שני גשרים ונציאניים

נחושת. קופרום. יסוד כימי מתכתי. חונה במערכת המחזורית בקבוצה אחת עם הזהב והכסף. ואין מה להוסיף או לומר אודות שכנים שכאלה. היא, לכשעצמה, מתכת אצילה למחצה… בשימוש האדם מעל ל 6,000 שנה. מוריקה מירוק.

רק כאשר ידעו לסגסג אותה עם הברזל כך שתתקבל הברונזה, הלא היא הארד בשפתנו, או-אז העניקו לה תקופה היסטורית/ארכיאולוגית משלה. תקופת הברונזה. למעשה שלוש תקופות. קדומה, תיכונה ומאוחרת. בין 2300 לפני הספירה ועד 1000 לפני הספירה. שלושת האבות. 12 השבטים. יציאת מצרים. כיבוש הארץ. שופטים. הממלכה המאוחדת.

אבל אנו נתעניין באי השכן לנו. שנקרא שמו על שם אותה הנחושת. קפריסין. האל העניק לו את שמו. ונותיר את דקויות התרגום מאחור. ומה מצאנו כשחפרנו בנבכי ההיסטוריה המשוכבת: נאוליתים, אכאיים, מינואים, מיקנים, פיניקים, אתונאים, אשורים (סרגון השני), מצרים, פרסים (דריוש), יוונים (אלכסנדר מוקדון), יהודים (אלכסנדר ינאי כבש חלקים מהאי), רומים, ביזנטים, ערבים, צלבנים, ממלוכים, גנואים, ונציאנים, תורכים עות'מנים, בריטים, עצמאות מאוחדת מחודשת, יוונים ותורכים במקביל… בקיצור, כל העולם ואשתו עבר באי. כל אחד ב-15 דקות התהילה שבהן עלה (וירד), על במת הציליוויזציה.

הונציאנים שלטו באי בשנים 1473 – 1575. הנסיכה מגנואה מכרה להם את הנחלה והתורכים לקחוה בכוח. וכיאה לסוחרים ששלטו בנתיבי השיט באגן הים התיכון הם גילו את שהיה ידוע לכול – מרבצי נחושת. חפרו בשנית (או בשלישית), בעקבות המצרים, בעקבות קודמיהם ואלה שקדמו להם. בהרים. הרי הטרודוס, ואת חומר הגלם יש להוריד לנמלי החוף. שיירות של בעלי-חיים עמוסים לעייפה. סוסים, חמורים, פרדות. כל מה שניתן לאלף.

גשמים יורדים, שלג מפשיר, וכול המים הללו מחפשים דרכם במורד ההרים. מצייתים לחוקיו של אייזיק ניוטון. וחורצים להם אפיקים. דרכים משלהם. וכמובן שדרכי המים ודרכי הנחושת מצטלבים. וחוצים אלו את אלה. והפתרון – "הפרדה מפלסית". ללמדך שאנו לא הראשונים שערכנו שימוש בזוג המלים הנ"ל. ובעובי היערות, שבמורדות הרי הטרודוס, במשעולים שנשתכחו, נחבאים להם גשרים ונציאניים. ויצאנו, ו-א"א הוביל, לתור אחריהם. מצאנו. למרות שנותרו מעטים בלבד.

גשר ונציאני ראשון:

 גשר ונציאני שני:

 רישום ותצלומים: משה הרפז (קפריסין, יוני 2011). רשימה זאת פורסמה לראשונה ב-30.4.2012 באתר "במחשבה שניה".