שובו של הקו הירוק

שובו של "הקו הירוק". עוד רקע קט, במונחי זמן דיפלומטיים, תוכרז "פלסטין" כמדינה. ריבונית. וללא גבולות. ישות אמורפית. מורכבת מחלקים. צהובים זה לזה. דחוסה ודחוקה בין מדינת ישראל וממלכת ירדן. בין ישראל, מצרים והים התיכון. אין דבר זה מבטל את העובדה שבעולם הרחב, ובאקלים השורר בו, כבר נתפשת פלסטין כמדינה. דה-פקטו. חסר רק ה"דה-יורה". כבר ישנם: דגל, נשיא, ממשלה, פרלמנט, משטרה, שגרירים… אז מה אם אין שדה תעופה ואין צבא ואין מטבע. מתישהו זה יקרה. אמנם גולדה מאירסון אמרה שאין דבר כזה עם פלסטיני. מנהיגנו טוענים שאין פרטנר… אך בפועל קורה משהו. והוא מתרחש מול עינינו.

ובשיח הציבורי, המדיני-פוליטי-עולמי, מתגלגל על לשונם של העושים בדבר, הביטוי "גבולות 67". ועל כך ייכתב במאמר זה. אך לפני שנתווה ונבחן את גבולות הקו הירוק, את גבולות 1967 (לפני ה-5.6). שהם למעשה גבולות הסכמי שביתת הנשק של שנת 1949 (אך אינם גבולות של שלום), אקח אתכם אל העבר. לימים רחוקים. כי אם לא נדע את עברנו – כיצד נדע את עתידנו?

זיכרוננו הקיבוצי, המשותף, מוליך אותנו לאחור. כ-4,000 שנה. מאז שאותו קול מסתורי הופיע לראשונה בחיינו. וכך אמר הקול לאברם: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל-הארץ אשר אראך." (בראשית, יב, 1). ואברם ציית לפקודה. ויצא לדרכו. והפך ליהודי הראשון והמיר שמו לאברהם. ומאז אנו שומעים קולות המדברים אלינו… ומהי אותה הארץ המובטחת? "שא נא עיניך וראה מן-המקום אשר-אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה. כי את-כל-הארץ אשר-אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד-עולם… קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה." (בראשית, יג, 14 – 17). לשון אחר: עליך לעשות מעשה על-מנת שהארץ תהא שלך. יש לעבוד על-מנת לזכות בירושה. ודומני שכך עושים "אדוני הארץ" באותם שטחים שנתונים לחסדנו.

בכול אופן צריך שהמושג הערטילאי "הארץ המובטחת" יקבל משמעות וצביון גיאוגרפיים. נוכחות פיזית. כך וכך דונם… והנה פוגשים אנו במושג "מנעד" שפירושו "מן… ועד". משמרים אנו, בשפתנו, מלים ודפוסי לשון מציליוויזציות אזוריות שקדמו לנו ונכחדו – אכד, שומר, ארם. "מן… ועד" הוא מבנה לשון, טיפוסי לאכדית, המציג את המכלול השלם באמצעות הגדרת קצותיו. כשם ששגור בלשוננו הביטוי "מאלף ועד תו" שפירושו כל האותיות. ביטויי מריזמוס מרחבי (להרחבה ראו אצל נילי ואזנה).

ולענייננו: "לזרעך נתתי את-הארץ הזאת מנהר מצרים עד-הנהר הגדול נהר-פרת." (בראשית, טו, 18). דהיינו כל השטח התחום בין לבין. והרי לכם חזון ארץ-ישראל הגדולה. אקסטרה-אקסטרה-לארג'.

כעבור כמה מאות של שנים באנו לפרוע את השטר. בכוח. משה שלח את המרגלים במשימת ריגול. לתור את הארץ ולהגיש דו"ח, בע"פ, על המצב בארץ המובטחת. והוא פוקד ונותן צי"חים (ציון ידיעות חשובות) ומקפיד לתחום את גבולות המשימה (את גבולותיה של הארץ המובטחת):

"עלו זה בנגב ועליתם את-ההר. וראיתם את-הארץ מה-הוא ןאת-העם הישב עליה החזק הוא אם רפה המעט הוא אם-רב. ומה הארץ אשר-הוא ישב בה הטובה היא אם-רעה ומה הערים אשר-הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. ומה הארץ השמנה הוא אם-רזה היש-בה עץ אם-אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים. ויעלו ויתרו את-הארץ ממדבר-צן עד-רחב לבוא חמת." (במדבר, יג, 18 – 21).

מפה 1 – גבולות מסע המרגלים (מקור: כרטא)

והיו כמה וכמה גרסאות בפועל לגבולות הארץ: לא רק גבולות הארץ בצפון ובדרום הותוו אלא גם במזרח ובמערב (ראו: במדבר, ל"ד, 13-1; יהושע, א', 4-3). מה שירשנו בפועל – יהושע, השופטים וממשיכיהם המלכים – זה כבר סיפור אחר. מציאות מול חלום. מכאן תעלה ותצוץ סוגית "הארץ הנשארת". זאת שאינה בידנו. שכבר אז לא יכולנו למגר את תושביה ולסלקם משם. נחלות 12 השבטים, הממלכה המאוחדת (שאול, דוד, שלמה), מלכות יהודה ומלכות בית-ישראל. וגלינו לבבל. ושבנו. והנביא יחזקאל (ראו בספר יחזקאל מפרק מ"ז פסוק 13 ועד פרק מ"ח פסוק 29), התבטא בנושא הארץ המובטחת. והפך את סדר נחלות השבטים. זה היה חזון. הוא לא התממש.

מפה 2 – היאחזות השבטים (מקור: כרטא)

מפה 3 – "הארץ הנשארת" (מקור: כרטא)

מפה 4 – ממלכת שאול (מקור: כרטא)

מפה 5 – ממלכת דוד (מקור: כרטא)

מפה 6 – ממלכות יהודה וישראל – רחבעם וירבעם (מקור: כרטא)

מפה 7 – ממלכות יהודה וישראל – עוזיהו וירבעם השני (מקור: כרטא)

מפה 8 – ממלכת יהודה בתקופת יאשיהו (מקור: כרטא)

מפה 9 – חזון יחזקאל (מקור: כרטא)

ימי בית שני, ממלכת בית חשמונאי, אלכסנדר הגדול, ממלכת הורדוס, פרוביניקה יודאה, פרוביניקה פלסטין. מכאן ואילך גבר השם פלשתין על ישראל או יהודה.

מפה 10 – יהודה בתקופה הפרסית (350 לפני הספירה – לערך) (מקור: כרטא)

מפה 11 – ממלכת בית חשמונאי – אלכסנדר ינאי (מקור: כרטא)

מפה 12 – ממלכת הורדוס הגדול (מקור: כרטא)

וכשחרבה הארץ, לאחר שתי מרידות ברומא, קבעה ההלכה את גבולותיה של הארץ המובטחת:

מפה 13 – גבולות ההלכה (מקור: כרטא)

נדלג על התקופה הביזנטית, הערבית, הצלבנית, הממלוכית והעות'מנית. הגענו אל חלקה הראשון של המאה ה-20. עידן המעצמות הגדולות. הקצאת שטחים קולוניאליים על-ידי האימפריאליסטיים. הסכם סייקס-פיקו הוא דוגמה לכך.

מפה 14 – המזרח התיכון לפי הסכם סייקס – פיקו (מקור: כרטא)

ובפעם המי יודע כמה התחלנו לחזור לארץ המובטחת. אבל לא בהתגנבות יחידים. התארגנו קבוצות ועלו ארצה. הביל"וים. התימנים. שוב באנו עם הקושאן. מקדמא דנן. ובמקביל נענשה האימפריה העות'מנית. כנפיה קוצצו והפכה לתורכיה. ברגע שהצטרפה לציר הרשע דאז, כבר החלו בעלות הברית לחלק ביניהן את השלל. ב-1916 החלו דיוני הפקידים. הבריטי והצרפתי. סייקס ופיקו.

מפה 15 – ארץ ישראל לפי הסכם סייקס – פיקו (מקור: ברור)

בתום מלחמת העולם הראשונה, ניתן המנדט על ארץ-ישראל לבריטים. לשלוט בילידים עד שיתבגרו. עד שיבשילו ויוכלו לנהל את חייהם באופן עצמוני… נאבקנו מרה שהשם יהיה לא רק "פלשתין" אלא "פלשתינה – א"י". ב-1922 עוצבו גבולות המנדט. עבר-הירדן הופרדה ונותקה מפלשתינה-א"י.

מפה 16 – חלוקת המנדט הבריטי (מקור: כרטא)

והיו הצעות. שלנו ושלהם. הסוכנות וועדת פיל. ונזכור את בן-גוריון האקטיביסט בפנייתו למנהיגים ערבים:

גבולות ארץ ישראל משתרעים מן הים התיכון במערב ועד המדבר במזרח, ובין סיני בדרום ומוצא הירדן בצפון. עבר הירדן נכללת גם היא בתחום זה. נהר הירדן עצמו הוא נהר ארץ-ישראלי ואינו גבול ארץ ישראל… גלעד ובשן הם חלקי ארץ ישראל… בארץ ישראל היינו אנחנו עוד טרם שהייתם אתם. אנחנו שבים לארצנו אנו. (מקור: שלמה נקדימון)

מפה 17 – הצעות שונות לגבול מזרחי (מקור: ביגר)

מפה 18 – הצעת ההסתדרות הציונית (מקור: כרטא)

מפה 19 – הצעת הסוכנות היהודית (מקור: כרטא)

מפה 20 – הצעת ועדת פיל (מקור: כרטא)

והאומות המאוחדות גיבשו הצעה. רוב. מיעוט. וכמו תמיד – בסוף פשרה.

מפה 21 – הצעות החלוקה של האו"מ (מקור: כרטא)

ונפלה, בכ"ט בנובמבר 1947, החלטה מס' 181 – ויחלוקו. שתי מדינות לשני העמים. והחלה מלחמת העצמאות/השחרור/הקוממיות/1948 שלנו. הנכבה שלהם.

מפה 22 – ישראל 1947 (מקור: ברור)

"הקו הירוק" נוצר במשרדים. על הנייר. בעצם על מפה בקנ"מ 1:250,000. בתום הקרבות, בראשית 1949, התיישבנו, אנו ושכננו, באי היווני רודוס, לעצב את גבולות מדינתנו. לכונן סדרה של הסכמי שביתת נשק עם המדינות הגובלות. חו"ח גבולות של שלום. ממלכת ירדן הייתה אחת מהן. נדלג על הגבולות עם מצרים ולבנון. שם היו תקדימים שנוסחו וסוכמו. לדוגמה: גבול המנדט עם מצרים התבסס על קו הגבול שהותווה ב-1906 בהסכם בין בריטניה לאימפריה העות'מנית. קווי שביתת הנשק – גבול ישראל-סוריה וגבול ירדן-ישראל שיצר את ה"גדה המערבית" (יהודה ושומרון), התבססו, פחות או יותר, על קווי החזית הצבאית בהם אחזו הצדדים הנצים בהיכנסה לתוקף של הפסקת האש ועל תוצאות המשא ומתן שנערך ביניהם – בין השאר ויתור ממלכת ירדן על שטחי "המשולש הגדול" ו"המשולש הקטן" (אום-אל-פחם, ערה, טירה, טיבה וכפרים נוספים) ונסיגת הסורים מאזור משמר-הירדן – כורזים. קווי שביתת נשק מצביעים על מצב של "לא שלום ולא מלחמה" ואינם משמשים כגבולות בינלאומיים.

באפריל 49 נחתמה המפה. אנחנו ויתרנו קצת, הם ויתרו יותר, ובסוף נחתמה המפה. הגבול בינינו לבין הירדנים שורטט בעט שצבעה ירוק. מכאן לקוח השם "הקו הירוק". חדי העין יבחינו בחתימתו של פלוני – סגן אלוף משה דיין (בקצה העליון השמאלי).

מפה 23 – "הקו הירוק" (מקור: ויקיפדיה)

לאחר מכן יצאו בפועל לסמן את הגבול. היו כמה בעיות. וחלקן נפתרו. מעין הועבר מיד ליד (גלבוע), אדמות חקלאיות הוצמדו למגורי בעליהן (אום-אל-פחם). וכן הלאה. לא תמיד זה הצליח. אבל השתדלו. היה קשה להמיר קו ירוק ששורטט במשרד לקו גבול נהיר וברור ומסומן בשטח. הקו הישר הראשוני של המפה הוחלף בפתלתל ועקלתוני, שניסה, שלא בהצלחה מרובה, להיאחז בטופוגרפיה ברורה בשטח. ונחקק בספרי הלימוד.

מפה 24 – "הקו הירוק" (מקור: אטלס ברור)

התפישה הישראלית של הגבול הייתה, ועודנה פוזיטיביסטית מיסודה: כך וכך אורך של גדר, של חומה, כך וכך מעברים, כך וכך אירועים וכיוצא בזאת. ובין הגבולות/קווי שביתת הנשק הללו הקו הירוק היה הבעייתי ביותר. בני מוריס (1997: 16) מצטט את הגדרת גבול זה לפי דוח משטרת ישראל:

הוא דומה לצורה בה אסור למתוח גבולות. גבול זה עובר וחוצה אדמות השייכות לבעל אחד, הוא נמתח מספר מטרים בלבד מעורקי תחבורה חיוניים. הוא מפריד בין תושבים – עובדי אדמה הגרים מצדו האחר ואילו אדמות אותם עבדו במשך דורות צורפו לשטח אשר מצדו השני של אותו גבול. והעיקר – הוא מפריד בין שני ישובים ערביים אשר ביניהם רובצת קירבת משפחה ואף גרוע מזה, הוא לפעמים חוצה כפרים שלמים.

הגבולות הזמניים של תום מלחמת הקוממיות נתפשו כעדיפים על גבולות תכנית החלוקה של האו"ם מנובמבר 1947. זו הייתה המדיניות החיצונית משום שהמרחב החדש של המדינה, המוכל ותחום בגבולות ארעיים נתפש כטריטוריה ישראלית לכול דבר ועניין. בין 1948 ל-1967 הלכו והתמסדו קווי שביתת הנשק והפכו לגבולות המדינה דה-פקטו. קווי שביתת הנשק עברו תהליך של מיסוד שבו התקבלו והוכרו על-ידי מרבית המדינות החברות בממסד הבין-לאומי אך גם על-ידי הצדדים שקווים אלה מהווים את גבולם המדיני, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. עצם ההכרה של הקהילה הבין-לאומית בקווי שביתת הנשק כגבולות מדיניים הוא, הישג מרשים של מדינת ישראל בתחילת דרכה הפוליטית-מדינית כמדינה עצמאית.

ההכרה ב"קו הירוק" או בגבולות "4 ביוני 1967" הפכה לגורפת. ב-28 במרס 2007 התכנסו מנהיגי 22 מדינות ערב בריאד. מדינות הליגה הערבית הצהירו על מחויבותם לשלום והציעו הצעת שלום היסטורית המבוססת על הכרתן בגבולות הקו הירוק. זהו הישג שלפני 60 שנה איש לא חלם עליו או האמין בו.

הקו הירוק – קו שביתת הנשק עם ירדן בגדה המערבית – התקיים פחות מ-20 שנה. מאז 1967 נמחק הקו. הוא נמחק ממפות ישראל ומספרי הלימוד ונמחק בפועל בשל היישובים והכבישים שנבנו במרוצת השנים עליו. והוא נמחק גם מהתודעה. יובל פורטוגלי (1966: 219 – 220) ערך מחקר קוגניטיבי בשנים 1992 – 1994, בקרב כ-150 סטודנטים לגיאוגרפיה בשנת לימודם הראשונה. הסטודנטים התבקשו לשרטט את מהלך הקו הירוק על-גבי מפת ישראל שהונחה לפניהם. המפה כללה את גבול הים התיכון וצוינו בה הכינרת, ים-המלח וארבעת המטרופולינים – ירושלים, תל-אביב, חיפה ובאר-שבע. אינדיקציה נוספת לא צוינה במפה. רק כ-33 אחוז מקרב האוכלוסייה שנבדקה ציירו את מהלך הגבול באופן סביר (פחות או יותר – מותנה כמובן בכשרון הציור של הסטודנט המשיב). במקביל נערך סקר דומה בקרב תלמידי תיכון. אחוז נמוך יותר – כ-20 אחוז – שירטטו (בקירוב) את מהלך הקו הירוק. אכן התפוגג הקו הירוק ונמחק מהזיכרון הקיבוצי, הקולקטיבי.

מפה 25 – "היכן נמצאת הגדה המערבית?" (מקור: פורטוגלי)

מפה 26 – "היה קו ירוק?" (מקור: אטלס ידיעות אחרונות)

ודומני, שפרופ' יולי תמיר, שרת החינוך בימים עברו, הורתה להחזיר לספרי הלימוד את הקו הירוק. מה בפועל קרה? לא בדקתי. ובינתיים נבנתה החומה. גדר ההפרדה. מרחב קו התפר. השם לא ממש חשוב. המהות חשובה יותר. הוקמה תשתית לשתי מדינות. ושוב – אנחנו היוזמים. חד-צדדית.

מפה 27 – גדר ההפרדה על רקע "הקו הירוק" (מקור: אתר משרד הביטחון)

ישנם רגעים שבו אני חולם את חלומו של ז'וזה סאראמאגו. ארץ-ישראל מתנתקת מיבשת אסיה. והופכת לאי עצמאי. בים התיכון. כמו שחצי האי האיברי, בספר "רפסודת האבן" התנתק מאירופה והפליג לדרכו. "לא רוצים אותנו באירופה" אמרו האיברים. "לא רוצים להיות באסיה" אמרו הישראלים. אבל זה לא יקרה…

יוסף אל-דרור כתב מערכון ל"חמישייה הקאמרית" שכותרתו "האישה הזאת". ראו בכך מעין מענה לגולדה:

אל"ף: "לאשה הזאת, כמו שהיא שרועה פה, כמו שאתם רואים אותה שרועה פה, כמו שהיא פה לידח בטווח שמיעה, נגיעה אפילו, הסתבר משהו רק אתמול."

קרן: "שלשום."

אל"ף: "זה לא משנה, לצורך העניין."

קרן: "אז שלשום."

אל"ף: "רק שלשום התגלה לאשה הזאת שיש פה עוד עם."

קרן: "פלשתינאים."

אל"ף: "רק שלשום התגלה לאשה הזאת שיש פה עוד עם – הפלשתינאים."

קרן: "והם גם רוצים לגור פה."

אל"ף: "איך?"

קרן: "איך זה התגלה לי?"

אל"ף: "כן."

קרן: "באופן די טריויאלי. האמת שראיתי את המלה פלשתינאים הרבה פעמים… זהפשוט לא נקלט. אתה יודע שיש את הדברים האלה שאתה חי אתם, שנמצאים כל הזמן בסביבה, אבל איכשהו הם לא נקלטים לך, לא עוברים למצב פעיל, לא מתחברים לך לחיים…"

אל"ף: "והמשפחה, הילדים ה… יש לך ילדים גדולים, איך חינכת אותם, לא אמרת להם כלום?"

קרן: "לא."

אל"ף: " וכשהם היו צריכים להתגייס?"

קרן: "לגדול זה באמת בא בהפתעה. הקטן כבר ראה את הגדול, אז…"

ארצנו, כפי שראיתם, ארץ מרובת-גבולות. לכל דור ודור – הגבולות המגדירים אותו. ייתכן (למעשה ניתן לומר זאת בביטחון מלא), ושכחתי ו/או החסרתי, או דילגתי על דור אחד או שניים… מתנצל מראש. ובינתיים חזר "הקו הירוק" לקדמת הבמה. נראה מה ילד לנו ספטמבר הממשמש ובא…

מקורות:

1. אטלס ידיעות אחרונות (1994), הוצאת ידיעות אחרונות

2. אטלס כרטא לתולדות ארץ-ישראל (1974), הוצאת דבר

3. אטלס פיסי מדיני וכלכלי (1960), עורך: משה ברור, הוצאת יבנה

4. בני מוריס (1997), מלחמות הגבול של ישראל 1956-1949, עם עובד

5. גדעון ביגר (2001), ארץ רבת גבולות, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

6. יובל פורטוגלי (1996), יחסים מוכלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד

7. משה ברור (1988), גבולות ארץ ישראל, הוצאת יבנה

8. נילי ואזנה (2007), כל גבולות ארץ, הוצאת מוסד ביאליק 

9. שלמה נקדימון (29.6.2011), "היה להם מנדט", הארץ, מוסף ספרים, ע' 8 (ביקורת על הספר: משה יגר, תולדות המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, מוסד ביאליק]

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: