סכסוכים רבותי, סכסוכים!

סכסוכים רבותי, סכסוכים! וגם קונפליקטים ואפילו מלחמות…

שישי. בוקר. מרפסת. ארוחת-בוקר. עיתון. כתבה. וזאת כותרתה: "לאן נעלמו המלחמות?" (יובל נח הררי, מוסף הארץ, 13 ביולי 2012). והשורות הראשונות, אם יורשה לי לצטט, הן:

"אחת התופעות המשמחות ביותר בהיסטוריה של דורנו הנה היעלמות המלחמות מהעולם. אנו חיים בעידן השליו ביותר בהיסטוריה. בעבר, מלחמות בינלאומיות היו מצב קבוע. כל ממלכה ושבט חיו תחת איום מתמיד שהממלכה השכנה עשוי לפלוש לשטחם, לכבוש אותם ולהעלים אותם מן המפה. מאז 1945, אף מדינה שזכתה להכרה בינלאומית לא נכבשה והועלמה מהמפה בידי אויב חיצוני. ב-1849 כבשה סין את טיבט וסיפחה אותה, אך טיבט לא היתה חברה באו"ם ומעמדה הריבוני לא זכה להכרה בינלאומית. באוגוסט 1990 כבשה עיראק  את כווית, אלא שתוך חצי שנה סילקה קואליציה עולמית את העיראקים וכוננה מחדש את עצמאותה של כווית."

שאלתי את עצמי: האומנם? הם באמת פסו מלחמות מן העולם? האמת ניתנת לומר כי הייתה לי, באחת המגרות, מחשבה להוציא לאור פוסט בנושא קונפליקטים. והנה קופץ לו הטריגר למימוש הרעיון, להוציא מן הכוח אל הפועל, אל מול עיני.

מקדמא-דנן נוטה עולמנו לפתור סכסוך, קונפליקט, בגישה אלימה. הסיטואציה שנוצרה בכך שמנחתו של הבל התקבלה, ואילו שלו, של קין, נדחתה, לא מצאה חן בעיני האחרון. הפתרון – רצח. אלכסנדר הגדול פתר את חידת הקשר הגורדי באבחת חרב. מצערת העובדה שרבות מדי הפעמים שבהן הניסיון לפתור הינו באמצעות הכוח. או, לחילופין, כמעט ואין שומעים אנו על סכסוך שנפתר בדרכי נועם. כי אין דם ואין זה איטם בתקשורת… והכתבה, אם בכלל, נדחקת לעמוד שלפני האחרון. תאמרו: הרי פרופ' שלמה בן-עמי כונן במדריד מכון בין-לאומי לפתרון סכסוכים בדרכי שלום ואשיב כי טרם פתר סכסוך כזה או אחר ואינו מייצג את האקלים העולמי. והכלל, כנראה שלא ניתן לפתור סכסוך פוליטי, בין מדינות, אך בהחלט ניתן לנהל אותו. אם תרצו – זהו סוג של פתרון…

נרחיק לאירופה. אל גרמניה. אל מחוזות נהר הריין. היידלברג. עיר רומנטית בצד גדותיו של הנהר. ב-1991 התקבצה, באוניברסיטה המקומית, קבוצה של חוקרים. והקבוצה  התגבשה כמכון מחקר שעניינו חקר הקונפליקטים בעולמנו. וברוך השם – עבודה לא חסרה… ומיני-אז הם עוקבים, מבקרים ומנטרים וידם על הדופק המלחמתי של העולם. אחת לשנה, בסביבות חודש מרס, עולה למרשתת דו"ח שנתי.  Conflict Barometer.

מההשוואה בין נתוני 2011 לבין נתוני 2010 עולה, לפי ממצאי אותם החוקרים, כי והעולם, מה לעשות, הולך ונעשה אלים. שנת 2011 הייתה, ללא ספק, שנת המהפכות. שיא כל הזמנים במספר הסכסוכים הפנימיים בתוך מדינות.

מספר מלים על מתודולוגית המחקר. ניתן  להגדיר כי קונפליקט/סכסוך על בסיב חברתי (דת, זכויות, דמוקרטיה וכד') ניטש כאשר מעורבים בעניין, באופן ישיר, לכול הפחות שני צדדים ושניתן לכמת את המאפיינים האלימים של הקונפליקט/סכסוך.

הוגדרו חמש רמות של קונפליקט/סכסוך. נלך מן הקל אל הכבד: מחלוקת (Dispute), משבר לא-אלים (Non-Violent crises), משבר אלים (Violent crises), מלחמה בעצימות נמוכה (מוגבלת) (Limited War) מלחמה (War).

והרי לכם ממצאי ההשוואה בין 2011 לבין 2010: מחלוקות – 115 מקרים ב-2011 (95 מקרים ב-2011). משברים לא-אלימים – 87 (108), משברים אלימים – 148 (139), מלחמות מוגבלות – 18 (22) ושימו לב לנתון האחרון והמשמעותי ביותר: מלחמות – 20 מקרים/אירועים בשנת 2011(לעומת 6 בשנת 2010).

והנה מס' תרשים גיאוגרפיים של אזורי כדור הארץ. מה שיותר כחול – הבעיה חריפה יותר…

אלו עדי. צר לי שאיני חולק אופטימיות עם יובל נח הררי.

רשומה זאת ראתה אור לראשונה ב-23.7.2012 באתר "במחשבה שניה".