מה בין אירלנד לפרו?

אוהב אני את סיפוריו של גבריאל גרסיה מארקס. הקולומביאני. החל מן הפרסום הראשון שהופיע בעברית. את הפנטזייה. קראתי את כל שתורגם לעברית. מרבית הכותרים הרלוונטיים צפונים בספרייתי הפרטית. הספר היחידי שלא סיימתי היה דווקא הספר האוטו-ביוגרפי שלו. לקחתי אותו למסע בסין. מטוסים, רכבות – נאדה. הלכתי לאיבוד ביער משפחתו הענפה. בין הדודים והדודות. ולא שבתי אליו לניסיון נוסף.

לעומתו, לא הצלחתי לצלוח את ספריו של מריו ורגס יוסה. להלן "מו"י". הפרואני. אף ספר! ניסיתי את "העיר והכלבים" וכשלתי. ניסיתי את "הסיפור של מייטה" ועצרתי במחצית הדרך. אפילו ב"יוליסס" של סופר אירי התקדמותי הייתה מרובה מכך. ואחר-כך כלל לא ניסיתי.

והנה אנו בפרו. באנדים. ליתר דיוק בקוסקו. עיר בירתם של הקצ'ואה. לא, איני טועה. העם – קצ'ואה. השפה קצ'ואה. המלך/קיסר – אינקה. כל, אבל כל המדריכים האינדיאנים שפגשתי – נשים וגברים כאחד – טרחו להסביר לי, התייר, את העניין. שנו וחזרו. והקפידו עד מאוד. שלא אהין לטעות כמו שאר המערביים… אני קורא מעל דפי מאמר זה לתקן את המעוות בערך "אינקה" שבויקיפדיה.

עברו 30 דקות מאז שנחתנו ועד שהתחלנו לשוטט בעיר. ראשית הלכנו, מטבע הדברים, לאורך חומות הקצ'ואה. עד מהרה מצאנו עצמנו בכיכר המרכזית. בפלאסה-דה-ארמה. היכן שחנה פעם, לפני ימים רבים, חיל המצב. והנה פיאסטה. בחזית הקתדרלה. מ-11 ועד 16 (זמן מקומי…). היום יום א'.  והכיכר מלאה. אף לא אחד דורך על הדשא! 5 שעות של מוסיקה. אירוע רדף אירוע. הופעה אחר הופעה. שיר אחר שיר. לפעמים – נאום של פוליטיקאי מקומי חצץ בין שיר למשנהו. לשבחם אוכל לומר כי עשו זאת בקצרה. האמנים היו ברובם גברים. בטח שמדובר בלהקה. אלו עדי.

וכשדעכה הפיאסטה נוכחנו בצלילים אחרים. קרקור הבטנים. וחיפשנו מזור. כלומר – מקום לאכול. לסעוד. משהו לשים בפה… ושיהיה קרוב. השלט הזמין. ממש ליד הקתדרלה. מצידו האחר של הרחוב שנופל לכיכר. לא סתם מסעדה. פאב! פאב אירי. הפאב האירי הגבוה ביותר בעולם.3,880 מ' מעל פני הים. הפאב של פאדי. שלא ניכנס? אז נכנסנו.

טיפסנו ועלינו בגרם מדרגות עשוי עץ. בדרך הדפנו קלות זוג מערביים מבושמים קמעא שלא ממש הבחינו בין שמאל לימין. חיפשנו מקום. שלושה-ארבעה חללים/חדרים. מצאנו. מקום. לא במיוחד מוצלח אבל יותר טוב מלא כלום. התבוננו סביב. לקח לנו זמן להבין כיצד השיטה עובדת. וכשהבנו – היה השולחן נקי וההזמנות יצאו לדרכן. מסכי טלוויזיה. גביע האלופות. מנצ'סטר יוניטד. זוג פינה מקומו. עטנו על המציאה. שיפרנו מיקום. מראה הכיכר במקום המשחק. אינך יכול לזכות בכל…

מעלי התנוססה תמונת ענק של מו"י. זה שזכה באוסקר של הסופרים. פרס נובל לספרות לשנת 2010. ועוד ביחידות. גיבור מקומי. אם כי הוא בכלל מארקיפה. שאינה רחוקה מקוסקו במושגי זמן ומרחב בפרו. מקבלים עודף משעת טיסה. להזכירכם – גם מארקס זכה בנובל. לפני עשורים רבים. זה היה ב-1982. השניים אינם מדברים. לפני כ-30 שנה, אולי אף יותר, החטיף מו"י אגרוף לפרצופו של מארקס. אין יודעים את הסיבה המדויקת. אשתו השנייה של מו"י היא דודניתו של מארקס. יש המשערים שזאת הסיבה. משהו רע אירע. חפש את האישה. אנקדוטה: מו"י קיבל תואר דוקטור ב-1959 מאת אוניברסיטת מדריד. הוא כתב את העבודה, איך לא, על יצירותיו של מארקס. נפלאות דרכי הבורא…

יום שישי. ערב יורד. דב אלבוים סיים לקבל את השבת. עיתון הארץ. גלריה. כתבה שתורגמה מ"גרדיאן" על מו"י. ספר חדש מפרי עטו ראה אור. "חלומו של הקלטי". סיפור חייו של מהפכן אירי ושמו רוג'ר קייסמנט. הבריטים תלו אותו ב-1916. הנה נמצא הקשר האירי-פרואני. פאב אירי בפרו. ספר שכתב פרואני על מהפכן אירי. אולי הגיעה השעה לנסות ולהתמודד בשלישית עם כתביו של מו"י…

 צילומים: משה הרפז (פרו, קוסקו, 15 אפריל 2012). כל הזכויות שמורות. רשומה זאת ראתה אור לראשונה באתר "במחשבה שניה". ב- 12 ליולי ש"ז.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: