יעקב שבתאי – מסע מצולם בעקבות "סוף דבר" [3]

סוף-סוף, לאחר הפסקה ארוכה וממושכת, שבים אנו וממשיכים לצעוד בעקבותיו של מאיר. כן, עבר זמן רב מדי. היו דברים אחרים. קוראים לכך – קביעת סדר עדיפויות. גם כיום שמתיישב אני לכתוב – הארץ רותחת. אוהלים, אמהות, רופאים, מוצרי חלב, טיטולים, דלק. הכול בוער. כולם בוחשים בקדרה. ספטמבר כבר כאן. סוריה, אירן, חיזבאללה, חמאס. אלא אם מישהו ידאג לבטלו.

בעבר, הלא ממש רחוק, הלכנו בעקבותיו בשני מסלולים. [סוף דבר 1], [סוף דבר 2], ובמאמר זה נמשיך במסלול 3 של מאיר ליפשיץ (הערה: הקישורים שולחים אתכם לרשימות שעלו באתר "רשימות". אי-שם, בהגירה של רשימות לוורדפרס, השתבשו קצת הפוסטים. לא נכריז על כך כאסון לאומי אלא כעל בעיה מקומית…).

ד"ב כתב דוקטורט שנושאו הוא יעקב שבתאי. על טיוליו של מאיר. בת"א, אמסטרדם, לונדון. אני, לעומתו, אסתפק במדינת ת"א. אגב, הוא הציע להפוך את הפן הגיאוגרפי, המישורי, לתלת-ממד. אי-אילו משפטים ומלים שיקנו ערך נוסף. אנסה. זה המעט שהבטחתי לעצמי.   

מה חסר לו למאיר? מה אוכל אותו מבפנים? לכאורה לא-כלום. ואולי הכול. אשה – יש. ילד – יש. פלגש – יש. עבודה – יש. חברים – יש. לחץ דם גבוה – יש… (רכש חדש). פחד מהמוות – יש. מטרה – כנראה שאין… ואחרי שמיצה את השיחה עם חברו פוזנר, (וקינא בו בשל הפרגית החדשה), וקנה סיגריות – יצא לדרך.

ואחרי הצהרים, בחום המטורף של סוף יולי, יצאתי אף אני בעקבות גיבורנו. התכוונתי להוציא מאמר ב-4.8.2011 שזה שנת ה-30 לפטירתו. היה לי ברור שגם העיתונים יעסקו בכך. אבל לי יש אג'נדה משלי. וצריך להכין את המאמר. ואין כמו ללכת במסלול. אחד לאחד. את המכונית החנתי בחניון רידינג, מעבר לנהר. חציתי את הירקון וירדתי אל העיר.

השעה לא היתה מאוחרת, אבל הרחובות היו שוממים מדי, כך על כל פנים נדמה למאיר, וכשצעד בשדירות בן-גוריון, הוא צעד לאט לאט מתחת לאשלים הזקנים,  אמר לעצמו שהחורף התחיל אף כי עדיין לא ירד גשם, ואחר-כך כשפנה וצעד עם דיזנגוף… (ע' 32)

מזג האוויר שבו התנהל מסעו של מאיר היה עגמומי. כמצב רוחו. יעקב שבתאי עיצב את מזג האוויר המתאים למאיר. או-טו-טו בא החורף. הרחובות נראו למאיר כשוממים. ולי – היה חם. ולמרות החום סאנו הרחובות והמדרכות. היה שטוח, צפוף ולח. הגעתי לנקודת ההתחלה. שד' בן גוריון. 

דוד בן גוריון (1886 – 1973) היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. מעניין יהיה לערוך סקר בין תלמידינו ולשאול את השאלה: מי היה האיש שעל-שמו השדרה? חושש אני שהתוצאה תהא עגומה. אך זאת תחושה פרטית שלי. אולי אתבדה לטובה. פעם קראו לשדרות הללו שדרות קק"ל. משמת הזקן, היגרו שד' קק"ל צפונה, מעבר לירקון, והבכורה ניתנה לאיש שכאן היה ביתו (גם כשעבר להתגורר בפריפריה והגשים חלום…). ובשדרות יש מספיק מקום לעוד אוהלים, אם יידרשו, כמובן.

    

הגענו לדיזנגוף. מאיר דיזנגוף (1861 – 1936). ממקימי אגודת אחוזת בית וראש העירייה הראשון של ת"א. נצפין אפוא ונלך ברחוב מאיר בעקבות מאיר.

   

   

 
 
 
 
 
דוכנים נפתחו. דוקא זו, מוכרת החגורות ושאר הרצועות,  מכסה מרכולתה מעין העדשה. האם עשיתי משהו בלתי-חוקי? האם היא עשתה משהו בלתי-חוקי? ואל תשאלו ללשונה. לא-יאומן. מטר קללות הומטר על ראשי. הרי את המשטרה אינה היא יכולה להזמין מחשש ש…
 
 
עברנו את הפרעונית והמשכנו הלאה… בדיזנגוף לכיוון צפון.
 
 
 
 
 
 
  
 
 
 
 
 
לפניכם מבנה טיפוסי לסגנון הבין-לאומי. הבאהואס. פינתו המעוגלת הפונה לצומת כבישים. הוסיפו קומותיים. ועם זאת הטיח, בתחתיתו, מתקלף. הזמן והים. איגבור (סינרגיה) של כוחות.
 
 
 
  
 
מי עוד זוכר את קולנוע "ארמון דוד"? בתחילה התמקמה חנות הצילום בבניין המקורי. לאחר שנים – הרסו ובנו חדש. החנות עדיין מתפקדת. למרות העולם הדיגיטלי שאליו נקלעה…
 
 
 
 
 
 
 
והגענו לחנות. כולה חנות לממכר נעליים. אבל איזו הגנה. של כל חברות השמירה… מה שבטוח – ביטוח!
 
ובצער קפוא הסתכל, אגב הליכתו, באחד הבתים, לא רחוק מהמשטרה, וראה את הצריף עם גג הרעפים האפורים ואת מיגרש החול המלא אבנים קטנות ושברי חרסינה ועלים יבשים וחתיכות פחם עם הגדר העלובה שהיו שם פעם… (ע' 33)
המשטרה – תחנת משטרה של אזור ת"א צפון ממוקמת בדיזנגוף. לב העיר. שדרות רוטשילד ת"פ התחנה. כל עוד אין מי שיגיש תלונה על בנייה ארעית, על קרקע ציבורית שאינה מיועדת לשימוש מגורים, אין המשטרה מתערבת. וטוב שכך. נחסוך מעצמנו כותרות מיותרות שאינן מקדמות פתרון.
   
    
 
 
בפינת שדירות נורדאו התעכב רגע וחשב אם לא לפנות ולצעוד בכיוון הים ולחזור עם רחוב הירקון… (ע' 34)
וגם אני הגעתי לנקודה זאת. שדרות נורדאו. דר' מקס נורדאו (שמחה מאיר זידפלד) (1849 – 1923). רופא (פסיכיאטר), סופר, עיתונאי וממנהיגי הציונות. עוד מקום להתנחלות אוהלים. בעודי כותב מלים אלה – וגם בשדרה זו צצו האוהלים…   
    

ובעודו מזרז את צעדיו לקולנוע פאר, גמר בלבו כי אם לא ימצא שם מהעוגות הללו יסע לכיכר דיזנגוף או ליפו.  (ע' 35)

בשביל להגיע לקולנוע פאר, עליך לפנות ימינה מדיזנגוף. דהיינו מזרחה. ולהיכנס לרחוב ירמיהו.

והגעתי להיכן שפעם היה ממוקם קולנוע פאר – הקולנוע לשעבר ניצב בקרן הרחובות ישעיהו וירמיהו. אולמות הענק הפסיקו לתפקד כבר לפני שנים רבות. חלקם פוצל וחלקם ז"ל. הפיצוצייה השתלטה על מרבית המבנה. 

כגיבורנו – אף אני תרתי אחר המתוק-מתוק. הבקלאווה.

הצטיידנו והפלגנו לכיוון שקיעת השמש. שוב בירמיהו ואחר-כך נשבור לבן-יהודה שטראסה. ונדרים.

אבל אחרי שהתרחק מעט השתבשו השמות בראשו, ועוד לפני שהגיע לבן-יהודה התפוררו והיו לערימה של הברות קטועות וחסרות מובן.  (ע' 35)

      

נכנסים לרחובו על-שם אליעזר בן יהודה (1858 – 1922). מחייה השפה העברית.  חולפים על פני מעונות עובדים ויורדים דרומה על הגדה המערבית.

נחלוף על פני הסינים – מעצמת העולם השלישי – ונמשיך להדרים. לעת הזאת כבר חיסל מאיר את הבקלאוות שקנה ליד קולנוע פאר וששמותיהן התערבלו במוחו ולאחר מספר דקות התפוגגו. כל שנשאר הוא הטעם. ועדיין חשב מה יעשה בערב המזדמן לידיו.

  

 

 
והקרדיט הולך ל…
 
 
נמשיך להדרים בבן-יהודה. הקיר ארוך הוא…
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תודה לתיכון עירוני ה' על שהקצה את הקיר לציבור. נמשיך בעקבות מאיר המדרים, פחות או יותר, לכיוון ביתו.
 
 
ישנם מקומות שכול המקומות בהם תפוסים…
 
 
 
 
ויש המחכים…
 
 
 
לך תסביר לסנדלר, שנאות להצטלם, ועושה עצמו כאליו אין אני מצלמו, שלא מטעם עיתון "הארץ" באתי…
 
 
והגענו לארלוזורוב. 
אלא שבסביבת ארלוזורוב לא יכול היה לשאת עוד וקנה בקבוק מיץ אשכוליות  (ע' 35)
 דר' חיים ארלוזורוב (1899 – 1933). נולד באוקראינה. היה מדינאי ומראשי תנועת העבודה. חבר הוועד הפועל הציוני. נרצח על שפת ימה של תל-אביב. עד היום טרם נתפס העבריין (או שמא הייתה זו עבריינית?). למרות שלל ועדות החקירה. לא הצליחו להדביק לאבא אחימאיר את האשמה. ועד היום נותרנו עם תעלומה בלתי פתירה, שהפכה למשל ולשנינה: מי רצח את ארלוזרוב? איך שלא יהיה מתיקות הממתקים חנקה ומאיר נצרך לבקבוק של משקה קל. לי היה בקבוק של 1.5 ליטרים של מים. שלאיטו התרוקן…
      

חם. חם מאוד. הים הוא המפלט… הבה נלך לים. בנשינו ובטפנו. נסתדר עם המדוזות ועם המטקות… 

איני יודע עם ליפשיץ התעניין באמנות. אינך יכול לעבור בבן-הודה בלא להיכנס לגלריה "גורדון". פעם של האב. היום של הבן. והפעם – תערוכה של פיליפ רנצר:

וכשחצה את פרישמן, רוח קרה נשבה מהים ונשאה איתה את סאונו הקבוע… (ע' 36)

פרישמן – דוד פרישמן (1859-1922). נולד בפולין. משורר, סופר ועורך כתבי עת.         

        

          

ומאיר קיבל החלטה. הולכים במסלול הבטוח. ונפנה כדי לחייג. הבייתה כמובן. אל האשה… זו שבגדה בו בתוך חצי שעה מרגע שפגשה בו, בהוא, לראשונה.

אחרי פינת מנדלי נכנס מאיר לבית-קפה קטן כדי לטלפן (ע' 39) 

מנדלי – מנדלי מוכר ספרים (מו"ס) הוא שם עט של שלום יעקב אברמוביץ (1835 – 1917). נולד בבלרוס. סופר שכתב בעברית וביידיש. מסעות בינמין השלישי. האם מאיר הוא סוג של בנימין?       

כאן נעצור. עצירה טכנית. המשך יבוא בפרק הרביעי שבו יסופר על הטיול שערך מאיר עם אשתו וכשעלבון הבגידה (שלה כמובן. לא שלו…) מרחף כעב מעל לראשיהם של הצועדים בחוצות תל-אביב.

צילומים: משה הרפז.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: