אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה!

"אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה." כך אמר/קרא טל ברודי בעודו נישא על כתפי מעריצים שניות מועטות לאחר שמכבי ת"א עשתה היסטוריה, הביסה את האדומים (צ.ס.ק.א מוסקבה – למי שלא זוכר הייתה קבוצת הכדורסל של הצבא האדום), וקטפה לראשונה את גביע אירופה בכדורסל לאלופות. מני אז היו עוד זכיות. אבל אין כמו הפעם הראשונה…

נושא הגבול – מי גובל במי? מה גובל במה? מי הגביל? מה מגביל? וכיוצא בזאת – הוא נושא מרתק ומהווה אחד מתחומי העניין המרכזיים שמעסיקים אותי. הן במישור התיאורטי והן במישור המעשי. ובזה, האחרון, אין אנו יכולים להרחיב או לפרט או לדון מעל דפים אלה – מסיבות כאלה ואחרות. ונותרנו רק עם ההיבטים התיאורטיים. וגם כך, תאמינו או לא, יש מספיק מה לעשות.

קחו למשל את העיתון. פותח אדם את עיתונו, מעלעל בדפיו, ומה הוא רואה? דיון קצר בטריטוריה. והרי טריטוריה עטופה היא בגבול. בין אם היא יצרה אותו ובין אם להיפך, הגבול הכתיב את הטריטוריה. וכאמור – במפה, זאת שאנו נשארים עליה – יש את הגבול ואת הטריטוריה גם יחד. ומספרת לנו אסתר זנדברג במאמר שכותרתו "אנחנו באטלס ונשארים באטלס" (הארץ, 17.3.2011) כי בהולנד, ארץ השפלה הרחוקה, תחת קורת גג של 010 – בית ההוצאה המפורסם בטיב מוצריו ובדגש העיצוב, ראה אור ספר חדש: Atlas of the Conflict. מאת מלכית שושן. אדר' במקצועה שבחרה להשתכן בנכר. כאן לא נדון בספר. הוא אינו בידיי כעת. הוא עוד יהיה. הרי לשם כך בראו את אמזון.קום. אגב, ברור לכם מהו הקונפליקט. בינינו לביניהם. הכותרת הראשית אינה מציינת זאת אלא רק כותרת המשנה. למעלה מ- 3,000 שנה אנו קיימים ובכול דור היו גבולות אחרים. גבולות משתנים, מוקמים ברוח התקופה.

ובתחתית הכתבה הופיע האיור הבא:

 

שושן החלה בחקר הטריטוריה של ארץ ישראל כבר לפני עשור. והוציאה ספרון. "טריטוריה". פרומו לספר הנוכחי. ואני מתבונן באיור, כי זהו התפקיד אותו נטלתי, ואיני מאמין לאשר רואות עיני. פשוט מקומם. ואתם, הקוראים, האם הבחנתם בעיוות המשווע? בעוועים? אם לא – אעזור לכם.

האיור הלז מציין את האדמות בארץ-ישראל שהחזיקו "לא-יהודים". 1918. 1936. 1947. עד כאן זה בסדר. באנו לארץ לרשת אותה. לפני 3,000 שנה היה לנו עסק עם שבעה עמעמים. לפני 100 שנה היה לנו עסק עם הערבים המקומיים לפני שהפכו לפלסטינים. אגב – שימו לב לשנים הללו. לכרונולוגיה. לכול שנה משמעות. כל שנה מציינת אבן דרך בהיסטוריה שלנו ושלהם. חילוף בין העות'מנים לבריטים. תרצ"ו = המרד הגדול. החלטת האו"מ.

אבל ראו את המפה של שנת 1960. מה לא בסדר כאן? המחברת מציגה את כל השטחים שמחוץ לישראל – לימים יהודה, שומרון ועזה – "צבועים" בלבן. לא באדום. לשון אחר – לא בבעלות "לא-יהודים". והרי באותה העת השטחים הללו טרם היו בחסותנו! רוצה לומר – היו צריכים להיות צבועים באדום. וחלקם הגדול, אם היו משרטטים זאת היום, היו ממשיכים להיות צבועים באדום. כי בגדה המערבית אנו, מה לעשות, במיעוט טריטוריאלי. מרצועת עזה כבר יצאנו… הצגה שקרית. וגם האדמות שברשות הבדווים (ומדובר בעשרות אלפים דונם) – לפי הסכם הסהל (שנערך ב-1949 עם יגאל אלון בהיותו אלוף פיקוד הדרום) – אינן מסומנות… אבל אלו הם פרטים שוליים. המגמה היא המדאיגה.

מה שמקומם אותי הוא כל שכותבים מי שנקראים "משלנו", היושבים בנכר (וחלקם גם בארץ), משמיצים ומשדרים דיס-אינפורמציה, מעוותים את ההיסטוריה ואת המציאות ומנסים, בכול דרך אפשרית, לקעקע את הבסיס שעליו יושבים אנו. קדימה הפוסט-ציונות. לנתץ כל מיתוס. להחרים את האקדמיה בישראל. לא לקנות מוצר שיוצר שלא בתחום השטח בטרם מלחמת ששת הימים. לתבוע "פושעי מלחמה". כי לנו יש אג'נדה. ואל תתנו לעובדות לבלבל אתכם. ולא שמעתי מהם מילה וחצי מילה על הרצח המתועב באיתמר.

ולא נותר לי לומר אלא: "מהרסיך ומחרביך ממך יצאו." (ישעיהו, מ"ט, 17).

רשימה זאת ראתה אור לראשונה ב-21 במרס 2011 בפוסט-מגזין "במחשבה שניה".

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה ארצי  On 24 במרץ 2011 at 10:32 AM

    אכן "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" אמר ישעיהו פעם אחת והוכיחה ההסטוריה פעמיים – עד כאן לפחות – כאשר חרבו שני בתי מקדשינו בגלל חטאינו שלנו.
    אכן יש לגנות בכל לשון של גינוי את הרצח המתועב באיתמר. רצח במודע במו ידיים של תינוק הוא בל יכופר – כבר אמר המשורר נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן. אבל….
    מה לכל אלה ולעניינו. גם בידי אין את אותו האטלס. אבל מי שעוסק בגבולות ותחום עניינו נושק להם חבל שנפל וחרג מגבולות העניין.
    הרי עד 1948 (שלוש המפות ה"אדומות" קדמו לשנה זו) גבול ארץ ישראל – בהקשר של ממך יצאו – טרם נתחמו. אחרי ששים ושבע תחמו ממשלות ישראל גבול דפקטו שנושק לנהר (או מה שנשאר ממנו) הירדן. אבל גבול זה הוא גבול רק בעיני הישראלים שמה לעשות הם ומדינתם בבחינת מיעוט בעולם.
    שמה של מחברת אותו האטלס (מלכית שושן) מעיד עליה כאלף עדים שהיא "משלנו". אז אם מ"שלנו" היא, האם חייבת היא לאמץ גם את אורח החשיבה של המספחים שלנו, ולכלול בגבולות ארץ ישראל גם את ה"גדה המערבית" וגם את "רצועת עזה"? אם כאשר אינה עושה כך הופכת היא למסלפת עובדות? איני מכיר את העובדות אבל נראה לי שיש לעשות על מנת לאשש קביעה כה חדה שההצגה היא שקרית.

  • mharpaz  On 24 במרץ 2011 at 10:54 AM

    צביקה
    אתה מפספס את הביקורת שלי על המפב המייצגת את האדמות של "לא-יהודים" בשנת 1960.
    אז עוד היה הקו הירוק.
    השטחים – או איך שלא יקראו להם – טרם היו בידנו.
    ואין בהם כתם אדום… זאת הבעיה.

  • צביקה ארצי  On 24 במרץ 2011 at 1:19 PM

    ידידי אכן אנחנו מפספסים זה את כוונתו של זה.
    מה שאני טוען הוא שהיות והשטחים לא היו בידנו – קרי היו מחוץ לגבולות מה שהיא רואה ארץ ישראל – לא הייתה משמעות למה שבתוכם (אדום או לא). היו או לא היו השטחים בידנו הם בפרוש היו מחוץ לגבולות מדינתנו.
    גבול הזמן שלדעתי היא מציבה ובו היא תוחמת הוא 1948.
    לאמיתו של דבר לא הבנתי מדוע היא מוגדרת כמי ששייכת לקבוצת מחריביך ומהרסיך….

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: