יום חמישי. 27 בינואר 2011. בשעה 12:00 פג המועד להגשת המענה למכרז. עמדתי בלו"ז. זה לא היה פשוט. לנהל 25 איש ואישה שיחברו לגוף אחד. לצוות. ומכול אחד ואחת לקבל הצעת מחיר, מתודולוגיה, קורות חיים, ממליצים, חתימה על זמינות, שמירת סודיות, אי-ניגוד עניינים, ועוד, ועוד. לדרבן, לזרז, להסביר, להבהיר. ואחרי שקיבלתי לידי את אישור ההפקדה בתיבת המכרזים, אותו פתק קטן, שכאילו טמנת בין אבני הכותל, הרגשתי מרוקן. האנרגיות התפוגגו. נפילת מתח. הוסר הלחץ.
כיביתי את המחשב. יצאתי מוקדם מהמשרד. מה זה מוקדם? כבר בצהרים. החניתי/שמתי/הנחתי (הקורא/ת מתבקש/ת לברור את המלה/מושג המתאים/ה) את מכוניתי. היכן? בחניה של בית הלוויות שממנו אין יוצאות הלוויות. החלטתי לערוך סיבוב בגלריות התל-אביביות. מסע מהצפון אל הדרום. תפוס כפי יכולתך.
חציתי את הנהר הגדול. נחל איתן. שמו בישראל – הירקון. מי שאליו נופל… רק נזכור שלפני 50 שנה שטו הספינות שהובילו אנשים במעלה הנהר. אל שבע התחנות. אטרקציה. על הגשר שלט. גשר ע"ש אריה בן אליעזר. אצ"לניק. סגן יו"ר הכנסת. ההולך ברחובות העיר וקורא את שמות הרחובות, הגנים והכיכרות, יכול, בנקל, לדעת מי שלט בעיר ומתי. מתי הממסד היה מצד ימין ומתי משמאל.
נכנס לדיזנגוף. פונה ימינה לבן-יהודה. ושוב ימינה לרחוב נחום. מעונות עובדים. שם שוכנת גלריה דביר. יש עוד שני סניפים בדרום העמוק של ת"א-יפו אך נסתפק בזאת. לא ידעתי מה מצפה לי. עבודה של ינאי טויסטר. בנייר מטעם האוצרות נכתב כי טויסטר מתכתב עם יעקב אגם. פנים (טויסטר) מול חוץ (אגם). איני יודע כיצד לסווג את שראיתי.
מקור: אתר האינטרנט של גלריה דביר
מקור: אתר האינטרנט של גלריה דביר
מקור: אתר האינטרנט של גלריה דביר
פעם, שהתחלתי את דרכי ברשימות, לא ידעתי מה זאת קטגוריה. ולא הבנתי מדוע הרשימה אינה רואה אור. פניתי להנהלה. והפסיכיאטר ענה (כתב): אין לך ברירה. העולם מחולק לקטגוריות. נא לחלק לקטגוריות. אז חילקתי. גיאוגרפית – מקום, מרחב, סביבה. ממ"ס. לא התחברתי לתערוכה. קורה. חשבתי: איך מה שמוצג כאן, יכול להימצא מחוץ לחלל גלריה? לא הייתה לי תשובה נאותה.
חזרתי לבן-יהודה. ממשיך דרומה. גלריה גורדון. בדיוק אסף בן צבי מסיים את תליית התמונות. "עמק הצלב". היום הפתיחה. בערב. וכבר ישנן מדבקות אדומות. יודעי ח"ן הקדימו. גם כאן לא ידעתי לקראת מה אני הולך.
מקור: אתר האינטרנט של גלריה גורדון
ממשיך דרומה. ימינה לפרישמן. גלריה בינט. כאן דווקא ידעתי מה אני אמור לראות. או-טו-טו ננעלת התערוכה. וזה היה הטריגר למסע. כאן מציג צייר הבית. מיכאל קובנר. זה עתה חזר מניו-יורק עם שלל של בדים מרתקים. ניו-יורק בגובה העיניים. נופים אורבאניים. ברובן תמונות בממדי ענק (יחסית לשטח הקיר שיקבל – אפילו במגדלי היוקרה שבהם הקירות עשויים מזכוכית. כפולה – אך זכוכית). כמעט כל תמונה עולה כדירת מגורים. נו טוב, אני מגזים, בירוחם. לא כאן במדינת ת"א. הסתפקתי בספר.
מקור: אתר האינטרנט של גלריה בינט
מקור: אתר האינטרנט של גלריה בינט
מקור: אתר האינטרנט של גלריה בינט
ממשיכים דרומה. פונים שמאלה לשלום יעקב אברמוביץ. בשבילכם – מו"ס. מנדלי מוכר ספרים. כיכר צינה. דיזנגוף. שדרות בן-ציון. תיאטרון הבימה המחודש. לא משהו. רחבת החניה לשעבר, שהיום היא גג החניון התת-קרקעי, עדיין בסידורים אחרונים. גן יעקב דווקא השתקם. ומה יעשו עם ציורי הקיר של איוון שוובל? יימחקו או ישפצו? נכנסתי לרוטשילד. גלריה רוטשילד 140. קן קיולי. KK. כך חותם הבחור. מארה"ב. איך הגיע אלינו? אהבתי מאוד את שראיתי.
מקור: אתר האינטרנט של גלריה רוטשילד 140
מקור: אתר האינטרנט של גלריה רוטשילד 140
המשכתי בשדרה לכיוון דרום. עצרתי בקיוסק. היום בית-קפה. זה ששמו ע"ש השדרה. הזמנתי קפה הפוך. המתנתי. קראו בשמי. פסעתי אל הדלפק ומשכתי אלי את כוס הקפה. ישבתי וארגנתי לעצמי את המחשבות. שרבטתי על מספר דפי נייר. הצקתי לרועי במסרונים. לפני שהשבת נופלת על המשרד ויושביו. איך הקפה? האמת – לא משהו. לא בטוח שאחזור לכאן בשביל כוס קפה. מה שכן בטוח – העליתי באופן חד את ממוצע הגיל. מספר סטיות תקן כלפי מעלה. בסטטיסטיקה משמיטים חריגה שכזאת.
חתכתי שמאלה לנחמני. דרך בגין. רח' השרון. פאתי התחנה המרכזית הישנה. אללה ירחמה. הבולדוזרים כבר הורידו את הרציפים. כאן שוכנת גלריה ברוורמן. יעקב מישורי מציג. עבודות חדשות וישנות. אני בעד הישנות. ואל תשאלו למה ומדוע.
מקור: אתר האינטרנט של גלריה ברוורמן
מכאן לרחוב הרכבת. הנה מבנה המשטרה הישן. נטוש. שמחתי שהוא נטוש. מדוע? כי לפני שנים רבות, מעל לעשור, עברנו כאן טל ואנכי. ומדדנו את כל החדרים. לא פסחנו על דבר או חצי דבר. ואפיינו את הצרכים. העתידיים. דהיינו הכינונו פרוגראמה. מה צריך לבנות. ובאיזה היקף של שטח בנוי מדובר. באותם הימים החלה המשטרה בתהליך של התכנסות. איחוד תשתיות. צמצום תקורות. העברת המבנים הישנים למדינה. התבססות על מבנים חדשים. מודרניים. צמצום הוצאות התחזוקה השוטפת של הבניינים המתפוררים הפזורים בכול רחבי העיר. ואם השוטרים לא כאן ז"א שעבודתנו לא הייתה לשווא. לא למגירה. לא עוד ספר למדף. השתמשו בה. איזה כיף.
שובר ימינה לבצלאל יפה. היעד – גלריה ג'ולי מ. יש גם בטורונטו. אך אנו נסתפק בתל-אביב. צילומים של שי קרמר. הכיתוב – באנגלית. שאלתי מדוע. וענו לי כי מכאן תצא התערוכה לסיבוב עולמי. ל-15 מדינות. ולכך מכוונת התצוגה מלכתחילה. שי קרמר מצלם את התפוררות האימפריה. האימפריות קרסו. עובדה. אכד, אשור, בבל, יוון, רומי, ג'ינגיס חאן, הממלוכים, העותמנים, אלכסנדר מוקדון, נפוליאון בונפרטה, האוסטרו-הונגרים, הנאצים, ברית המועצות. ארצות הברית הבאה בתור. מחנות צבאיים נטושים (המערכת מעדיפה לקרוא לכך "מחנות בלתי מאוישים"), הריסות של מבנים אותם הקימו התורכים, מבצרי הצלבנים. הריסות מאחזים בלתי חוקיים: של המתנחלים, של הבדווים. אנחנו הצלחנו להיאחז בציפורנים ובשיניים והקמנו מחדש. האם נקרוס שוב? מאוד מקווה שלא בקדנציה שלי. ולא של ילדיי. ולא של נכדיי…
מקור: אתר האינטרנט של גלריה ג'ולי מ.
מקור: אתר האינטרנט של גלריה ג'ולי מ.
מקור: אתר האינטרנט של גלריה ג'ולי מ.
שמתי פעמי מערבה. שוב בשדרות רוטשילד. המדרכה חסומה. שני מבצרים מתנייעים של ברינקס. ולובשי מדים. אקדחים שלופים. אצבע על שמורת ההדק. חלפתי על פניהם. נזיר בודהיסטי עבר. זה שחבר'ה נוסעים לשם – מובן מאליו. ההיפך – אינו ברור מאליו. רמזור. מכוניות חולפות. כמעט כולם חגורים בחגורות הבטיחות. במכוניות החדשות אי-אפשר שלא. הזמזם יצקצק ויציק. חיישן המשקל הופעל. זה לא פשוט למצוא אותו ולנתק… מה שכן – הנייד עובד שעות נוספות. לו עמדה רק בפינה אחת יכלה המשטרה לעשות קופה. כל גולגולת שווה אלפייה.
והרי כבוד ראש העיר. על סוסו. והבניין שפעם התגורר בו. וכאן הכריז דוד בן גוריון את שהכריז: "אנו מכריזים בזאת…". וממול – בית בניין. ובית אליהו גולומב. מוזיאון ההגנה. והמגדלים ממשיכים להתגבה. הגעתי ליעד האחרון. גלריית אלון שגב. מאיה גולד. בכלל לא רע. לטעמי. נופים רגועים כמו דומים לים המלח. ומי שיורד למקום הנמוך בעולם נרגע באחת. אך הברושים מתעתעים.
מקור: אתר האינטרנט של גלריה אלון שגב
מקור: אתר האינטרנט של גלריה אלון שגב
החוצה. בחזרה לאלנבי. קו 4. מונית או אוטובוס. מה שיבוא קודם. צריך להספיק לקנות תנור. של גז. אתמול שבק המנוח. ומחרתיים יבוא גנרל חורף. כך מבטיחים. אם כי לא מתחייבים. ואנו אוהבים לשבת מול האח המבוערת. אבל אין לנו אח מבוערת. אז רוכשים תחליף. תנור של גז.
"אין ספק שתקופתנו מעדיפה את הדימוי על פני המקור, את הייצוג על פני הממשות, את המראית על פני הישות" [מקור: לודוויג פויירבך (1843), מבוא לעיקרי הנצרות].
החל סוף השבוע. השמש שוקע לאטו. לוקח את הזמן שלו. קרני שמש אחרונות מפזזות. פוגעות במסכי הזכוכית של המגדלים ומתפזרות לכול עבר. מחזה מרהיב. במיוחד על רקע המבנים האקלקטיים של שדרות רוטשילד. היכן המצלמה כשצריך אותה. מילא. נמשיך בדרך הביתה. הגעתי לאלנבי. עסקים כרגיל. המוניות כנגד האוטובוסים. המאבק על הפרנסה. תמרונים לקראת חשכה. שתי ניידות מכתרות רוכב אופנוע. מה אשמתו? נסע בנת"ץ.
העיר כמוזיאון. ובדרך, בין חלל תצוגה אחד למשנהו, בשונה ממוזיאון "אמיתי", במסדרונות הקישור מתקיימים חיים של אחרים. איני מבקר אמנות. גם איני מתיימר להיות כזה. וגם איני רוצה להיות שכזה. הפוסק. מי לחסד ומי לשבט. יש מקום לכול האפשרויות. אני רק מתבונן… מי שרוצה ילך. מי שמסתפק במה שקרא – הולך גם כן. התאווררתי. המון רעיונות ומחשבות מתרוצצים במוחי. וזה מזכיר לי סיפור. אלמוני בא אל הרופא בתלונה: "יש לי שלשול בראש." "ממה?" שואל הרופא. "יש לי הרבה רעיונות בראש," משיב החולה. "הרי זה מצוין," פוסק הרופא. והחולה משיב: "כן, רק הבעיה שכול הרעיונות חרא!".
ב-27.1.2011 פורסמה רשימה זאת לראשונה. בפוסט-מגזין "במחשבה שניה" לנושאי תרבות וחברה.
משה הרפז 
תגובות
גיאוגרף נשמה.
חוויתי ממקומי הרחוק את פניני העיר ללא הפסקה.
תהנה מישיבה מול האח המבוערת (הרי הכל בראש. נכון?)