שקיעה עגנונית

שמש, חמה, חרס. שמות של המאור הגדול. איך שלא נקרא לזה – ירדנו אל חוף הים. לצוד ת'קרניים האחרונות.

החמה עמדה בשקיעתה ונראתה שכך תעמוד לעולמי עולמים. לא הספיקה העין להביט בה עד שנשתנתה היא וכל סביבותיה ושוב דמתה כאילו מעולם ועד עולם כך היא. ושוב תוך כדי רגע נשתנתה ונתכדרה ככדור של פלאים שצבע אותו האומן בכמה מיני צבעי זהב ואין כל יד נוגעת בו, והוא מתכדר מאליו ונקלע מאליו ולמקום שהוא נקלע הכל שם משתנה והולך, ולא הרקיע בלבד נשתנה, אלא אף ראשי ההרים שבין הארץ לרקיע, ואף הארץ עצמה שינתה את מראיה. ראשי ההרים לפי כחם והאדמה לפי כחה. לאחר שעה קטנה נקלעה החמה לתוך שלולית של זהב שנבראה ממנה. ועדיין היה זהבה מאדים ומצהיב מתוך הרקיע שכיסה אותה. לאחר שעה קטנה נתעלמה ולא ניכר הימנה ולא כלום. כיוצא בה ראשי ההרים. כיוצא בהם האדמה. [ש"י עגנון, תשנ"ט, שירה, שוקן. ע': 254 – 255]

ראשי הרים שמצויים הם בירושלים לא היו פרושים לפני, גם האדמה לא. אך גלי הים כן התקצפו בפני והתנשמו והתנשפו תוך טיפוס על משטחי החול הגובלים בהם. וכרגיל, שולפים ת'מצלמה ומקליקים.

 

צילומים: משה הרפז. כל הזכויות שמורות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה ארצי  On 23 בדצמבר 2011 at 6:25 PM

    צילומים שעושים טוב על הנשמה.
    מספרים כי הקופים שבאפריקה עולים אל צמרות העצים ועוקבים משם אחרי השמש השוקעת.
    האם אין זו עוד הוכחה למוצאו של האדם?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: