מה (אין) רואים מלכיש?

השנה 1935. אנו בתחילתה של השנה. בסופו של החודש הראשון. 29 בינואר. יום שלישי. כבר נאמר עליו, על היום השלישי, פעמיים כי טוב. הרי לכם הוכחה נוספת. אחר-הצהרים המוקדמים. הנוף מרהיב. שיפולי הרי יהודה. השפלה. המפגש בין ההר למישור הוליד סדרה של גבעות. ולאחר יום של גשם, שבו שטף המטר את ההר, השפלה והמישור, יכולת לראות עד אין קץ. בהיר. חד. אין עננה באופק. עדיין לא צמחו מגדליה של תל-אביב ותפסו גובה.

באתר עסקו באותה השעה מספר פועלים, מקומיים, שנשכרו אד-הוק. המעסיק, או נכון יותר המעסיקה, היא המשלחת הבריטית, בחפירה ארכיאולוגית. עבודה איטית. מתמשכת. טאטוא העפר, גריפתו. ניקוי הממצאים. בראש המשלחת הארכיאולוגית עמד פלוני בשם ג'ימס סטרקי. לונדון היא מכורתו. הוא היה הראשון שחפר בתל בצורה מקצועית. החפירה הניבה את הפירות המקווים. שלל של ממצאים. לפניו כבר היו כאן שודדים… בסופו של דבר גם אותו שדדו. ולקחו את חייו. ב- 1938. הימים ימי "המרד הערבי הגדול".אם תרצו "האינתיפדה הראשונה". הוא נרצח בידי ערבים מקומיים. אז טרם קראו להם פלסטינים.

ניצבים אנו על תל לכיש. הנוף פרוש מולנו. פנורמה ראויה לשמה. הנה תל מרשה. והנה תל עזקה. אנו בעקבותיו של בנימין זאב בגין. בני בגין בלשון העם. "כי לא נראה את עזקה". כך קרא לספרו (2000, יד יצחק בן-צבי). הגיאולוג שבו נדרש לפתור את כתב החידה בדבר מקורם של מכתבי לכיש. בגין מספר לנו כי לכיש הייתה אחת הערים החשובות בארץ-ישראל בתקופת המקרא.

היישוב נוסד לפני כ-6,000 שנה. לפני 4,000 שנה כבר נודעה כעיר כנענית מרכזית. עיר-ממלכה. מסופר כי 5 מלכים מקומיים, מבני האמורי, התארגנו למלחמה כנגד יהושע בן-נון. מיותר כמעט לציין כי הנ"ל הובסו בקרב מתגלגל מהגלגל ועד עזקה. ובדרך שמש עמד דום בגבעון וירח בעמק אילון. יפיע מלך לכיש היה אחד מהחמישייה הנ"ל. ונתלה על עץ גבוה עד שפרחה נשמתו. לאחר מכן התפנה לכבוש את העיר. להרוג את כל תושביה ולהרסה עד היסודות. (יהושע, פרק י').

ומה מספרת לנו האגדה?

אמר לו השמש ליהושע: אתה אומר לי "דום"! יש קטן פותח פיו ואומר לגדול הימנו: "דום". אני נקאתי ברביעי ואתה נבראת בששי – ואתה אומר לי "דום"! אמר לו יהושע: עבד רע! לא מקנת כספו של אבא אתה? [עבדו של יוסף. יהושע משתייך לשבט אפרים] לא כך ראה אותך אבא בחלום "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים" וגו' – מיד "וידם השמש וירח עמד". [מקור: ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי (2008), ספר האגדה, דביר, ע' פ"א]

חלפו מאות שנים. רחבעם, בסביבות  925 לפני ספירת הנוצרים, חידש את לכיש כעיר מבצר ביהודה (דברי הימים ב', פרק י"א, פסוקים: 5 – 10). לכאן נמלט, בשנת 795 לפנה"ס, אמציה המלך מארמונו שבירושלים. זה ממש לא עזר. הקושרים הגיעו אחריו והרגו אותו. חסד נעשה עמו ואת הגופה איפשרו לקבור בקברי המלכים בעיר הבירה.

בשנת 701 לפני הספירה, כך מעידים הכתובים החרוטים בנינווה, הגיע לכאן המלך האשורי. סנחריב. וכבש את העיר הבצורה (דברי הימים ב', פרק ל"ב, פסוק 9). מכאן שלח את צבאו אל ירושלים. ובראש הציב את רבשקה. גנרל 5 כוכבים. חזקיהו המלך והנביא ישעיהו בן-אמוץ התפללו, אלוהים התערב, המלך שב לארצו וממלכתו התפוגגה. סמל המועצה האזורית לכיש הוא ציור הלקוח מהתבליט האשורי המראה את המצור על לכיש. הנה הנצחנו את כובשינו.

לפרק זמן הייתה העיר נטושה. יאשיהו, מלך יהודה, שקמה. ושוב הפכה למבצר.  הנביא ירמיהו כותב כי לכיש הייתה בין האחרונות בערי יהודה שהחזיקו מעמד כנגד צבאו של נבוכדנאצר הבבלי (ירמיהו, פרק ל"ד, פסוק 7). זה היה בשנת 586 לפני הספירה. גלינו וחזרנו. נחמיה מספר לנו כי לכיש שוב פורחת (נחמיה, פרק י"א, פסוק 30). ומשם הובילה אותנו ההיסטוריה, דרך מלכות החשמונאים, אל המרד הגדול.

אבל נחזור, ברשותכם הקוראים, אל התל ואל אותו יום שלישי. סמוך לקיר הדרומי של מצודת השער, נחשפו לאטם שרידים של חדרים. שלושה במניינם. העפר נופה בנפה. חרס התגלה. והנער אחז בו ורץ אל סטרקי. החרס נוקה מעפר. אותיות היו כתובות עליו. משני צדדיו. אחר-כך נמצאו חרסים נוספים שעליהם מצוירות אותיות שמצטרפות יחד למלים ולפסוקים. לימים נתקראו החרסים בשם "מכתבי לכיש".

הנה תרגום הכתוב על צדו האחורי של חרס שקיבל את המספר ארבע (לפי השורות – ראו תרשים):

כי אם בתסבתה בקר

וידע כי אל משאת לכש נח

נו שמרם ככל האתת אשר נתן

אדני כי לא נראה את עז

קה

 

נותק הקשר עם עזקה. קשר המשואות. עזקה נפלה בידי הבבלים. אויה לנו כי תורנו קרב ובא. היכונו לקרב…

הנה הוספנו מעט אבנים לפסיפס ההיסטורי שלנו בארץ-ישראל. ירדנו מן התל. עברנו דרך "עץ השדים". במתמיה, נשאר אירוס בודד לפליטה. ואנו? המשכנו בדרכנו. בקרבת מקום, אצל בעל הכוכבים, המתינו לנו קערה עדולמית ויין חכלילי.

התרשימים המוצגים ברשימה זאת נסרקו מתוך: זאב וילנאי, אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עם עובד.

תצלומים ורישומים: משה הרפז. כל הזכויות שמורות. רשומה זאת פורסמה לראשונה ב-2.8 ש"ז באתר "במחשבה שניה".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • nataliemessika  ביום 7 באוגוסט 2012 בשעה 8:38 AM

    עזקה נפלה לידי הרומאים בשנת 586 לפני סה"נ?…
    רצית לומר הבבלים

  • mharpaz  ביום 7 באוגוסט 2012 בשעה 10:44 AM

    נטלי – תודה.
    אכן כן.
    הבבלים ולא הרומאים.

  • צביקה ארצי  ביום 11 באוגוסט 2012 בשעה 8:00 PM

    ידידי ,
    נטלי אישרה שיש מי שקורא את דבריך לא רק בשקיקה כמוני אלא גם במלוא תשומת הלב

  • דב גולדשטיין  ביום 2 בנובמבר 2015 בשעה 2:44 PM

    האם מותר להשתמש בתמונות המופיעות באתר כמובן עם אשור קרדיט ושם האתר כפי שתכתוב לי? תודה רבה דב גולדשטיין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: