ושוב אנו בירוחם – והפעם בשל סיבה אחרת לחלוטין

שישי בבוקר. שבוע העבודה מאחור. מחר יום מנוחה שלאחריו שבים אל השגרה. וחוזר חלילה. החזאי הבטיח גשם. והרבה. מצפון הארץ ועד צפון הנגב. אזהרה מפני שיטפונות במדבר יהודה ובנגב. הצצתי במכ"מ הגשם. נראה שלא כצעקתה. הקטע המאיים – בין ירושלים לבאר-שבע. התבוננתי בזוגתי שתחיה שאמרה משפט מפתח בסגנון: "מקסימום נערוך טיול בגשם". וירדנו דרומה. אל החלמוניות הצהובות. הגדולות. ברכס ירוחם. עוד מבט על המיקום ב"עמוד ענן". ויצאנו לדרך.

יורדים לדרך 20. איילון. כביש מס' 4. צ. יד-מרדכי. דרך 25. בקטע זה, ועד מעט מזרחית משדרות, ניתן לראות בברור את התקדמות הקמת מסילת הברזל מאשקלון לב"ש. אל תשכחו שפעם, בימי הסולטנים, היה קו רכבת בין רפיח לב"ש. וגם הבריטים השתמשו בו למחנות רפיח. ואנו השתמשנו באדנים כחומר גלם להקמת המעוזים והתעוזים. למי שלא מכיר: קו התעלה והקו השני, המזרחי – שהיה בלתי מאויש ביום הכיפורים. 

חלפנו על פני שדות, בתים, מרחוק – מדי פעם – נראו הרים. לעתים ירד גשם. יכולת להריח את הגשם. לקרקע היה צבע של אדמה ספוגה במים. עד בואכה ליבת הנגב. כשהדרמנו היו עלעולים שהציפו בחול את הכבישים. פה ושם התגוללה סירה קוצנית וחצתה את הכביש. ממש כמו במערבונים. והנה אנו בירוחם. ב"המקום". קפה הפוך ב-10 ש"ח. הרי לפנינו סניף השופרסל העושק, לפי הכתבה בערוץ 10, את המקומיים וגובה מחירים יקרים מאשר במדינת תל-אביב. אולי קרה דבר-מה ממועד פרסום הכתבה. אולי הפחיתו מחירים. לא ממש עקבתי…

את המכונית השארנו בחוות נעמה. 16 שנה כבר ממוקמים כאן. חלוצים בפאתי העיר. היו חביבים ואישרו לנו לחנות בתחומם. צ' לבטח היה נשאר לדבר איתם. בצאתנו ובבואנו בחזרה – כתריסר כלבים ליוו אותנו. בנביחות כמובן. ומכאן הלכנו ברגל ליעדנו. בעצם עמדו בפנינו שני יעדים. שני מצבורים של חלמוניות ברכס ירוחם. האחד בציר "לבן-שחור-לבן" (יעד צפוני) והאחר בקצה הציר "לבן-כחול-לבן" (יעד דרומי).

וינם גם "דברים" אחרים. פקעות בצל, שבלולים…

ואל תלכו לאיבוד. שלא יצטרכו לחפש אתכם באמצעות פצצות תאורה…

מבין השניים, היעד המומלץ הוא הדרומי. הגדול. מצבור מעניין. חבוי בין סלעים. בין השליש הראשון לשני. על המורדות הצפוניים.

תם הטיול. הלוך ושוב כשעתיים ומחצית השעה. נזהרנו שלא לדרוס את הכלב החום. שלא עשה כלום. חוץ מלחרוץ שיניים באופן הגנתי מלווה בחירחור נזעם. אפילו הבעלים טען שכך טבעו ואין הוא יכול להשתלט עליו… שעתיים וחצי נוספות ואנו במטבח של פנינה…

סעו לשם ומסרו ד"ש. נותרו עוד פחות משבועיים…

צילומים: משה הרפז (4.11.2011).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: