חצר אחורית 1

אנו פותחים בסדרה חדשה. מזמן שלא הייתה לנו שכזאת. חצר אחורית. החצר האחורית של ת"א-יפו. ואולי נצרף גם ערים ומקומות אחרים. מראות שקלטה עדשת המצלמה בשוטטי בחוצות העיר. לעת הזאת אין לי מושג כמה פרקים יהיו בה. והרי בכול יום נתון מתווסף עוד פרק. עוד נדבך לעיר. אי-לכך איני מתחייב לאורכה או לקצבה של החדשה…

אקלקטיות. באוהואס. הסגנון הבין-לאומי. מודרניזם. בתר-מודרניזם. ומה ילד יום? העיר ממשיכה להיבנות. בתים נופלים, מופלים, נהרסים ובמקומם עולים ומתנשאים חדשים. הצפיפות גוברת. והיא עוד תגבר. קו האופק משתנה. צומח ומטפס למרומים. אל השחקים. עיר לבנה, אפורה, שחורה. תהילה שעברה וכזאת שבדרך.

וכתב על כך המשורר מאיר ויזילטר ("יש לי סימפטיה"):

יש לי סימפטיה / לאמנות קונספטואלית בתל אביב / עיר בלי קונספציה / טיח נופל / תריס מתייפח / אוטובוס מת / …

מה נראה? דינמיות של החיים המוקפאת לנצח. כאוס ים-תיכוני. חגיגה לעיניים. הסקרנות המוליכה את האדם. המציצנות אל החצר האחורית. אל המוסתר. המטואטא לפינה. הרחק מהעין הבוחנת. כמו ג'ימס סטיוארט בסרטו של היצ'קוק. שבלית-ברירה מגובס יושב מול החלון האחורי. זה הפונה אל החצר הפנימית. והנה מתרחש רצח מול עיניך…

ת"א. דרום. סביבות הקצה המערבי של שכונת פלורנטין:

צילומים: משה הרפז (ת"א – עשור השנים הנוכחי). כל הזכויות שמורות. רשומה זאת ראתה אור לראשונה ב-4 ביוני ש"ז. במגזין רשת "במחשבה שניה".