מודה ועוזב… ירוחם

נסעתי דרומה. להיפגש עם נציגי "הירוקים" באזור הערבה הצפונית. ללבן סוגייה שטרם הבשילה לפתרון סופי. ברדיו הודיע הקרין כי כביש 25, בקטע שבין צוצת צפית לצומת הערבה, נחסם. סגור. משאית התהפכה. והתלקחה. ייקח שעות לפנותה. מקוה ששלום לנהג…

ולכן לא פניתי מדרך 40 לדרך 25 אלא המשכתי להדרים. ונכנסתי לירוחם.

ומאהל המחאה נושק לכיכר הראשונה. ומולו בונים 68 יח"ד ב"ב (יחידות דיור, בנה ביתך). עצרתי לביקור קצר. במגבלות חלון הזמן. אישה מוליכה 3 ילדים הלכה לקראתי. שניים עם חולצה 10 של ברצלונה. מסי (messi) למי שאינו מכיר. הקטן הובל בעגלה ולכן איני יודע את מספרו… רדידי נייר הכסף ביצבצו מקודקודה. הצבע הוצא ליבוש באור השמש היוקד…

פניתי לעבר המאהל. עוד מעט מחצית היום. ריק. היכן מסתתרים המוחים? כאן אין איש. נראה שהחפלה של אמש הסתיימה. אלא אם אוכלים פלחי אבטיח עם שחר…

אין גם עיתונאים. מחוץ לקשת הארטילרית של החאמס ושאר הארגונים העזתים. עושה רושם שירוחם מרוחקת גם מהפריפריה. הפריפריה של הפריפריה. אין יותר פריפריה מכך. בחדשות דיווח שפעילי המחאה החברתית "פלשו" למבנה נטוש ברחוב דב הוז. ב-ת"א. מבנה שפעם היה סמינר ומזה עשרים שנה עומד כאבן שאין לה הופכין.

את השלט האחרון – לא ממש הבנתי. אבל נאמר שאי ידיעת החוק אינה פותרת…

וברחוב הראשי יש הוראות למשתמש. לאוהד. למוחה. למזדהה. לצפור. לשם הזדהות. שבתי אל המכונית. צפרתי.  חציתי את הרחוב הראשי. ככמעט וכול בתי העסק ריקים. פתוחים לרווחה. אך קונים אין. בקירו של בית הקולנוע המקומי נפער חור ענק. נסעתי אל הפגישה הצפויה בערבה. יש לו"ז וצריך לשמור עליו.

ובצומת אובות, רגע לפני שאצטייד בכריך בריאות ובכוס קפה ונדסקס בנושאי תכנון, קיבלתי תזכורת. בעצם לכולנו. שהזמן אינו עומד מלכת. ועוד יש מה לעשות:

בחדשות דיווח הקרין על נפילתו של קדאפי. אבל גם בעניין זה – אין יודעים היכן הוא. ושבתי למדינת ת"א דרך אותו קטע שחסום היה בבוקרו של יום. רק כתם, כתזכורת, נשאר על אם הדרך.

צילומים: משה הרפז (22.8.2011). פורסם לראשונה ב-23.8.11 בפוסט-מגזין "במחשבה שניה" לענייני תקשורת, חברה ותרבות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה ארצי  ביום 26 באוגוסט 2011 בשעה 9:18 AM

    המוחים לא מסתתרים.
    מ"המאהל שלי" אני יודע שהם מוחים, במקביל ובנוסף לפעילויות והעיסוקים ה"רגילים" שלהם. לכן יש שעות בהן המאהל נטוש. מה שקורה למשל גם אצלך בשעות ששניכם יוצאים להרויח את יומכם.
    המחאה הולכת ודועכת? על סמך מה?
    מובן שהיא זקוקה לפנים אחרים. אין להם עוד צורך לשבת פיזית באוהלים הם עוררו את גל הצונאמי. הוא כבר ישנה את צביון ההתנהלות הבעייתית של החברה הישראלית.

  • nachum  ביום 26 באוגוסט 2011 בשעה 9:45 AM

    a very good writing about a place that not all of us know a lot about it.
    find more places like this and write about them. shabat shalom.

  • אבי  ביום 26 באוגוסט 2011 בשעה 11:25 AM

    קצת אכזב אותי שלא היית היענות המונית בעצרת ביריחו. למה הם לא באו בהמוניהם? לא מבין את זה.

  • mharpaz  ביום 26 באוגוסט 2011 בשעה 12:15 PM

    אני בהחלט מודע לכך שהאנשים, גם אם נטעו הם אוהלי מחאה בכיכר העיר, עושים לפרנסתם. זו שאינה מספיקה למגורים בת"א. אולי המשכורת תספיק לדירה בירוחם. ואז תישאל השאלה. והיכן יהיה מקום העבודה? מפעל אחר מפעל נסגר. והאנשים – רוצים היי-טק ולא LOW-TACH.

    שנית – זה שהשתתפו פחות מאלפייה – עדות למקומה של ירוחם. לא רק הגיאוגרפית אלא התפישתית. הפריפריה של הפריפריה. רק עזב עמרם מצנע, את העיירה וכבר דנים להפקיע את השלטון מהילידים ולתתו לוועדה קרואה!

    שלישית – לנחום. רבות הפינות האפלות בארצנו. אשתדל להציגן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: