איך הייתה סעודת החג שלכם?

איך הייתה סעודת החג שלכם? הרי אצלנו, ולא חשוב מאיזה עדה, נמדד החג במאכליו. ולכול חג השכלנו ליצור תפריט משלו. בלעדי. והצלחתה של הסעודה נמדדת באם הצליחו הסועדים לקום מעם השולחן. כי אם כשלו ולא הצליחו – עלתה הסעודה והתעלתה.

ופניתי ל"סיפור פשוט". כי מה שלא יהיה פשוט – פשוט לא יהיה. ובמוצ"ש נסעו ציריל, ברוך-מאיר והירשל לסעודת ערב אצל ברטה, גדליה ומינה. וגם יונה טויבר נכח שם…

קמו היושבים ונטלו ידיהם וישבו לאכול.

השולחן היה ערוך בחלות ובשלושה מיני יין שרוף. אחד פשוט ואחד מתוקן בקצח ואחד מתובל במשרת פירות בשביל הנשים וכן היו על השולחן פטריות עשויות בחומץ ובעלי דפנא, שתו לחיים ובצעו על הפת.

ציריל וברוך מאיר שלא היו רגילים לאכול פיטריות בימות החורף כיון שטעמו מהן שוב לא הניחו ידיהם מהן. דבר זה היה קשה בעיני בעלת הבית, שמא ימלאו כרסם בפיטריות ולא יהנו מעיקר הסעודה ונמצאה כל טרחתה על חנם.

עיקר הסעודה שברטה חששה שמא לא יהנו הימנה כל צרכם היה רוטב ובשר עופות הנקראים גרצק"י היהנ"ר, שבראשונה היו מפקפקים לאכלם מפני שהם משונים בגובה באורך וברוחב אף על פי שביציהם ראשה אחד כד וראשה אחד חד, עד גדולים שבגליציא והתירום לאכלם בלא שום חשש, שיש להם שלושה סימני טהרה זפק וקורקבן נקלף ואצבע יתירה ויש עליהם מסורת ומזדקקים לעופות שלנו ומהביצים שמטילות התרנגולות שלנו יוצאים עופות כדטגמתם. והעידו עדים נאמנים שבארץ הקדושה שכיחים מהם הרבה ואוכלים אותם בלי פקפוק, אף על פי שהתירום לא היו מצויים בשוק, אלא השרים היו מגדלים אותם בגניהם, לפיכך היתה ברטה מתאווה שיכנסו המחותנים לסעודה לא שבעים וידעו מה הם אוכלים.

[…]

עד שהם משיחים נכנסה משרתת והביאה כלי גדול של חרסינה בדמות בר אווז, קמה ברטה מכסאה והגביהה את כיסויו ומילאה הקערות רוטב. שטוח עמד העוף החרסיני כשחרטומו הזועף פתוח כקבצן שהוציאו פרוסתו מפיו. הבל חם ושמן עלה הימנו ועיטף את המנורה. נטלה ברטה את הכיסוי וכיסתה את הכלי.

[…]

גדליה הביט בעיניים יפות על אורחיו שאוכלים ושותים וניהנים. אף הוא אכל ושתה ונהנה, אלא על כל אכילה ושתייה שקל בדעתו אם לא ישייר חצייה בשביל מחר, שמא למחר לא יהא לו מה יאכל.

[…]

המסובים ישבו מרווחים ואכלו להנאתם. הסעודה נמשכה והלכה, או שאכלו במתינות או שכפלו להם מנתם לבסוף הניחו מזלגיהם מידיהם וקינחו פיהם.

[…]

שוב נכנסה משרתת והביאה פשטידה גדולה של קמח תירס בדמות כיפת כובע מלאה שזיפים ואגוזים שמטבעות עשויות מצוקר פזורות עליה. כל המסובים חוץ מהירשל היו שבעים כל צרכם, אבל ריחה הטוב פתח את המעיים. הירשל שמשך ידיו תחילה מן הסעודה נטל חתיכה גדולה ואכל להנאתו.

[…]

אחר שבירכו על המזון קמו המסובים ונכנסו לחדר אחר, ששם עמד שולחן מלא מגדנות וציגרטות. זה חידוש שחידשה מינה באותו לילה כדוגמא שראתה בסטניסלב, כשיש אורחים מעמידים שולחן של מגדים וציגרטות אחר הסעודה.

[מקור: ש"י עגנון (תשנ"ח), "סיפור פשוט", בתוך: על כפות המנעול, שוקן. ע': 102-99]

ואני? ובמוצ"ש נסענו אל בן-דודי שבכפר אז"ר.

רשומה זאת ראתה אור לראשונה ב-27 במאי ש.ז. במגזין-רשת "במחשבה שניה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: