ד"ש מפאפא

פאריז. פריז. פאריס. פריס. בקיצור – Paris. אמרו על העיר הזאת שהיא היפה מכול. אז נסעתי אליה. והתאהבתי בה. כמו שאמר הגיבור לגיבורה – We always have Paris. ויום-יום הייתי קם מוקדם בבוקר וחורש את הרחובות עד לחשכה. מקפיד על מינימום של 7 שעות שינה.

"אם נתמזל מזלך לגור בפריז כאדם צעיר, היא תישאר איתך בכל אשר תלך, כל שארית חייך, כי פריז היא חגיגה נודדת" [מקור: ארנסט המינגווי (2007), חגיגה נודדת, (מאנגלית: רחל פן), פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות]

והיום מהלך אני בחוצותיה. דרך בולבארים, שדרות, רחובות, סמטאות וכיכרות. פוסע על מדרכותיה. להיכן שמוליכות רגליי. והללו הוליכו אותי לרובע הלטיני. בינות לחנויות הספרים המשומשים. בדרך בין "שייקספיר וקומפני" לבין הכיכר הקטנה ביותר, פיסטנברג שמה.

ופתאום קריאה: "מוישה, מוישה, אני כאן." סבתי לאחור. בבית הקפה שבפינה, בשורה הראשונה הניבטת לרחוב, על כסאות הקש המזמינים, ישבו בצוותא שני אנשים. הראשון היה מוכר לי. איך לא. הרי הוא שקרא בשמי. "בוא ושב עמנו". קרא פאפא .הלוא הוא ידידי ארנסט. ובשמו המלא: ארנסט מילר המינגווי.

התיישבתי. הוצגתי בפני השני: "הכר, זהו אנדרסון. שרווד אנדרסון." לחצנו ידיים. הכרתי את השם. היה זה האדם שהמליץ בפני ויליאם פוקנר, שחיפש עבודה שלא תחשוף אותו יתר על הנחוץ לשמש הדרומי, הקופח, ושלא תהא פיזית יתר על המידה, להיות סופר. וזאת עשה פוקנר. ואף זכה בנובל.

בקבוק יין לבן היה על השולחן. ושתי כוסות מוגבהות. ושתי כוסות ירוקות ששיקפו את ירקרקות האבסינט. וברגע שהתיישבתי, צצו והונחו בפני שתי כוסות. האחת, הקטנה, הירוקה. הייתה מלאה כמעט עד שפתותיה. השנייה חיכתה לתורה להתמלא.

"מה עושה יהודי?" שאל.

"מחפש השראה." השבתי. "ואתה?" שאלתי.

"חגיגה נודדת."

דסקסנו פה ושם והתווכחנו  על דא ועל הא. הבקבוק התרוקן. השני החליפו. אין דבר. אני אוריד את הקלוריות העודפות שהעמסתי על עצמי, כשאמשיך דרכי לאורך הנהר.

"מה תאמר על ידידנו ג'ויס? זכה בפרס. בשל הספר. יוליסס."

שתקתי. מה יכולתי לומר? הרי קניתי את הספר. שיצא במחוזותינו לפני מספר שנים. בתרגומה של יעל רנן. ונאבקתי בו במשך שבועות רבים. והלכתי לאיבוד במאות המונחים והמושגים והמובאות והציטטות וההערות שדנו בתרבות אירלנד, אנגליה, סקוטלנד, צרפת, ספרד, פורטוגל ועוד ארצות, מקומות ומדינות שנשכחו ממני.

הגעתי עד מחצית הספר. הרמתי ידיים. עד כאן. אהוד ברק אמר שקרא זאת בתוך 24 שעות. אמר ונותר בחיים. קפצתי לסוף. למונולוג של מולי. שהרי זה שהקנה לספר את פרסומו. ואת הדרתו ממדף הספרים.

ומכול שקראתי זכורני לטובה אפיזודה אחת בלבד ובה משוטט ליאופולד בלום ברחוב דבלינאי ונכנס לבית-מרזח אחד אחר השני. לחפש מי שיקנה ממנו, מעיתונו, שטח למודעה. רק מטרים ספורים הלך, אך סיפור הדרך, והקורות בה, נמתח על פני עשרות עמודים. והנה, בדרכו פוגש הוא את גברת ברין, מכרה וותיקה, ושואל לשלומה. "תלונות לא יעזרו." השיבה הגברת. את משפט התשובה המוחץ הותרתי צרוב במוחי.

אז מה משיבים להמינגוויי? מה הייתם אתם משיבים?

לא השבתי. הרמתי כוס בברכה. ושתקתי.

את זאת, את השתיקה, למדתי מרבן שמעון בן גמליאל. ומה אמר רשב"ג על השתיקה? וזאת אמר: "כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. לא המדרש עיקר אלא המעשה וכל המרבה בדברים מביא לחטא". שמתי לב שגם אנדרסון לא הוציא הגה מגדר שפתיו.

"אני מצטער בשבילו. בשל ראייתו הלקויה." הוסיף ארנסט.

ידענו שהוא בעיר. בין מכורתו לשוויץ. נודד. חיכינו. שמא יצטר. זה לא התרחש. אבל אחים, שאנו מכירים, הצטרפו. או צורפו. והשולחן "התרחב".

השמש טרם ירד סופית. זה היה הזמן לומר שלום. ולרדת אל הנהר. מוכרי הספרים טרם קיפלו מרכולתם.

ב-2.7.1961 נואש המינגוויי מחייו. הפציעות החמירו. בריאותו התרופפה. והמוזה – הלכה לשוטט במקומות אחרים… מרובה הציד נורה כדור. המינגווי עבר לשדות הציד הנצחיים.

לפני כחודש, ב-16.6 נחגג יום בלום. בדאבלין ואף במקומות אחרים.

מאמר זה הוקדש במלאת 50 למותו של א.מ. המינגווי, ובאיחור קל וסביר (כולה חודש…) לחגיגות יומו של בלום.

ציור: פריז, משה הרפז (1986, אקריליק על בד, 80X100 ס"מ). כל הזכויות שמורות. פורסם לפני כך-וכך שעות ב"מחשבה שניה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ora21  On 3 ביולי 2011 at 9:45 AM

    טוב, נראה שגם אתה נדבקת במחלה שנקראת 'אוה, פארי..'(:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: