פורים תשע"א: המסע לח'רבת חשיף

נניח שהיו מספרים לכם כך: "לילה. אור ירח מלא. 170 איש הולכים בטור עורפי. כל אחד לבוש בגלביה צחורה. לכל אחד כפייה משובצת אדום-לבן. עקל שחור חובק את הכפייה והראש. כל אחד נושא בזנ"ט." (תרגום: ברזל זווית נגד טנקים. ובקיצור מוט ברזל שאורכו כ-2 מטרים). מה אתם הייתם אומרים? אכן נראה או נשמע כפתיחה לאגדה. משהו סוריאליסטי. אך לא כך הוא הדבר. זה קרה במציאות. אולי לא ממש כשם שכתבתי אבל אני מקדים את המאוחר.

ד', ע' ואני סיימנו את הסיור. כהרגלי שאלתי את המארחים – מ' ו-ע': מה יש לראות מעבר למה שבשבילו הגענו לכאן. שהרי business before pleasure והנה העסקים הסתיימו. ואולי נשכיל במשהו חדש שלא ידענו אודותיו. אנו בדרכנו אל מחוץ לשטח האש. ו-ע' הציע לראות בור מים, לטענתו  – אין רבים כמותו. נסענו. ראינו. בהחלט ראוי לביקור. בו במקום החלטתי שאני אקח את זוגתי שתחיה שתראה זאת. בהחלט דבר נדיר במחוזותינו.

חלפו ימים. ובפורים תשע"א ירדנו דרומה. ועברנו בשדרות וראינו את פרויקט מיגון בתי התושבים שהקים לאחרונה משרד הבינוי והשיכון (הוספת ממ"דים ליח"ד בשיכונים הישנים. הסתיים רק שלב א. ממשיכים בביצוע שלב שני. אפוא הייתה המדינה לפני שמונה שנים? וחמש?).

המשכנו לצומת סעד. נגמרו הכלניות. נכנסנו לנתיבות. ביקרנו אצל הבבא סאלי. כלומר פקדנו את קברו. ריק. אין קהל. רק שני רוכלים התמקמו בקצה הרחבה. נכנסנו לרחובה הראשי של העיירה. נשים וילדות פנו כה וכה ובידיהן משלוחי המנות. אברכים בכותנות לבנות ובמקטורנים שחורים הציפו את הרחובות. ספרדים מחופשים לאשכנזים. שטעטל במדבר. בין ישיבה אחת לאחרת נצפו עדרים משוטטים של "מלכות אסתר" עטויות סטן לבן ובוהק. הילדים התרכזו במרכז המסחרי. או-טו-טו מתחילה הופעה מקומית.

המשכנו להדרים. הגיעה השעה לכוס קפה ומאפה. נכנסנו למרכז המסחרי של אופקים. התיישבנו באחד מבתי הקפה הנושקים להיקפו של המרכז המסחרי. חלק מהחנויות – סגור. הצמיחה לא ממש הגיעה לכאן. בפנים הסתלסל ברקע עמיר בניון. בחוץ שיחקו שש-בש. עשרות התגודדו סביב השחקנים. אם היה זה שח-מט היינו קוראים להם "קיבצרים". איך נקרא לצופי השש-בש? כאן הכול טמון, בראש ובראשונה, בקובייה. הזמנו. נדייק: פעמיים קפה הפוך ושתי עוגיות שמרים. 20 ₪ לזוג. בעודי משלם הגיעה אישה במרוצה. אולי ראיתם את הארנק? בעלת הבית הרגיעה את השואלת. שלפה את הארנק האבוד מתחת לדלפק. תבדקי, גברת, תבדקי. לא ולא השיבה המאבדת. רואים שיש לך עיניים טובות. ופנתה לדרכה. העיקר הבריאות.

המשכנו בדרכנו. מהעיר אופקים ירדנו דרומה. בכביש הגישה לפארק סיירת שקד. לאורך הדרך, מצד שמאל, ממזרח, שטח אש. כך דיווחו השלטים. מימין, תלוליות עפר העוטפות את השטחים המעובדים. מגוננות על הגידולים והכלים החקלאיים. כדי להקשות על הגנבים הפוטנציאליים… מי שבאמת ירצה – לא החומות הללו יהוו בפניו מכשול. פונים ימינה. שביל מסומן. לבן-אדום-לבן. שביל מס' 13436. קו המים היוצא מהשפד"ן מגיע לכאן. זריקת עידוד לנגב של מים לחקלאות. אנו אמורים לנסוע לאורך דרך השירות/התחזוקה של הקו. הדרך מסומנת כעבירה לכול כלי-רכב. ואכן כזאת הייתה.

בכניסה שער. להיכן שלא אפנה – אראה שערים, גדרות, סוללות וחומות. השער נראה די חדש. ופעיל. שרשרת עבה ומנעולים כבדים. ממבט נוסף נראה שמשתמשים בו. האקדח שרואים במערכה הראשונה – יירה בשלישית. ובכול זאת חשבנו לתומנו כי אם ננקוט בעקרון הרביעי של פו הדוב – יסתדרו הדברים.

נסענו לכיוון בורות המים. ובדרך, פגשנו איש של חברת מקורות. לשאלתי – משך בכתפיו. לא. אין הוא יודע לומר מתי סוגרים את השער. בכלל לא היה מודע שייתכן והשער ייסגר. המשכנו הלאה. אין טעם לשאול את התאילנדים. המשכנו הלאה. אין טעם לשאול את הדבוראים. ענן הדבורים שהקיפנו מנע קשר כלשהו. המשכנו הלאה.

הגענו למרכז הלוגיסטי (מרלו"ג) של "מבואות ירושלים". כן. השטח ניתן, ע"י המדינה, בחכירה כזאת או אחרת, למושבי פרוזדור ירושלים. לחקלאות. פגשתי בא'. הוא לבש חולצה כחולה שעליה התנוססו המלים: "מבואות ירושלים". "מתי סוגרים?" שאלתי. "לא יודע," השיב. והוסיף: "אולי בשתיים." או-קיי, אמרתי לזוגתי שתחיה. על הנייר יש זמן.

המשכנו הלאה. מסביב שלט הירוק. ירוק של גידולים. שלל של ירוקים. מכול הצבעים. הגוונים. עדה גדולה למדי של עגורים (?) התרוממה עם הגיענו לקרבתה ושבה ונחתה הרחק בפאתי השדה. בעלי הכנף תפסו אותי בלתי מוכן. עד ששלפתי את המצלמה מנרתיקה – כבר הרחיקו נדוד. הסתתרו האפורים בפינה החומה. למדו, קרוב לוודאי, פרק בשדאות.

 

הגענו למפגש שבין השדות החקלאיים לבין שטח האש, השדות הטבעיים. מעבר לחומות העפר הסוגרות על השטחים המעובדים משתרעת שמורת טבע (בשלב זה זאת הצעה בלבד). פארק הלס. בשל גבעות הלס המעוגלות בעלות קמרונים מעודנים. ובתקופה זאת – מוריקות. יש מי שקורא לה השמורה החלומה. דהיינו היא רק בחלום.

בין מרבדי הצמחייה, העוטים כפלומה רכה, צהבהבה-ירקרקה, מקננות החוברות. בחול המועד יספרו אותן. 30 כלי-רכב יתפרסו במרחק של כ-50 מטר זה ומזה. יישרו קו לחזית וייסעו ממערב במזרח. החוברות יתרוממו מרבצן ויתעופפו לאחור. כל כלי-רכב אחראי לספור את בעלי הכנף שחלפו מימינו. ובא לציון גואל. ובין לבין ישנם חיים בפאתי המדבר.

כך או כך, התגברנו על סוללת העפר (ברגל) והגענו אל בורות המים ואל באר המים. לפני דורות רבים חצבו כאן המקומיים באבן הגיר הרכה. הקימו מאגרי מים. הגשם נדיר. אדמת הלס, אחר המטח הראשון, הופכת לשכבה אטומה. ויש נגר עילי. ואותו צריך לתפוס. המים – מקור החיים. בשטח פזורים עשרות בורות מים. רובם ככולם סתומים. אבל המעטים שנותרו עדיין מתפקדים – מי אירוע הגשם האחרון נקלטו כאן.

וליד המחצבה הפתוחה, ששימשה הן למאגר מים והן לחומרי בנייה נמצא בור המים המבוקש. או שמא אקרא לו באר. הקשת עדיין קיימת. בחלקה. חשבתם פעם כיצד יצרו את הקשת? איך הוסיפו את האבנים, אבן אחר אבן, עד שאבן הראשה תשלים את הקשת והסטאטיקה תעבוד? האם השתמשו בפיגומי עץ און שמא מלאו בעפר, בנו, ולאחר מכן פינו את העפר?

מרחוק, ליד עץ השיטה, שאף הוא מסומן במפה, בצבץ אוהל בדווי. טנדר חנה מתחת לשיטה. כבסים התנוססו ברוח. כבשים ליחכו עשב. לפי הרשום במפה – כאן היה פעם יישוב בדואי. המפה אינה מצינת מתי ננטש. על-אחת כמה וכמה – מדוע. בין בורות המים והמאהל הבדווי – ח'רבת חשיף. אין יודעים (עדיין) מי ישב בה. גם מוצא השם ומשמעותו אינם ידועים. במלחמת העולם הראשונה נטתה כאן הדיביזיה ה-74 של הבריטים, את מפקדתה. זה היה באוקטובר 1917. מכאן יצאו 12,000 החיילים, בסיוע 50 קני ארטילריה, לכיבוש באר-שבע.

ב-31 לחודש אוקטובר 1917 נכנס הגנרל הבריטי, וויוול, שעמד בראש כוח אנז"ק שהביס את התורכים, לבאר-שבע. וכך תיאר את המקום: "Little more than a big squalid village" [מקור: רמי אטינגון (1979), "תקופת המנדט הבריטי 1948-1917", בתוך: יהודה גרדוס ואליהו שטרן (עורכים), ספר באר-שבע, הוצאת כתר, ע' 79]. בתרגום חופשי – מעט יותר מכפר גדול עלוב ומטונף.

זוכרים את הסיפור שבו פתחנו? ובכן, הוא אינו אגדה. אמנם לא 170 איש – מ' תיקן אותי שהם היו רק בין 10 ל-15, אבל הם באמת באו. באישון לילה. במטרה להציב גדר סביב המקום, שבמפה רשום, "שרידי יישוב בדווי". והם באו, תאמינו או לא, מערב הסעודית. מ', בבוקר, שעקר את הבזנ"טים, מנה 170 עמודי ברזל. הוא עקר אותם אחד אחר השני. והעמיס על הטנדר. לכן מקובל עלי המספר. את הסעודים פינו אחר כבוד לארצם. כשעברתי כאן, לפני מספר שבועות, לא היה האוהל. היום ישנה "התנחלות" קטנה. מחר, בעזרת השם, תהא גדולה. ועכשיו לך ותפנה אותם… אבל ליתר ביטחון הרמתי טלפון לסיירת הירוקה. ע' הרגיע. החבר'ה שכאן אינם פולשים. הם רועים באישור. מרעה עונתי. לפחות ניתן לפקח על בני האדם ועל בעלי החיים האחרים. תלונתי תלון עמי.

זהו זה. מסתובבים וחוזרים. הגענו לשער. כמובן שסגור. וגם נעול. היה לכם פקפוק? האקדח אותו פגשנו במערכה הראשונה ירה בשלישית. מה עושים? חוזרים לכיוון המרלו"ג של "מבואות ירושלים". אולי משם תבוא הישועה. באמצע הדרך ראינו טרקטור וטנדר. הטרקטור עבד. הלוך ושוב. הסיע ארגזים של ירק מהשדה אל הדרך. סימן טוב. מיהרנו. הטנדר כמעט ו"ברח" לנו. "איך יוצאים?" שאלנו. "אתם יודעים שזהו שטח פרטי." השיב הנהג. אמרתי שלא היה כל שלט המורה על כך ואין שום מס' טלפון להתקשר במקרה של חירום כזה או אחר (כפי שנהוג במקומות אחרים). "אתה צודק," השיב החקלאי ממרומי הטנדר, "שכרנו את השטחים ל-20 שנה. הכנו שלטים ונשים אותם בשבוע הבא. סעו הלאה עד שיגמר השדה של השומר, פנו ימינה, עד הסוללה, שם יש מעבר שעדיין פתוח. משם ימינה לכביש הראשי. קחו קצת שומר הביתה."

מי אישר להם לסגור את השטח? שלא אוכל אני (ואחרים) להשתמש בזכויות הדרך – "זיקת הנאה לציבור" בלשון התכנונית – הלא בשביל כך המציאו התורכים את "המטרוקה". וכיצד יגיבו במקורות באם תחנת השאיבה תדווח על תקלה, הטכנאים יישלחו לתקן, והדרך תהא חסומה?

ואגב – שום GPS, מתוחכם ככול שיהיה(ואני מתנגד עקרונית לשימוש בו מטעמים שלא אפרט כאן), לא היה פותר לכם את הבעיה של שער נעול…

צילומים: משה הרפז (20 מרס 2011). רזולוצית הצילומים הוקטנה על-מנת לעמוד בדרישות הקבלה לאתר. כל הזכויות שמורות למחבר. רשומה זאת ראתה אור לראשונה ב-24.3.2011 בפוסט-מגזין "במחשבה שניה".

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: