מה יהיה? מסה קצרה על אוכלוסייה וכושר נשיאה סביבתי

בוקר. מיץ תפוזים שנסחטו לפני מספר מועט של דקות. פת לחם. כוס של תה. ירוק. העיתון פרוש על השולחן. הכותרת זועקת: "דו"ח מקיף: אם לא נעצור את גידול אוכלוסיית העולם צפוי אסון סביבתי" [1]. עד 2050 צפויה אוכלוסיית העולם לחצות את סף 10 מיליארד. אמנם ברוסיה, ארה"ב, אירופה, סין ואוסטרליה מספר הלידות לאישה נמוך מ-2.1 (משמעות הערך 2.1 הוא שוויון. כלומר יציבות. אין גידול ו/או צמצום של האוכלוסייה. ערך נמוך מכך משמעותו צמצום האוכלוסייה במדינות הנ"ל). אך לעומתן, שיעור הלידות לאישה  בחלקה הדרומי של אפריקה, מדרום לסהרה, עולה על 4.2 (משמעות הדבר – הכפלת האוכלוסייה בתוך עשור. לשון אחר: להקים עיר, כל שבוע, עבור מיליון תושבים). או-קי, אמרתי לעצמי, הרי לכם נושא שיש לדון אודותיו בטריבונל החודשי.

התמיילתי עם החבר'ה. התקשורת כיום – קלי קלות. לא כמו פעם: קסת, דיו, קלף, חותם, שליח. ותוך דקות ספורות קיבלתי OK. ואפילו צוין כי המייל נשלח מהטלפון הנייד… בלי לעשות פרסומת למוצר כזה או אחר.

פריז. הגדה המערבית. בית-קפה. כסאות ושולחנות הפונים אל הרחוב. הצגה מתמשכת. חגיגה נודדת. התיישבתי אל השולחן. שולחן עגול. מפעם לפעם מכנס אני "שולחן עגול". פורום של אנשים. כל אחד ותחומו. מתקבל איגבור. עברות המלה סינרגיה. הפעם תורה של פריז לארח. בפעם הבאה ניפגש בקוסקו. בפאב של פאדי. שהוא הבר האירי הגבוה ביותר בעולם…

וביום ה"ע" ובשעת ה"ש" התייצבתי ביעד שנקבע כמקום כינוס הטריבונל. אם תרצו תוכלו לקרוא לכך "הפרלמנט". כהרגלי, הגעתי ראשון. התמקמתי אל מול פני הרחוב. להספיק להתבונן בהצגה היומית, החד-פעמית, המשתנית בכול חלקיק נתון של סקלת הזמן, לפני שנצלול אל תוככי התיאוריות בלא יכולת של ממש להשפיע באמת על מהלכו של כדור הארץ.

הנה חולף לו הרוקי מרקומי. בריצה. כמובן. עימול הגוף, בבוקרו של יום, בטרם יקישו האצבעות על קלידי המקלדת. ואחריו רצים, איך לא, ג'וני ווקר, קולונל סאנדרס וקפטן אמריקה. מזיעים, מתנשפים, אל מול קלילותו של הרוקי, אך בכול זאת שומרים על מרחק נאות ממנו. בפיגור אופנתי טופף ובא ידידנו פו. בעל העקרונות. הוא בכלל נראה כזקוק למנוחה טוטלית. גם ג'רום ק. ג'רום מסתובב בסביבה. ומקטרתו נעוצה בפיו. הבעיה היא שגם בפיותיהם של הפקד מגרה ושל רנה מגריט נעוצות מקטרות. מיהו מי?

לעת הזאת כבר התייצבו ארבעת המוזמנים לפגש. תומס [2], צ'ארלס [3], קרל [4] והרברט [5]. הזמינו החברים קפה של בוקר או בירה של ערב והסבו אל השולחן. ושאלתי: "מה יהיה? כולכם קיבלתם את הכתבה. דומה כי הגזע האנושי מתרבה ללא הרף, משאבי העולם הולכים וכלים, ואו-טו-טו תשיג האוכלוסייה את סף הנשיאה של החלד. היו לכם מספר ימים להתכונן. ודעתכם מהי?".

הצטלב ידידנו הראשון, תומס, פתח ואמר: "חברים. אני פסימי. ואפילו מאוד. אוכלוסיית העולם גדלה בשיעור מעריכי. דהיינו בטור הנדסי. ייצור המזון שלו היא זקוקה, לעומת זאת, גדל בשיעור ליניארי. טור חשבוני. מכאן עולה כי בקרוב, יחצה עקום גידול האוכלוסייה, את עקום גידול ייצור המזון, ואז תתחולל הקטסטרופה. חוסר המזון יוליד רעב. תמותה וצמצום האוכלוסייה."

"לא ולא." טען צ'ארלס. "לא כך יהיה. יופעל עיקרון הברירה הטבעית." לדבריו של צ'ארלס יחול שינוי פנימי. שינוי בהעתקה מדור לדור. "כן. אני יודע," נאנח. "אנשים חושבים שתורתי מתבססת אך ורק על כך שהחזק הוא שישרוד."

הרברט, כמנהגו, חלק עליו: "כידוע לכם סבור אני שהאורגניזם מתפתח באופן מתמיד לכיוון של התאמה לסביבה. נכון, אני טבעתי את המושג 'ברירה טבעית' שידידנו המלומד הזכיר אך לפני רגע. ואולם, רואה אני אתגר בדבר. כאשר  הציידים/לקטים נקלעו למצוקה הם הצליחו לביית בעלי-חיים וצמחים. כך גם חשבו במאה ה-18. והופיעה המהפכה התעשייתית. המשבר יניע את האדם להמציא, לפתח ולנוע לכיוון של עולם טוב יותר. כל משבר מוליד קפיצת מדרגה של האנושות. ורבותי, מדבר אני על עובדות. ולכן, לעומת קודמיי, אני אופטימי."

קרל חבט בשולחן. "אינכם רואים? אין קשר בין השניים. בין גידול האוכלוסייה וייצור המזון. מזון אינו חסר. יש מספיק מזון בשביל כולם. הבעיה היא חברתית. יותר נכון – אי שוויון חברתי. חלוקת המזון אינה שוויונית. אם יחלקו את המזון, שווה בשווה לכול נפש, לא נגיע למצב הקטסטרופלי שצייר בפנינו תומס. ועוד אוסיף, בניגוד להרברט, לא החברה כי אם הדאגה ליחיד היא מטרת העל של האנושות."

ואני? אנא אני בא? התיאוריות הנ"ל קיימות גם היום. מן הסתם קוראים להן נאו-… תומס קון כבר כתב שתיאוריות אינן ניתנות לאימות. ונותר רק לנסות ולהפריכן. אך איך אפשר שלא להסכים עם קרל. רואים זאת, בכול יום נתון, על המרקע/המסך. כל העזרה שניתנת בעת אסון אינה מגיעה ליעדה. בדרך היא מתפוגגת. נגזרים הקופונים והפליט נשאר חסר כל. ואיך אפשר שלא להיות אופטימי. וזכרתי את שאמר לי נכדו של ראש העיר: "מה טעם לחיים אם אינך אופטימי?"

[1] צפריר רינת, הארץ, 29 באפריל 2012, ע' 7.

[2] תומס רוברט מלתוס (1766 – 1834). אנגלי. כומר, דמוגרף וכלכלן פוליטי.

[3] צ'ארלס רוברט דרווין (1809 – 1882). אנגלי. חוקר טבע.

[4] קרל מרקס (1818 – 1883). יהודי-גרמני. פילוסוף.

[5] הרברט ספנסר (1820 – 1903). אנגלי. סוציולוג ופילוסוף.

רשימה זאת ראתה אור לראשונה ב-14.5 ש"ז. באתר "במחשבה שניה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: