בורדל רומאי

"השומעים אתם את הצעקות/יללות?" שאל נפוליון. באיטלקית שוטפת ורהוטה. נפוליון הוא המדריך המקומי. וזהו באמת שמו. איכשהו מילותיו תורגמו והבנו. והלכנו לחפש את מקור הרעש. הגענו. 

קיבלה אותנו בחום לבבי המדאם. חיבקה ולחצה אותנו אל לוח ליבה. "ברוכים הבאים במזג אוויר שכזה". כיוון שגשם ירד בחוץ הציעה לנו כוס של פונץ'. מחמם את הבטן והלב. ואחר-כך הצביעה על הקיר ושאלה: "איזה תמונה נושאת חן בעיניכם?"

השבנו את אשר השבנו. ופנינו למלאכה…

אני מניח שהבנתם שאנו בפומפי. ליתר דיוק בבית הזונות של פומפי. ומכיוון שבאותם ימים רחוקים לא הייתה תאורת רחוב ו/או GPS (ושלא נזכיר את חוט אריאדנה – היא בכלל יוונייה), אזי הקדשות היו מייללות. שימצאו אותן הלקוחות בחושך…

זאת הפעם השנייה שאנו מבקרים בפומפי. הפעם הראשונה הייתה לפני יותר מ-30 שנה. אבל אז – שרר חום יולי-אוגוסט והזונות לא פתחו את הדלת..

צילומים:משה הרפז (פומפי, 2011). כל הזכויות שמורות. פורסם לראשונה ב-22.12.2011 בפוסט-מגזין "במחשבה שניה" שמוקדש לנושאי חברה, תרבות ותקשורת. ועוד כהנה וכהנה…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה ארצי  ביום 29 בדצמבר 2011 בשעה 9:22 PM

    הימים חולפים שנה עוברת אבל התשוקה לעולם נשארת.
    טייל יקר תמשיך להנעים לנו עם תיאוריך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: