חומה ומגדל 10 – על כל גבעה

לאחר עשור של כיבוש ניתן היה למנות 24 התנחלויות במרחב יהודה ושומרון (כולל בקעת הירדן). ב-1992 כבר נמנו 117 יישובים יהודיים חוקיים ברחבי הגדה המערבית. בשנים שחלפו מאז הוקמה התנחלות מאושרת אחת – מודיעין עלית – ואף זאת במטרה לפתור (באופן חלקי) את מצוקות אכלוס המגזר החרדי. לאחר מימוש תכנית ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון (אוגוסט 2005) קיימות ביהודה ושומרון 121 התנחלויות סטטוטוריות בשטח בנוי של פחות משלושה אחוזים משטח הגדה אך שליטתן המוניציפאלית גדולה לעין ערוך – מעל ל-40 אחוז. [1]

ב-1992 התחלף השלטון בישראל ובמקום ממשלות ימין התמנה יצחק רבין לראש הממשלה מטעם העבודה. השתנה יחס השלטון להתנחלויות ותקציבי הפיתוח קוצצו. כותבת עו"ד טליה ששון כי: "החל מראשית שנות ה-90 אין בנמצא החלטת ממשלה או וועדה כלשהי שבה הוחלט על הקמת ישוב חדש בשטחים או הרחבת שכונה של יישוב ותיק יותר". [2]

או אז החלו לצוץ ולעלות על פני הקרקע בשטחי יהודה ושומרון ה"מאחזים" – רובם ככולם בלתי חוקיים (בלתי מורשים). לאחר שהתמסדו ההתנחלויות השתגר בשיח הציבורי המאחזים. מאחז הוא השתלטות פיראטית על גבעה. המשתלטים הם בדרך כלל הדור השני של תושבי ההתנחלויות – "נוער הגבעות". לפי דו"ח ששון עומד מספר המאחזים הללו על 105 (נתון זה נכון לתחילת 2005) ובהם מתגוררים/שוהים כ- 1,500 איש. אך עו"ד ששון סייגה את הממצאים וציינה כי "כנראה שנתון זה אינו משקף את מספר המאחזים הקיימים בפועל". סיכום 2006 של "שלום עכשיו" מצביע על 102 מאחזים בלתי חוקיים. [3]

מהו מאחז בלתי-חוקי או בלתי-מורשה? מאחז שכזה צריך שיענה על המאפיינים הבאים כאשר די בקיומו של מאפיין אחד להצביע על אי-חוקיותו:

  • טיב הזכויות בקרקע עליה מבקשים להקים יישוב, אינה מאפשרת זאת. ישוב ישראלי בשטחים יוקם רק על אדמת מדינה וזאת בעקבות החלטת בג"ץ בפרשת אלון-מורה;
  • לא התקבלה החלטת ממשלה על הקמתו ומכול מקום דרג מדיני מוסמך לא אישר את ההקמה.  מאז ומעולם עמדו כל ממשלות ישראל בהחלטותיהן על כך כי להקים יישובחדש בישראלנחוץ לקבל את אישור הממשלה. כורח זה חל הן על שטח מדינת ישראל והן על השטחים הכבושים, קרי יהודה ושומרון;
  • ליישוב אין סטאטוס תכנוני כדין. כלומר לא חלה על השטח עליו הוקם תכנית מפורטת בת תוקף מכוחה ניתן לקבל היתר בנייה. כל עוד לא אושרה תכנית ליישוב או לחלק ממנו – לא ניתן אישור הדרג המדיני להקמתו;
  • אין בנמצא צו מפקד האזור באשר לתחום השיפוט של היישוב;
  • מאחז בלתי-מורשה אינו צמוד דופן ליישוב קיים, אלא מרוחק ממנו בקו אווירי כמה מאות מטרים ויותר;
  • מועד הקמת המאחז הוא משנות ה-90, בעיקר מאמצע שנות ה-90 ואילך.

כיצד "נולדו" המאחזים הללו, אותם שברי וקרעי יישובים?  תקצר היריעה מלהרחיב ולפרט בנושא אך ניתן לראות את "מבצע מכפיל" כהמחשה לתהליך. מבצע מכפיל נולד כתגובה להסכמי אוסלו ונועד, כשמו, להכפיל את מספר ההתנחלויות. זה היה אמור להיות מבצע הדגל של גוש אמונים. הוביל אותו משה פייגלין מקבוצת "זו ארצנו". ואכן פייגלין התייחס לכך כאל מבצע לכול דבר ועניין:

המטרה: א. שיבוש תהליך הנסיגה במטרה להביא לעצירתו המוחלטת; ב. הבאת הציבור הלאומי והממשלה להכרה כי לא ניתן יהיה לחנוק את היישובים; ג. יצירת מומנטום לגלי ההתנגדות להסכם המתעוררים בציבור הישראלי, ומתן אפיק מעשי לכל ישראלי תומך להבאת דעתו לידי ביטוי. הכוונה היא להביא את הממשלה למצב בלתי אפשרי מבחינתה, שאין לה יכולת להתמודד עמו (לא ניתן להציב חייל על כל גבעה), תוך ניצול יתרונותינו הגדולים בשטח וחולשות הצד השני. השיטה: הכרזת בעלות ותפיסת מאה ושלושים נקודות חדשות.  התנהגות: אין להתעמת פיסית ומילולית עם כוחות הביטחון; יש להיאחז בקרקע ככל הניתן; במידה ובוצע עימות פיסי, יש לשוב לנקודה שנבחרה או הסמוכה לה מיידית: אין להתעסק עם ערבים באופן יזום. בחירת האתר (במידה ולא אותרה נקודה ליישוב על ידי מטה המבצע): בטווח הליכה קצרה מן היישוב – להקלה על תחלופה ומינהלות; בנקודה טופוגרפית בולטת; מקום בלתי נגיש לרכב – להקשות על פינוי אפשרי; לא בשטח היישוב או בשטחים המיועדים לו – מדובר במפורש בהתנחלויות חדשות. (השתדלות להשגת אישורים בתוך תוכניות המתאר הקיימות צריכה להיעשות באפיקים חשאיים, כל עוד ניתן). גודל ההתנחלות: ההשקעה באתר צריכה להיות מינימלית. ככל שנהיה קטנים וגמישים יותר, כך נמעיט את האפשרות לפנותנו ונשאיר לעצמנו מרחב פעולה מחודש אחרי כל פינוי. יש לזכור – בשביל צופה CNN באטלנטה, חמישה אנשים, אוהל סיירים ודגל גבוה הם התנחלות כפי שאריאל. נוכחות בשטח: יש לנהל תורנות מסודרת של נוכחות מינימלית באתר. למעט היום הראשון, בו דרושה נוכחות מסיבית מכל הארץ, רצוי להמעיט במספר האנשים ולנצל את הציבור למשכי זמן ארוכים. אין צורך בנוכחות בשעות הלילה המאוחרות. משך הזמן: את העלייה על הקרקע ניתן להגביל מראש ל-48 עד 72 שעות (תוך בחינת כוחנו והתוצאות). החלטה לגבי משכי הזמן בהמשך תיקבע על פי ההתפתחויות. בכל מקרה נבהיר כי כאן מוקם יישוב חדש וקבוע. ניצול הסברתי: למבצע מעין זה כוח תעמולתי אדיר שיש לנצלו בחוכמה באמצעים הבאים: א. כל נקודה תיקרא על שמו של אחד מהרוגי הטרור. ב. משפחות נפגעי הטרור (בתיאום עם ארגונם) ישלחו נציגים להתנחלות הנושאת את שם יקירם.  ג. כל התנחלות חדשה תאומץ על ידי יישוב. (אלדר וזרטל, 2004: 196 – 197) [4]

במסגרת ההכנות למבצע מכפיל נערך ב-24 בדצמבר 1993 (עשירי בטבת) "ניסוי כלים" ובמסגרתו הוקמו 68 מאחזים סמליים. אולם מועצת יש"ע, בשל קרע עם תנועת זו ארצנו ביטלה את המבצע שהיה אמור לצאת לפועל ב-2 בפברואר 1994. למחרת הופעלה גרסה מצומצמת בלבד של המבצע:

בארבע אחר הצהריים עדיין לא נראה בשטח שום סימן לתנופת ההתיישבות המתוכננת. ב-4:30 נתלה השלט המודיע על הקמת התנחלות "אדרת". ב-4:45 תפס הצבא עמדות שולטות בשטח. בחמש הגיעה תגבורת של שישה איש מהשפלה. ב-5:30 יצאה הצעדה לשטח. ב-5:55 הוכרז על הקמת היישוב. 15 דקות אחר כך אוכלסה שכונה א'. ב-6:30 בוצע צו הפינוי, ובשבע בערב ישבו המתנחלים בבתיהם החמים, והחיילים המפנים, יחד עם המתנחלים המתפנים, שתו בצוותא קפה במזכירות. (שם, 199) [5]

כאמור, המדינה הרימה ידיים או יותר נכון עצמה עיניים. נביא כדוגמה את סיפורה של ההתנחלות חמד אשר החלה את דרכה כמאחז בלתי-חוקי ובסופו של יום הוכרה כיישוב "מגויר כהלכה". ההתנחלות הוקמה באביב 1997 על רקע התחייבות ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, להעביר לרשות הפלסטינית 13 אחוז משטח הגדה:

אנשי קדומים, בהנהגתה של ראש המועצה דניאלה וייס, הגיחו עם ליל וכבשו את הר חמד שפסגתו משקיפה על קדומים. "נסלל כביש עד להר – כביש דניאלה – הובאו קרוואנים, נתלו דגלי המדינה ונפתח בית כנסת מאולתר. הצבא, שנאבק נגד הפעולה הפרטיזנית, הרים ידיים, וכעבור זמן הציב חיילים כדי לשמור על חמש המשפחות שמתגוררות בו. לפני כמה חודשים חיברה חברת החשמל את הקרוואנים לרשת החשמל, ובכך הושלם המעשה הציוני." (שם, 414) [6]

בקעת הירדן מהווה את האזור המזרחי של הגדה המערבית. בעשור הראשון למלחמת ששת הימים, 1967 – 1977, נעשה מאמץ ליישב באזור זה יישובים חקלאיים – כאמור, בתחילה כהיאחזויות נח"ל. מהלך זה ניתן לפרש כניסיון של מפלגת העבודה להחזיר את הקיבוצים והמושבים לקדמת המאבק האידיאולוגי. הוקמו 15 יישובים במסגרת "תכנית אלון" ולפיה יוקנה לישראל מקסימום שטח וביטחון ומינימום ערבים. הניסיון נקטע עקב "המהפך" הפוליטי – עליית הימין לשלטון ב-1977.

באזור המרכזי של יהודה ושומרון – במת ההר – החלה ההתיישבות המסיבית במחצית השנייה של שנות ה-70 עם הקמתו של גוש אמונים (לאחר עפרה, קדומים ואלון מורה).  כאמור, בתחילת התהליך היה זה גוש אמונים שדחף להתנחלויות ולאחר מכן ממשלות הימין.  את ממשלות ישראל (הימין והאחדות) בשנים 1977 – 1992 ניתן להגדיר, על-פי יפתחאל וקדר, כמשטר אתנוקרטי המאפשר ומסייע להתפשטותה של קבוצה אתנו-לאומית בטריטוריה רב-אתנית. "משטר זה מקדם את מטרותיו המרחביות, הכלכליות, הפוליטיות והתרבותיות של הלאום-האתני הדומיננטי. במדינה האתנוקרטית, השיוך האתני, ולא האזרחי, מהווה את המפתח המרכזי לחלוקת המשאבים והכוח." (2003: 20).

בגב ההר עבר כובד המשקל מחקלאות למשיחיות:

הטיפוס מן המישורים אל הגבעות עלה בקנה אחד עם התפתחותם של רגשות טרנסנדנטליים ותחושה של פעולה לפי תכנית אלוהית. התהליך הבטיח "התחדשות של הנפש", "תחייה אישית ולאומית" ו"חזרה לשורשיות, למסורת ולנופי אבות". (Segal & Weizman, 2002)

אז "צמחו" היישובים הקהילתיים. הימצאות היישובים בפסגות ההרים התאימה לאופי האוטופי החדש. קהילות מגודרות (Gated Communities) שקיומן מותנה באמצעי מיגון ובכוחות צבא. לדוגמה התנחלות פסגות. כשמה כן היא:

ולרשטין מתגורר בעפרה ועובד במשרדו בפסגות.  ההתנחלות הקטנה שהוקמה ב-1981 משקיפה על רמאללה באדנות, מלמעלה, מבעד לחרכי חומת המגן ה"דקורטיבית", כתיאור היצרן, המגוננת עליה. למעשה אין היא אלא פרבר יהודי קטן התקוע כעצם בגרונה של העיר הפלסטינית הגדולה, הנשמר על ידי כוחות צבא גדולים וצלפים המתצפתים יום ולילה על האויב. אבל ולרשטין וחבריו תושבי פסגות אינם רואים בכך כל רע, וקוראים לזה "בית במולדת." (אלדר וזרטל, 2004)

עד לתחילת שנות ה-2000 ובסמוך לתחילת האינתיפאדה השנייה – "אל אקצה" – רק מעטים מקרב יישובי יהודה ושומרון היו מוגנים פיזית – בגדר או בחומה. הטענה הבסיסית והעקרונית לסירוב מוצהר זה – יש לכלוא את הפלסטינים מאחורי הגדר. האינתיפאדה השנייה גרמה לשינוי העמדה. 

בג"ץ דחה אתמול את עתירת תושבי הכפר אום סלמונה שליד בית לחם, נגד הקמת גדר ההפרדה סביב ההתנחלות אפרת, שמדרום לירושלים. לצורך הקמת הגדר הופקעו מהתושבים אדמות חקלאיות ששטחן 272 דונם. בעקבות דחיית העתירות בוטל צו הביניים שאסר על המשך העבודות והותרה הקמת הגדר בתוואי המתוכנן. נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש אימצה את עמדת משרד הביטחון, שהודיע שאין חלופה מתאימה אחרת שתאפשר לגונן על ההתנחלות. "שאלת חוקיות ישיבתם של התושבים הישראלים באפרת אינה עומדת כיום להכרעה בפנינו", אמרה בייניש שהוסיפה ש"ביסודה של הקמת הגדר עומד צורך ביטחוני", וכי המפקד הצבאי מוסמך לתפוס קרקע לצורך הקמתה. (ליס 3.8.2007) [7]

אך עדיין יהיו מי שיטענו שניתן להגן על היישוב רק בכוח המבט והחומה המבוצרת היא שמפריעה לשדה הראייה, ליישום המבט הפאנאופטי. מבט זה לוכד את הסביבה הפסטורלית.

הנוף הנשקף מפסגות ההרים הינו נוף הררי, מקראי, טרסות מוריקות של כרמי זיתים ומבני אבן. יצירת הנוף התנ"כי מתפקדת כפרקטיקה חברתית-תרבותית ומקנה חזקה לתביעה על הקרקע. "הערים משתנות אך השדות הם נצחיים. את האבנים וההרים מכנים תנ"כיים כי הם אותם אבנים והרים, כפי שבוודאי היו מתקופת התנ"ך." כך כתב המשורר הפורטוגלי פרננדו פסוֹאָה (2000: 285) בספרו "ספר האי-נחת".

בלשוננו – שבנו אל ההר, אל ערש ימי עמנו, אל נחלת האבות, ארץ השופטים ומעוז מלכויות יהודה וישראל. ההתנחלויות בפסגות ההרים הן לידתה המחודשת של ארץ ישראל העתיקה, הקמאית, שבה כזכור שלטו הממלכה המאוחדת וממלכות יהודה וישראל בחבלים ההרריים.

ההתנחלות כופה מישור נוסף של גיאוגרפיה אופקית. בשל התנאים הייחודיים של גב ההר מתאפשר מבט של תצפית ושליטה. מראש ההר יכול אדם לבחור לראות אך ורק התנחלויות על פסגות שכנות. גיאוגרפיה גמישה. המתנחלים יכולים להתעלם מהערים והכפרים הערביים המצויים במדרון ונשלטים על-ידי ההתנחלויות. זהו סדר מורפולוגי המשרת את הכוח.

החלק המערבי של השומרון – אזורי הגבעות של השפלה – נושק לקו הירוק ממזרח. בשטח זה התיישבה אוכלוסייה שחיפשה איכות חיים – פרברים ירוקים של גוש דן – ולאו דווקא מסיבות אידיאולוגיות. התנחלויות אלו נבנו בדרך כלל על-ידי קבלנים פרטיים (כדוגמת אלפי-מנשה, אורנית וכיוצא בזאת) ושווקו כ"חמש דקות מכפר-סבא". זו אסטרטגית כיבוש קרקעי במסווה של איכות חיים.

איך ייראו גבולות העתיד? בפגישה שקיים השבוע עם חברי קונגרס מקליפורניה חזר שרון לתוכנית הוותיקה שלו לשמירת "אזורי ביטחון" ישראליים בבקעת הירדן ובמערב שומרון. הגדר נועדה למנוע טרור, ולא תהיה הגבול, אמר להם. "יש יישובים שיזמתי והקמתי, במערב השומרון ובגבעות הצופות על מישור החוף ועל נתב"ג, כמו נילי, נעלה ובית אריה. יש להם חשיבות אסטרטגית, בשליטה על מקורות מים ובתצפית על מישור החוף. בכל מו"מ עתידי, הגבול יהיה לאורך אותן גבעות ונקודות אסטרטגיות שיאפשרו לישראל גבולות ברי הגנה. אלה דברים שנתבע ונעמוד עליהם". (בן, 25.3.2005)

שרון ירד מהמפה הפוליטית. ועדיין אין יודעים אנו כיצד ייראו גבולות העתיד. וגם מי שעומד בראשנו – לו ולגבולותיו – אין משנה סדורה. ומה אנו עושים בנדון?

ואכן, מגרון היא מיגרנה לעומד בראש המדינה! יש עוד מספר חודשים לבצע את שפסק בית המשפט. עד אז…

הערות:

[1]  ההפרש במספר ההתנחלויות נובע מכך שברשימה אחת מופיעות גם שכונות בירושלים שאינן נכללות ברשימה האחרת.

[2]  דו"ח עו"ד טליה ששון בנושא ה"מאחזים הבלתי מורשים" הוגש לממשלה במרס 2005. לפירוט ראו באתר האינטרנט:  http://www.planetnana.co.il/uri/SasonReport.

[3]  ראו אתר האינטרנט של "שלום עכשיו": htpp://www.peacenow.org.il.

[4]  ההדגשות במקור המצוטט. עקיבא אלדר ועדית זרטל מצטטים את העיתונאי נדב שרגאי: "עבור צופה סי-אן-אן באטלנטה, 5 אנשים, אוהל ודגל גבוה הם התנחלות כמו אריאל" (הארץ, 5.12.1993). כיוון שתכנית זו שימשה כבסיס לכללי התנהגות בהמשך – התנגדות להסכמי אוסלו, ל"מפת הדרכים" ולהתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון – בחרו המחברים להביא במלואו את המודוס אופרנדי שפותח. מחבר שורות אלה בחר ללכת בדרכם.

[5]  אלדר וזרטל מצטטים את העיתונאי צבי גילת: "מבצע עוונטה" (ידיעות אחרונות, 4.2.1994).

[6]  אלדר וזרטל מצטטים את העיתונאי דניאל בן-סימון: "תפילת הדרך לקדומים ובחזרה" (הארץ, 8.12.2000).

[7]  ההדגשות הן של כותב שורות אלה.

מקורות:

אלדר, ע. זרטל, ע. (2004), אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל 1967 – 2004, כנרת, זמורה-ביתן, דביר.

יפתחאל, א. וקדר, א. (2003), "על עוצמה ואדמה: משטר המקרקעין הישראלי", בתוך: שנהב, י. (עורך), מרחב, אדמה, בית, מכון ון ליר בירושלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ע': 18 – 51.

ליס, י. (3.8.2007), "בג"ץ התיר להקים את הגדר סביב אפרת", הארץ, חדשות, ע' 3.

פסואה, פ. (2000), ספר האי-נחת (מפורטוגזית: יורם מלצר), בבל.

Segal, R. and Weizman, E. (2002), "The mountain", in: Segal, R. and Weizman, E. (Eds.), Civilian occupation, Babel and Verso, pp: 79-96.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה ארצי  ביום 19 בדצמבר 2011 בשעה 7:12 PM

    על מנת להתייחס יש להתחיל מקביעת הראשית. אותה נקודה ממנה אפשר להתחיל ולמפות את העובדות. השאלה שצריכה להשאל היא: מהי הראשית והיכן היא נמצאת?
    השאלה (צטוט מפוסט זה): מהו מאחז בלתי-חוקי או בלתי-מורשה? אינה במקומה ומאחר והיא משמשת בפועל כנקודת ראשית הרי היא מפריכה את כל השאר.
    על מנת שמשהו יהיה חוקי הוא צריך להכלל במסגרת החוק השריר. לצורך ענייננו במקום הנידון. מבלי להכנס לשאלה מעוררת הרגשות והמדנים של מי השטחים הנקראים כבושים ולצורך הדיון בלבד נצא מנקודת ההשקפה (לא מבוססת משפטית) שהם לא שייכים לאף אחד, הרי שהחוק היחיד התקף שם לכאורה הוא חוק השיפוט הצבאי. אפילו מצדדי ארץ ישראל השלמה מכירים בצה"ל כריבון בשטח. רק בפליפלופ מפולפל הכילו את החוק הישראלי בכל אתר כבוש בו יושב אזרח ישראלי. קרי אזרח ישראלי נושא עמו את תקפות החוק הישראלי. מעניין אם טענה מסוג זה תקפה בארה"ב או להבדיל בהודו למשל. תמהתני. מכאן אני גם יכול להסיק שכל החלטות של בית משפט ישראלי כולל גם הבגץ תקפות רק על גופם של הישראלים (במקרה הטוב) ולא על פיסת הקרקע עליה הם עומדים ובטח שלא על פיסת הקרקע עליה הם מטילים את צילם.
    סיכום עד כאן – אין כל בסיס חוקי לקבוע שהתיישבות מאיזה שהוא סוג באותם השטחים היא חוקית.
    לעניין האחזות מורשית אני מרשה לעצמי להתייחס באמצעות בדיחה ארוכת זקן אבל ממש תקפה לעניין. מעשה שהיה כך היה:
    נוסע עולה לרכבת עמוסה עם שתי מזוודות ושני סלים. הוא מצליח לפלס לו דרך לאחד התאים, ואפילו מצליח לפנות לעצמו מקום מושב. רק אכסון המזוודות נותר בעיה. מזוודה אחת הפריעה לפתרון הבעיה. שאל פעם ופעמיים: "של מי המזוודה?" ולא נענה. בפעם השלישית פנה אל היושב לצדו והודיע: "אם לא אדע של מי המזוודה אזרוק אותה!". מפאת המבוכה או הבהלה ענה לו הנשאל :"תזרוק…" ובטרם יסף הושלכה המזוודה מבעד לחלון. כאשר התיישב הזורק הספיק לשמוע את המשיב ממלמל: "מה אכפת לי היא לא שלי". האם משליך המזוודה יכול לתחבט בשאלה האם זריקת המזוודה היא בחזקת מעשה בלתי-חוקי או בלתי-מורשה?

  • צביקה ארצי  ביום 23 בדצמבר 2011 בשעה 6:29 PM

    מה חבל על כי אנחנו שוקעים לתוך ה POLITICALY CORRECT ולמענו אנחנו אפילו מדירים עצמנו מלהגיב למי שמתייחס לדברינו אבל לא מקבל אותם כמשמעם וכפשוטם.
    אחר כך אנחנו עומדים משתהים מול עליית קרנה של הדרת הנשים ומתפלאים על כי פשו עשבים שוטים בביצה בה אנחנו מתפלשים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: