סופו של הרצל, דרום ת"א, פרק שלישי ואחרון

 הפרק השלישי. מסוף הרצל (כמעט) ועד לצומת סלמה. תחזיקו מעמד. שני פרקים כבר אחרי גבכם. זהו הפרק האחרון. יוצאים לדרך.

מצפון לאגודת צער בעלי חיים שכנה בעבר אוניברסיטת תל-אביב כשעוד הייתה בחיתוליה. מאז גדלה, שמנה והתעבתה. אף היא נדדה צפונה. היום נטוע כאן בית-ספר לטבע.

ממול – דהיינו בגדה המערבית שטחים של תשתיות. מע"ץ. היום מנכנה בשם "החברה הלאומית לדרכים". בזק. פעם היה זה משרד הדואר. שמות מתחלפים. המהות נשארת. ומדוע הם כאן? בעבר נתנה המדינה, בהיותה אפוטרופוס על נכסי נפקדים, את האדמות ללא הבעלים (מעניין לאן נעלמו…) לשימוש של חברות התשתיות שלה. ממשיכים צפונה. בהמשך נראה את בית "מרס". חברה לייצור ולשיווק רהיטים. כאן התחיל ראש ממשלתנו את הקריירה שלו בתום הלימודים… ובעיקר ראינו שממה. וקורטוב של כבוד עצמי.

ויש לנו כאן עסק עם אחד ששומר על רכושו…

הגעתי לצומת. המפגש עם דרך קיבוץ גלויות. מצד מזרח השתרעה פעם שכונת אבו כביר המקורית. ראו במפות הישנות. הבריטיות.

מכאן, וצפונה עד רח' סלמה (ניסו לעברת – דרך שלמה. העובדה היא שזה לא ממש תפש…), ולצד מזרח, זהו מיקומה של גבעת הרצל. פעם שכננו כאן. אחר-כך נטשנו.

גדלתי בהרצל / אהרן אלמוג

גדלתי בהרצל אני זוכר גמלים

כשבאנו לגור שמענו גלים

בערב היה אבא פותח חלון כדי לנשם את ארץ ישראל

לו יכול היה מוריד לי מלא לי מלא לי החפן כוכבים

אבל הוא לא הוריד לי כוכבים

היום הוא נושם בהרצל אבק רהיטים

סגר בני את החלון הוא אומר

האם הוא זוכר מה שאמר לי לפני

הרבה שנים

[מתוך "אם תראו סוכה עפה", הקיבוץ המאוחד. פורסם ב-הארץ, 7 במארס 2011]

 

משכנות עובדים זרים. מהגרי עבודה מכל קצווי תבל. מועדונים ששעריהם נעולים.

"מוסדות" שטרם נס לחם:

ואחד שלא שרד:

ומישהו דאג לסמן את הכיוון הנכון… (אבל זה יהא רלוונטי רק כשאחזור לנקודת המוצא…)

הגעתי למתחם האופנועים. מימין ומשמאל. סחר. מכר. תיקונים. שדרוגים. אביזרים.

ואין אופנועים בלא סממנים של גבריות:

מגרש חניה פנוי. או-טו-טו יבנו עליו מבנה מגרד שחקים כמקובל בעירנו המצטמחת לגובה. אך לעת עתה כר לציירי הרחוב:

חם בארצנו. חם מאוד. זאת התוצאה… עם הזמן הם משתפרים… המזגנים:

נכנסתי לגלריה לאמנות עכשווית. Contemporary Art. תערוכה של תמונה אחת. ציור שמן רחב מידות. "בקעת באר-שבע – אדמות כבדות והדיסקוס ההידראולי-פנאומטי של שיניקצי". שלוש שנים לקח לדוד ניפו ליצור את התמונה הזאת. אל תיקחו את אי הבנת שם העבודה באופן קשה. גם אני לא ידעתי מהו הדיסקוס הלז… בנייר שבצד היצירה דווקא היה כתוב מהו אותו דיסקוס.

ויש הסבר:

ממשיכים צפונה. יש גם "התחדשות עירונית":

הגענו לצומת שבו רח' הרצל פוגש את דרך שלמה. הדרך שחיברה את יפו עם כפר שלם. הצצה בשעון. תם המסע. צריך להסתובב ולחזור אל מקום החניה. ומשם הביתה. עוברים לגדה המערבית. חוזרים לנקודת ההתחלה. מקווה שנהנתם.

וחציתי את צומת אבו כביר והדרמתי ברחוב נטול שם. 3382. לכיוון המקום שבו החנתי את מכוניתי. והרי יודעים אתם שסכנה היא לצלם באזרים כאלה. בדמדומים שבין לבין. עודני מדרים, ומצלם פה ושם, שומע אני את נהימת הקטנוע שעקף אותי ובלם לפתע, בפראות, תוך חסימת דרכי. "מה אתה מצלם?" נזעק הבחור שירד מהקטנוע. נמוך קומה. שרירי. שחום. קסדה על ראשו. או-טו-טו הוא נוגח בי ורומס את המצלמה. ודרש בפגיעות שאראה לו את שצילמתי. שלא אעיז לצלם את הרכוש שלו. לטענתו. מגרש ובו בית נוטה ליפול וערימות של פסולת בניין. ממה יש לו לחשוש? שמא הוא פולש ואני מהרעים… מפה לשם הסכמנו שלא רבים ברחוב. ו-א' הזמין לביתו. ועל כוס קפה הסכלנו בצג, הסברתי מה ולמה, והניד הבחור בראשו. והסכמנו שאין זה נאה לצלם ללא רשות. לא שעשיתי כן… וכבר כתב על כך הסופר – מאויב לאוהב. ואולי להפך… איכשהו יצאתי ללא פגע.

צילומים: משה הרפז (2010). כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יריב  ביום 19 ביולי 2011 בשעה 8:46 PM

    תודה משה, על הסיור המצולם.

  • avivamishmari  ביום 19 ביולי 2011 בשעה 9:40 PM

    תודה על הסקירה! נחמד לקבל סקירה גדושה כזו של רבים ממראות הילדות (שנות ילדותי הראשונות עברו בפלורנטין על גבול הרצל). זוכרת קניות ברהיטי מרס שהיו אופנתיים מאוד אז.

    ולא מוזכר אצלך, שבבניין בזק השני, שבין בן-צבי להרצל, נפתח משכנו החדש של בית הספר הפתוח הדמוקרטי "קהילה" שעבר לשם בקיץ (שם ילמד בני בשנה הבאה).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: