אובמה: יכול או לא יכול?

עברתי. ראיתי צילמתי. בחודש האחרון מתנצחים מרה הרפובליקנים. מכסחים, זה את זה, עד כמה שניתן במסגרת התקינות הפוליטית. חלק מהמועמדים, או אלה שחשבו שהם מועמדים, נשרו. האישה היחידה פרשה מיד. הזדכתה על האוטובוס. ארץ קשוחה. No Country for Weak Lady.

הפרשנים מפרשים. הכותבים כותבים. והפילים צועדים בסך. ממדינה למדינה. שוחקים לדק את הררי הדולרים שקבצו. לעומתם נראה כי החמור טרם ניעור. והנערה בוא תבוא. אבל הפיל הוא סמל רשמי והחמור – לא. לעת הזאת מוביל רומני. ניצח בדינת השמש והטורנדו. היספנים וקשישים יהודים. כספו של שלדון לא הספיק לקניית כל הקולות של פלורידה. רק כשליש. איך שלא יהיה מזלו של המכהן שאין קוראים עליו תגר מקרב מפלגתו.

עוד 9 ירחי לידה וזה יקרה. ב-6 לנובמבר ש"ז ילכו תושבי ארה"ב למלא את חובתם האזרחית ולשלשל פתק לקלפי. הנשיא המכהן ישמור על כיסאו. או שלא. ובכול זאת נשאל: מה לזה ולמחוזותינו? הרי אין אנו צד בעניין. אין אנו מתערבים בנעשה במקומות אחרים. גם כך לקול היהודי יש קול. ובסוף? בסוף יש סוף. ואת המלים האחרונות לקחתי מחנוך לוין…

צילום: משה הרפז (חוף זבולון, הרצליה, ינואר 2012). כל הזכויות שמורות. פורסם לראשונה ב-9.2 ש.ז. במגזין-רשת "במחשבה שניה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: