפורט)

[10] ספר שמות, פרק ט"ז, 29

ומשהו לזיכרון מהיער. לא, הצנוברים לא שימשו לחומוס. אני הסתפקתי בחומוס + גרגרים + טחינה + שמן זית. ובירה שחורה. וסלט קטן בצד… 

תצלומים: משה הרפז (יוני 2012). כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  ביום 16 באוגוסט 2012 בשעה 12:39 PM

    יופי של פוסט, תודה!

  • צביקה  ביום 16 באוגוסט 2012 בשעה 5:10 PM

    מקסים
    שנינו יודעים שאף לא אחד יכול לומר שלא נקפתי אצבע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: