היכן פוגש פטר מרטין גרגור היינריך הלברג את מוחמד אגא א-שאמי?

היכן פוגש פטר מרטין גרגור היינריך הלברג את מוחמד אגא א-שאמי? מניח אני שדבר ראשון אתם שואלים: מי הם האדונים המכובדים? והרי התשובה: פטר מרטין גרגור היינריך הלברג הוא יגאל תומרקין ואילו מוחמד אגא א-שאמי ידוע יותר בכינויו אבו-נבוט. והיכן הם נפגשים? בסאביל אבו-נבוט. בעורפה של הרהט (הטענה המקובלת היא שאבו-נבוט הקים אותה בסביבות 1815 או 1820. כלומר פקד לבנותה) מוצבים פסליו של תומרקין.

נתחיל באגדה:

בימים ההם הייתה יפו מוקפת חומה בעלת שערים ובריח. בכל יום עם שקיעת חמה סגרו את שערי העיר, עד אור הבוקר. אוי למי שאיחר את שעת נעילת השערים: הוא היה נאלץ להישאר מחוץ לחומה וללון בשדה תחת כיפת השמיים. ויהי היום והמושל אבו-נבוט יצא לטייל מחוץ לעיר והרחיק לכת בין הפרדסים. כאשר שב, כבר שקעה השמש והוא מצא את השערים נעולים. הוא דפק בשער וקרא לשומרים, אך אין שומע לו. ויוסף לקרוא בזעף: 'אני המושל אבו-נבוט, פתחו את השער!' אך אין קול ואין עונה, ורק קול צחוק הגיע אליו מעבר לחומה.. ויאלץ המושל הגדול ללון בלילה ההוא בשדה בקור הלילה.

למחרת בבוקר בא אבו-נבוט אל העיר והזעיק את יושביה וסיפר להם את המקרה אשר קרהו, וגידף את השמרים העצלים על התנהגותם הגסה וסיים את דבריו ואמר בערבית: 'מלעון אבן מלעון אלי יאחז צאחב מן אהל יפא' – 'ארור בן ארור הלוקח לו חבר מאנשי יפו'. והוא ציווה לחקוק את הדברים האלה על אבן ולהציב אותה במקום גלוי למען יראו כל עוברי אורח.

מקור: זאב וילנאי, אגדות ארץ ישראל.

אמנם אותו אבו-נבוט היה עריץ ואכזר – אך בצד החיובי ניתן להצביע על בנייה עניפה. לאחר מסע ההרס הצרפתי, החל השלטון התורכי לשקם את שהותיר אחריו נפוליאון. והסאביל הוא דוגמה טובה לכך. לרווחת המשתמשים בדרך. אנחנו, מי שטרם יודע, בכניסה המזרחית ליפו. שד' בן-צבי. מטרים ספורים מערבה מצומת אבו-כביר.

 

ונעבור לעבודותיו של יגאל תומרקין ההמוקמות בחורשה שבעורפו של הסאביל: 

רבין

 

כחול

 

פיליפ ברונלסקי

 

קוראלנום

 

מכונת קפקא

 

שבת של מכשפות

 

נעול

 

סעודה אחרונה עם אובליסק שבור

 

ירושלים

 

מובל סטביל

 

Pax

 

זכרון העתיד (לולטר בנימין)

 

האם העבודה משחררת

 

לנויה

 

שיח סמוראים

 

טוטם

ודעו שגם הסביבה האורבנית, העוטפת את גן הפסלים, אינה טומנת את ידיה. אף היא יודעת לפסל:

צילומים: משה הרפז. רזולוצית הצילומים הוקטנה ע"מ להתאימם להעלאה לאתר. כל הזכויות – שמורות. רשומה זו הועלת לרישונה לרשת בפוסט-מגזין "במחשבה שניה" לנושאי תרבות וחברה ב- 4 אפריל 2011.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חדוה  On 17 ביוני 2013 at 7:32 PM

    שלום רב משה
    הצילומים שלך מקסימים! נשמח אם תעלה אותם לפיקיוויקי – אלבום התמונות של ישראל http://www.pikiwiki.org.il . תוכל לקבוע את נוסח הייחוס שינתן לתמונות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: