ואם כבר עסקנו בארתור רובינשטיין אזי מציע אנכי לכם, לצבא הקוראות והקוראים, לעלות ב"מדרגות לשמים". קצת אחרי מושב עמינדב. אי-שם בהרי ירושלים. כ-100 מ' לפני "יד קנדי". עצמו עיניים ואולי תשמעו את א.ר. מנגן בפסנתר.
וקרדיט ליוצרים:
ושבנו לחניה. וראינו:
וגם זאת ראינו – פה קבור הכלב:
וזאת דוגמה לחוצפה ישראלית. סבור אני שאין זה מעשה ראוי. גם כך יש בעתיות בהקמת האנדרטות לצידי הדרכים המשמרות ומנכיחות את ההרוגים. ומזכירות את השכול. ואת שאורב לנו, יום-יום, בדרכים.
צילומים: משה הרפז. כל הזכויות שמורות. הרזולוציה הוקטנה על מנת להתאים את הצילומים לדרישות האתר. הרשימה עלתה לראשונה ב-17.2 בפוסט-מגזין "במחשבה שניה" לנושאי חברה ותרבות.
משה הרפז 