מסע מצולם בשדרות ירושלים [1] – מהתחלה לסוף (דרום)

החתול רק חייך כשראה את אליס. הוא נראה טוב-מזג, חשבה; ובכל זאת היו לו ציפורניים ארוכות מאוד, והמון שיניים, כך שהיא חשה שיש לנהוג בו בכבוד.

"שונר צ'שר," היא פתחה בהיסוס, מאחר שלא היתה בטוחה כלל, אם יהיה מרוצה מן הכינוי; אבל החתול רק הרחיב מעט את חיוכו. "טוב, עד כאן הוא מרוצה," חשבה אליס, והמשיכה. "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע," אמר החתול.

"לא איכפת לי כל-כך לאן – " אמרה אליס.

"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי," אמר החתול.

"- בתנאי שאגיע לאנשהו," הוסיפה אליס כהסבר.

"בטוח שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה."

מקור: לואיס קרול (2010), הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, (מאנגלית: רנה ליטוין), הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, ע' 71.

אני, לעומת זאת, ידעתי לאן אני הולך. בחרתי מראש את היום והמקום. יצאתי ללקט סיפור. מראות, טעמים, ריחות, אנשים, חפצים. הכוונה הייתה ללכת לאורכן של שדרות ירושלים (ראו מפה משנת 1944). מקצה לקצה. ובחזרה. פעם אחת על המדרכה המערבית (דרומה)  ובחזור על המזרחית (צפונה). מסע מצולם. מרבית הצילומים ידברו בעד עצמם. מיעוט שבמיעוט ידרוש תרגום.

את המכונית השארתי בחניון העירוני, היכן שפעם היו מחסני ציוד בנייה של העירייה, בפינת הרחובות אליפט והרבי מבכרך. כבר כתבתי, מעל דפים אלה, על הרבי מבכרך. זה שלא היה. האם מישהו זוכר שפעם הייתה כאן שכונה שאנשים חיו, עבדו והתגוררו בה? שכונה של לובשי הצווארון הכחול. שכונה של פועלים. שלא נימנתה על שכונותיה של ת"א. השתייכה, מבחינה אדמיניסטרטיבית, ליפו. כמו אחיותיה – שפירא, פלורנטין. ואחר-כך התפוגגה.  לשכונה קראו – "מכבי". יעיד על כך בית-הספר שהוסב לסדנאות האמנים. התחלתי במסע. והתמדתי בהליכה…

ירדתי ברחוב הרבי מבכרך לכיוון יפו. לאמיתו של דבר, בקטע הראשון, מתגבה הרחוב, עד לאותו מבנה, מס' 34, שעליו כבר כתבנו בעבר,  ורק לאחר-מכן הוא משתפל ומתעקל לכיוון יפו.

פגשתי בפרויקט הווילג'. חס וחלילה בעברית. למה ומדוע אין למעשה הבנייה הזה שם עברי? הרי אנחנו לא ממש בדרום מנהטן. כלומר ממש לא. איני משוכנע שנותר הגרפיטי על מקומו.

ממול, מדרום, מתנוסס מבנה המשטרה החדש ע"ש דוד קראוס. אחד המפכ"לים. זכרתי שאת הבניין הישן, סקרנו, טל ואני, במסגרת פרויקט פינוי-בינוי של המשטרה. והכינונו אפיון. דהיינו פרוגרמה. כמה מ"ר צריך לבנות. ומי צריך לשבת ליד מי. ושמחתי לראות שקם מבנה חדש ושהתכנית, שלה הייתי שותף, קרמה עור וגידים.

פניתי לרחוב פוריה. בדרך אספתי לאמתחתי מקצועות הולכים ונעלמים.

 

ועוד שריד למפעלים שהיו כאן באלף הקודם. חלקם עדין בחיים.

נכנסתי לבית הקפה. קפה הפוך ועוגת פרג. היה גם מדף ספרים. תוך כדי שלפתי אחד מהם. וקראתי מתוכו:

מי ישאר / אברהם סוצקבר (מיידיש: אשר גל)

מי ישאר, מה ישאר? רוח תשאר

ישאר עורון העור החולף עובר.

ישאר סימן של ים: קצף דק כחוט,

ישאר ענן קטן על עץ לכוד.

מי ישאר, מה ישאר? תשאר הברה,

בראשיתית, ששוב את עשבי בריאותי מנביטה.

מכל הכוכבים מצפון ועד כאן,

ישאר הכוכב הנופל בלבה של דמעה.

גם טפת יין בקנקנו תמיד תשאר.

מי ישאר? אלהים ישאר,

האם אין לך די והותר?

מקור: הליקון, המיטב, גיליון 71 (2006), ע' 93

האמת ניתנת להיאמר כי רציתי לשמור קטע זה לפרק הסיום של הפרויקט הפולני. ונמלכתי בדעתי לגביו והחלטתי אחרת.

הגענו להתחלה. פינת רחוב דוד רזיאל המוליך מערבה אל ככר השעון. מכאן יורדים דרומה. כשסוף-סוף הסיר נפוליאון את המצור מעל יפו, ולאחר שאבו-נבוט שמט את הנבוט, יצאו תושבי יפו, כבירושלים, לבנות בתים מחוץ לחומות. להקים את יפו המודרנית. וגם שדרות רחבות ומהודרות סללו. וקראו להן שד' ג'אמל פשה. יחי המושל. מושל בא ומושל הולך. ואחרי התורכים הגיעה שעתם של הבריטים. מחזיקי המנדט על ארץ-ישראל. ואת השם שינו ל-שד' ג'ורג' החמישי. וגם הבריטים הסתלקו. וכבשנו את יפו. בעצם היה זה האצ"ל. ואחדנו את יפו עם ת"א. וכבר היה רחוב על-שם ג'ורג' החמישי. וכך הוסב שם השדרות בשנית: שדרות ירושלים. וכעבור ימים צירפו את שכונת שפירא לעיר שאוחדה. ושם, כבר היה רחוב ירושלים. מה עושים? משנים. מחקו את ירושלים ובמקום קיבל הרחוב את השם – מסילת ישרים. ונגמר סבב החלפת השמות ובא לציון גואל.

מבנים ישנים. פעם, במאה הקודמת לבטח הייתה להם חזות מפוארת. 

עדיין יש רחובות ביפו שטרם מצאו עבורם שם הולם. רחובות ללא שם. ספסל הצופה אל שומקום.

ועינו של האח הגדול תמיד פקוחה. עד אמצע שנות השישים עוד הקרינו כאן סרטים. היה פה בית-קולנוע. צליל. זה שממול לנגה.

ממשיכים דרומה. ישנם חיים. צריך רק לראות…

וגם בודדים דרים בעיר הזו. בחנויות שנאטמו והוסבו למגורים. וחולקו לדירות חדר. שם מפתה – סטודיו. חלון אל הרחוב…

נמשיך דרומה. אנו עדין על הגדה המערבית. עמוד עגול של מודעות. תמונת מפל. אם אין צל – אולי זה יצנן. ועכשיו העת לומר: המסע הזה התנהל בחודש אוגוסט. ביום החם ביותר בשנה. אבל בראשית השבוע לא ידעתי שכך יהא ביום החמישי…

השדרות שוקקות חיים. חזיתות מסחריות. פה ושם יבזיק בניין או כרכוב מעניין. קומפוזיציה מסקרנת. צבעים. מוצרים. פינוי והעתקת תשתיות לקבל את פני הרכבת הקלה שמן הסתם, ביום מהימים, בלי להתחייב במועד, תעבור בלב השדרות. מסגד. בית-מדרש. תחנת דלק. בית-חולים. צהלון. פעם ילדו כאן. מכאן התחילו את המסע הארוך של החיים. היום מגיעים אליו בסוף המסע. על-מנת למות. את סאון הרחוב לא ניתן להעביר. גם לא את הריחות ואת חומו של השמש. לא נותר אלא ללכת בעקבות המצלמה.

 

זהו זה. החנויות, הסחורות, המוצרים, המוכרים, הקונים – נעלמו מן העיין. החזית המסחרית דעכה ונעלמה והבתים המשותפים החליפו אותה. אותם השיכונים שנבנו לאכלוס העולים (שחלקם עדיין התגורר במעברות) אי-שם בשלהי שנות החמישים ובתחילת שנות השישים. זה שלא יהיו עוד מספר חנויות או קיוסקים בדרך. יהיו מספר "מרכזים מסחריים מקומיים". אבל הם יהיו מתי מעט.

אם עד כה אופיינה הבניה כאקלקטית, פרטית, הרי שמדרום הפכו הקרקעות, אם היו בבעלות פרטית של ערבים שברחו או הוברחו, לאדמות מדינה. ומכאן דרומה ניתן היה לבנות בנייה מסיבית. כפי שעוד מעט תיווכחו. חטיבות הקרקע הגדולות איפשרו גם הקמת שטחים ציבוריים פתוחים (שצ"פ) – גנים וגינות. וכן, עדיין מעתיקים תשתיות על-מנת לפנות את השטח לרכבת הקלה. הקו האדום תחילה.

והגענו לסוף. שד' ירושלים מסתיימות במפגש עם שד' הבעל שם טוב. יאללה חוזרים. צפונה. עוברים לגדה המזרחית. לקח לי כשעתיים (ברוטו) להגיע לכאן. מפעם לפעם עצרתי. שיחות חולין עם האנשים. בעיקר עם המוכרים. כלומר – אלה שבאותן הדקות לא ממש עסקו בלמכור. בעיקר בלבהות באוויר. ואז הופעתי אל מול עיניהם. מי אתה, מה אתה מצלם, למה אתה מצלם וכיוצא באלה. לפעמים הציעו קפה או תה. ושוחחנו. על דא ועל הא.

צילומים: משה הרפז (11 אוגוסט 2010). כל הזכויות שמורות למחבר. הצילומים הוקטנו על מנת להעלותם לאתר. סדר הצילומים תואם – פחות או יותר – את מסלול ההליכה. רשומה זאת פורסמה לראשונה ב-11.4.2011 בפוסט-מגזין "במחשבה שניה" לענייני תרבות, חברה ותקשורת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: