מדינות ערב: תוצא הפרפר, אפקט הדומינו או שמא הצרפתים אשמים בכול?

בנפול המסמר נפלה הפרסה,

בנפול הפרסה נפל הסוס,

בנפול הסוס נפל הרוכב,

בנפול הרוכב נפלה העיר,

בנפול העיר נפלה הממלכה!

מקור: ג'יימס גליק (1991), כאוס – מדע חדש נוצר, מאנגלית: עמנואל לוטם, מעריב, ע' 29.

מדי כמה שנים, לא ממש ספרנו, ואין כאן סידרה חשבונית או הנדסית כזו או אחרת אלא מרווחים אקראיים (האמנם?), חוזרת אלת ההיסטוריה על אותו התעלול. ושולחת את הפרפר. להרעיד את כנפיו. אך כל פעם התעלול משודרג. לא זהה לזה שבוצע בעבר. כי אחר-הכול כבר למדנו משהו ומדוע שלא ניישמו? והכרוניקה נכתבת על סמך מסמכים, תעודות ועדויות. וכאלה – יש למכביר.

בכול תקופה או עידן מתרחש הדבר. כל פעם בפינה אחרת של העולם. אמריקה, אירופה, אירו-אסיה, מדינות ערב. אך בטרם נתחיל בסיפורנו מן הראוי שקודם כל שנהיה כולנו על גל אחד:

תוצא הפרפר או בשמו העממי "אפקט הפרפר"– הוא ביטוי מתורת הכאוס ולפיו יכולים שינויים קטנים בתנאי ההתחלה של מערכת דינאמית שאינה ליניארית להוביל לשינויים גדולים בהתנהגות המערכת בטווח הרחוק. בתחילה דובר על תוצא הפרפר בתחום חיזוי מזג האוויר: "'תוצא הפרפר' – הרעיון שפרפר המכה היום בכנפיו באוויר מעל פקינג, עשוי בחודש הבא לחולל שינויים במערכת סערות מעל ניו יורק." (שם, 14). לאחר מכן נדדה התובנה הזאת לתחומי ידע אחרים.

פירושו של אפקט הדומינו הוא ששינוי מסוים יכול להשפיע על סביבתו ולייצא אליה את השינוי. בתורה תשפיע אף היא על סביבותיה וכך הלאה. מאפקט הדומינו צמחה תיאורית הדומינו אותה אימצו האמריקנים בימי המלחמה הקרה עם האדומים. נפילה של מדינה אחת לידי הקומוניסטים תגרור אחריה נפילה של עוד ועוד מדינות שכנות. כבאפקט הדומינו. כי הרי על מה הייתה המלחמה בוייטנאם? שלא יפלו לאוס, קמבודיה ותאילנד, אף הן לידים אדומות. 

חירות, שוויון, אחווה. מה כבר ביקשו הצרפתים מיורשו של מלך השמש? אבל אשתו שלחה אותם לקנות עוגות. והסוף ידוע. בשנת 1789 באה המהפכה הצרפתית לעולם. אמנם 13 הפרובינציות האמריקניות הרימו את נס המרד מספר שנים קודם לכן – אבל אותן לא סופרים. מכאן ואילך – היווצרותה של מדינת הלאום.

ומכיוון שלצרפתים נמאס די מהר מחוסר מונרכיה – השיתו עליהם קיסר. והקיסר ערך מלחמות. כי מה יש לקיסר לעשות ללא מלחמות? (ודומה שהערה זאת רלוונטית אף לימינו). ובין יתר המדינות שאתן נלחם הייתה ספרד. כבר קודם לכן פניה היו למדרון. ועכשיו הקיסר מחפש תעסוקה לאחיו. והמליכו על מדריד.

וביבשת הרחוקה הריחו את הדם. סימון בוליבר הפציע על מפת ההיסטוריה. ובתוך עשור ומחצה השתנתה אמריקה הלטינית מקצה לקצה. בזה אחר זה נולדו מדינות חדשות – יש מאין: קולומביה (20.7.1810), מקסיקו (16.9.1810), צ'ילה (18.9.1810), פרגוואי (14.5.1811), ונצואלה (5.7.1811), אורוגוואי (25.8.1811), אקוודור (10.11.1811), ארגנטינה (9.7.1816), פרו (28.7.1821), גואטמלה, הונדורס, אל-סלוודור, ניקרגואה, קוסטה-ריקה (כולן ביום מאושר וגורלי – 15.9.1821), ברזיל (7.9.1822) ואחרונה – בוליביה – ששמה מנציח את המנצח בוליבר (6.8.1825). הקריאולים הביסו את המלוכנים. עוד היו מספר קרבות וסכסוכים (ועד היום ישנם גבולות במחלוקת) ונולדה פנמה ועוד – אבל ניתן לומר שהתייצב סדר מסוים באמריקה הלטינית.

בזאת תמה מלאכתו של בוליבר והגיעה שעתו לרדת מהבמה. הכושי עשה את שלו – הכושי יכול ללכת:

חוסה פאלאסיוס, משרתו הוותיק, מצא אותו צף עירום ועיניו פקוחות במים המטהרים שבאמבט, והיה נדמה לו שטבע. הוא ידע שכך דרכו, דרך אחת מרבות, כשהוא משוקע בהרהורים, אבל באקסטזה זו שהיה מוטל בה פרוש לנפשו ככה דמה לאדם שאינו בעולם הזה עוד. להתקרב לא העז, אבל הוא קרא לו בלחש על פי ההוראה להעיר אותו לפני חמש כדי לצאת למסע עם אור ראשון.

הגנרל עלה מן הקסם וראה באפלולית את העיניים הכחולות הצלולות, את השער המקורזל שצבעו כצבע הסנאי, את הדרת העמידה הלא חוששת של המשרת המשמש אותו כל הימים, המחזיק בידו ספל קטן של משקה חלוט של פרחי פרג וגומי ערבי. בלי כוח נאחז הגנרל בידיות האמבט ועלה ממי המרפא בתנופת דולפין מפליאה בגוף מנוון כל-כך.

"ניסע," אמר, "ומהר. אין איש רוצה בנו פה."

 […]

הפרדה ששמרו לו היתה הטובה שבמאה פרדות שנתן סוחר ספרדי לממשלה תמורת ביטול התיק שפתחו נגדו על גנבת בהמות. הגנרל כבר הכניס מגף לארכוף, והנה קרא לו שר המלחמה והצי: "הוד מעלתך." הוא עמד בלי נוע ורגלו בארכוף ושתי ידיו אוחזות באוכף.

"תישאר," אמר לו השר, "ותקריב קרבן אחרון להצלת המולדת."

"לא, אראן," אמר. "אין לי מולדת עוד להקריב את עצמי למענה."

זה היה הסוף. הגנרל סימון חוסה אנטוניו דה לה סנטיסמה טרינידד בוליבאר אי פאלאסיוס הולך לו לעולמים. הוא חילץ משלטונה של ספרד אימפריה גדולה פי חמישה מאירופה, ועשרים שנה הנהיג מלחמות כדי לשמור את חירותה ואחדותה, ומשל בה ביד יציבה עד השבוע שעבר, אבל כשהגיעה עתו ללכת אין הוא לוקח עמו אפילו את הנחמה שמאמינים לו שאכן הוא הולך לו. האיש האחד שדעתו היתה צלולה דיה לראות שבאמת הוא הולך ולאן הוא הולך, היה דיפלומט אנגלי, שכתב לממשלתו בדין וחשבון רשמי: "בזמן שנותר לו יספיק בקושי להגיע אל קברו."

מקור: גבריאל גרסיה מארקס (1996), גנרל במבוך, מספרדית: ריטה מלצר ואמציה פורת, עם עובד, ע': 9, 36-35.

ושוב, באמריקה הדרומית כמו חצי יובל לפני כן, באמריקה הצפונית, המרי והזעם הופנו כנגד השלטון הקולוניאלי.

ולתקופה מסוימת נשתרר שקט. ואחר-כך שוב רפרף הפרפר בכנפיו: ב-28 ביוני 1914 רצח גבריאל פרינציפ, לאומן סרבי, מתוך פרינציפ, את פרנץ פרדיננד, יורש העצר של הקיסרות האוסטרו-הונגרית. ומלחמת העולם יצאה לדרך (אז טרם ידעו שעם סיומה נזרעו הזרעים במסגרת "הסכם ורסאי" למלחמת עולם נוספת). בסיומה נולדו מדינות חדשות באירופה: אוסטריה, הונגריה, איסלנד, פולין (שמקבלת שוב את חרותה לאחר כ-150 שנה של שעבוד לשלטונות זרים), אוקראינה (שמחליטה להיבלע בברית המועצות לאחר שנים ספרות של עצמאות), צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה ושלושת הבלטיות (אסטוניה, ליטא ולטביה).

חלפו שנים. פרפר חדש עלה על הבמה. במזרח אירופה. ליתר דיוק – במוסקבה. מיכאיל גורבצ'וב המציא את הפרסטרויקה וחומת ברלין התמוטטה ב-9 בנוב' 1989. וסחפה אתה את הגוש הקומוניסטי. תוך שנתיים נעלמו האדומים. המשטרים הקומוניסטיים בגרורות ברית המועצות – נפלו בזה אחר זה. תיאורית הדומינו הוכיחה את נכונותה. אם כי לא בדיוק כפי שחשבו יוצריה. הפוך על הפוך.

פולין, הונגריה, רומניה, צ'כוסלובקיה, בולגריה, יוגוסלביה. הגרמנים התאחדו. השליטים הקודמים נזרקו לפח. חלקם הלך בשקט. היו שסיימו את דרכם מול כיתת יורים. ואם לא די בכך – אף ברית המועצות התפרקה לגורמים. ומדינות חדשות (רק מיעוטן היה עצמאי אי-שם בעבר) נולדו.

סנונית ראשונה הייתה ליטא (11.3.1990), ובתוך מספר חודשים ב-1991 – הקטן מירחי לידה – הופיעו האחרות: גיאורגיה (9.4.1991), אסטוניה (20.8.1991), לטביה (21.8.1991), אוקראינה (24.8.1991), בלארוס (25.8.1991), מולדובה (27.8.1991), אזרבייג'אן (30.8.1991), קירגיסטאן (31.8.1991), אוזבקיסטאן (1.9.1991), טג'יקיסטאן (9.9.1991), ארמניה (23.9.1991), טורקמניסטאן (27.10.1991), קזחסטאן (16.12.1991).

והגענו למאה ה-21. יום ה-17 בדצמבר 2010 ייזכר לעד כיום שבו שוב רפרף הפרפר בכנפיו.  ופור נפל ברחבי ערב. לכאורה זה החל בעלבון צורב שנצרב הרוכל. התוניסאי. מוחמד בועזיזי. בכיכר השוק בתוניס. השוטרת החטיפה לו סטירה. דו"ח וקנס בצדו על רוכלות אסורה. מכירת ירקות לא מורשים. כלומר הירקות בסדר – אך המוכר לא קיבל הכשר לכך. הגיעו מים עד נפש. הוא הצית עצמו במחאה.

והתחילו המהומות בתוניס. מהפכת היסמין. חודש ימים הפגינו ההמונים ובסופו של יום ויתר בן-עלי על שלטונו הממושך. המהומות דעכו. אך האש טרם כובתה כליל. ב-28 בפברואר הלך הביתה ראש הממשלה הזמני. ההמונים האשימו אותו כי גם הוא נדבק בחיידק השחיתות. כמו השליט שהודח.

ומשם דלגו המהומות למצרים. לרגע פסחו על לוב. ב-25 בינואר 2011 החלה כיכר תחריר לבעור. חודש ימים ארכו פרפורי הגסיסה של מובארק. 31 שנים שלט. ונפל אף הוא. הוא לא למד את הלקח של בוליבר. הוא לא הצליח לקרוא את הכתובת על הקיר. היא הייתה כתובה בכתב הישן, של הפרעונים ההם. והפרעה השל ימינו לא יודע לקרוא את שפת קדמוניו… וזמנית תפס הצבא את השלטון. והמהומות התפשטו בכול רחבי מדינות ערב. מי בעוצמה ומי בקול ענות חלושה. ירדן, בחרין (שבה מתמודד רוב שיעי בשלטון סוני – האם נתמך ע"י האיראנים?), עומן, תימן (שם מחזיק עלי עבדאללה סאלח 33 שנה ברסן השלטון), עיראק, אלג'יריה, לוב. אפילו בסעודיה מתוכנן "יום זעם". מיליונים יצאו לרחובות. רשימה חלקית. גם באיראן אל אף שאינה מדינה ערבית. 19 שנה שורר באלג'יר מצב חירום. עבד אל-עזיז בוטפיקה והממשלה הודיעו על ביטולו. אולי יקדימו תרופה למכה. כנ"ל במרוקו. המלך הכריז על שינויים… היכן היה עד עכשיו? בלוב מלחמת אזרחים. הצרפתים הכריזו שהם מכירים בשלטון האפוזיציה. בעת כתיבת מאמר זה עדין לא הוכרע גורלו של מועמר קאדפי. 42 יושב הנ"ל על כסא השלטון. מפקד המהפכה. אך סמלי שמהפכה תהפוך את כסאו של מפקד המהפכה. גם הוא לא למד מבוליבר דבר וחצי דבר…

האם עדים אנו ל"אביב העמים הערביים"? ברנאר אנרי לוי, אחד משלנו אם כי משתייך לאוכלי הצפרדעים, כותב מקהיר:

"אתם כבשתם את תחריר כפי שצרפת כבשה את הבסטיליה, ובתחריר אתם מחוללים את המהפכה הראשונה של המאה ה-21."

מקור: ברנאר אנרי לוי, "תחי תחריר", תרגום: סביונה מאנה, הארץ, השבוע, 4 מרס 2011, ע' 1,6.

שבועיים אני מסתובב עם המאמר, מלקט חומר. מארגן ת'מחשבות. והנה בא הפילוסוף "ולוקח" לי את הרעיון הבסיסי. את אשמת אוכלי הצפרדעים. עכשיו לך ותוכיח מי היה קודם. מה שבטוח שהמאמר שלו התפרסם קודם.

מכאן מסיקים אנו שתי מסקנות כלליות: ראשית –  הצרפתים אשמים, שנית – עוד נכונו לנו מהפכות נוספות. וגם מסקנה אישית: אם יש לכם רעיון – שחררו אותו מהר לאוויר, גם אם טרם נקשרו כל הקצוות, גם אם טרם נאפה כראוי. תשלימו אותו לאחר-מכן. כי תלונות לא יעזרו… אלא אם אינו קשור לאקטואליה. לכאן ולעכשיו. או-אז נתבו דרכיכם בשום שכל.

ושימו לב – עם משק כנפי הפרפר נוצר כאוס. וזאת עד שתתייצב המערכת. והמדינות הן מערכות בארגון עצמי. בשנים האחרונות התפתח ערוץ נוסף בגיאוגרפיה המתייחס למערכת בארגון עצמי. ארגון עצמי הוא תכונה שהתגלתה בחקר מערכות מורכבות ופתוחות. הרעיון פותח לראשונה במדעי הטבע ורק לאחר מכן יושם הרעיון לתיאוריה חברתית. המאפיינים העיקריים של מערכת בארגון עצמי הם:

  • מורכבות:  מערכת מורכבת בעלת מספר חלקים גבוה ומשתנה.
  • פתיחות:  קיום יחסי גומלין עם הסביבה שפירושם חילופי חומר ואנרגיה.
  • דינמיות:  המערכת  מתקיימת במצב של אי-שיווי משקל ולכן המערכת בפעולה בכל עת.  לתנועה זו שני מצבים –  מצב של תנועה יציבה ומצב של תנודות חריפות.
  • אי-לינאריות:  התנהגות המערכת בלתי ניתנת לחיזוי ולפיכך לא ניתן להצביע על גורם ותוצאה בודדים וישירים.

עקרון הארגון העצמי מניח שאי-שיווי משקל עשוי להוות מקור להיווצרותו של סדר מרחבי.  בתקופה של אי-יציבות מתחרים ביניהם מספר מצבי סדר על שליטה בתנועת המערכת וכאשר זוכה אחד מהם אזי הוא כופה עצמו על המערכת ומשעבדה לתנועתו. מנגנון זה נקרא "עקרון השעבוד" ומצב הסדר השולט הוא "פרמטר הסדר". במדינה, שחקנים אנושיים ומפלגות פוליטיות אינם פסיביים לסביבתם אלא מגיבים והופכים לכוח משפיע בעל אינרציה משלו – פרמטר הסדר.

ניתן לתאר את התהליך של הארגון העצמי בצורה של שינוי – המערכת נעה ממצב יציב אחד לאחר בתהליך של התפצלות. בתקופת הזמן הראשונה המערכת נעה באופן יציב הנשלט על ידי פרמטר סדר מסוים. לענייננו – השליטים והמשטרים הקיימים. לאחר זמן מסוים נקלעת המערכת למצב של אי-יציבות שבו נאבקים כמה מצבי סדר אפשריים. הלוא הם ההמונים בכיכר תחריר ובכיכרות האחרות. כל זאת  עד אשר המערכת עוברת למצב יציב חדש הנשלט על ידי פרמטר סדר חדש. משטר חדש. וחוזר חלילה. ומחכים למשק כנפי הפרפר הבא…

קחו את באידה. עיר בלוב. מזרחית לבנגאזי. עיר זאת הייתה בין הראשונות שהתקוממו. כולנו יודעים שלוב לא הייתה באמת מדינה. לא כמצרים שבה מעל 90% יאמרו, בראש ובראשונה, שהם מצרים. כאן, בלוב, קודמת ההשתייכות השבטית. ועתה, לאחר כחודש ימים, החליטו בבאידה לקחת את העניינים בידיים. הוקמו ועדות ללא ספור. לאכיפת סדר, לצדקה, לחינוך… משימה לא קלה. אין חוקה, אין מפלגות, אין חברה אזרחית. יש רצון. לבנות משהו חדש. מן היסוד. ללא המדריך הירוק של קדאפי. מול עינינו מתארגן, יש מאין, פרמטר סדר חדש. איך ייקשר זה לאחרים, שקרוב לוודאי מתפתחים בערים אחרות – ימים יבואו ויגידו. 

כמובן שזו תיאוריה. מולה ניתן להעמיד אלטרנטיבה. תומס ל. פרידמן (האם מישהו יודע מה מסתתר אחר ה"ל"?), אף הוא אחד משלנו, סבור כי גורמים רבים חברו לתוצאה אחת: ברק מוחמד אובמה (אם אחד משלנו יכול…), גוגל ארת' (רואים את העושר – קחו את גלנט למשל), ישראל (אולמרט הלך הביתה בשל מעטפות כמו גם שר האוצר שנכלא והנשיא שמואשם בעבירות מין) ועוד…

אך אני נשאר נאמן לתיאוריה שלי.

פורסם לראשונה ב- 10 מרס 2011 בפוסט-מגזין "במחשבה שניה" לנושאי חברה, תרבות ותקשורת.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה ארצי  On 13 במרץ 2011 at 12:57 PM

    גם משב כנפי הפרפר זקוק לאנרגיות מושאלות על מנת לייצר סופה.
    אנרגיות כלואות מטבען ממשיכות לבנות לחץ אם כלואות הן במיכל. יהיה המיכל חזק ככל שיהיה סופו ש"משק כנפי פרפר" יביא לפצוצו.
    רוצה לומר מי שמתעלם ממה שקורה באמת סופו לראות את רפרוף כנפי פרפר ובעקבותיו גל אדיר והרסני.
    אירופה שהלכה והתעשרה על חשבון תושבי מושבות עשוקות מתחילה לחוות את תוצאות משק כנפי הפרפר הרעב.
    מדינת ישראל שממשיכה לאחוז בתושבי שטחים נאלצת לחזק ולהאדיר את מערך החומות המפריד בין סערת היצרים התוססים משם לבין תוצאות היצרים התוססים מכאן. כאשר ייעצמו היצרים וכמעט ייחשבו לגבור על כוחן של החומות די יהיה במשב כנפי פרפר לפריצת השטפון שיסחוף עמו הכל בנהרות של דם. תמיד יחפש מאן דהו את הפרפר האשם או את הכאוס שעשה אבל אתה שחי כאן ועכשיו יודע כי לא הפרפר אשם – ובקרות השטפון יתערבבו זה בזה נהרות הדם של הזכאים עם נהרות הדם של החטאים ואין מבדיל ואין יכולת להבחין.

  • יוסי  On 12 במאי 2011 at 3:25 PM

    לייק לפוסט!

  • misha30792  On 16 במאי 2011 at 12:05 AM

    לייק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: