יום שלישי. 28 דצמבר 2010. יום שעליו אומרים "פעמיים כי טוב". לא כך חשתי. אתם יודעים – יש ימים שבהם נדמה לך שדבר אינו מסתדר בהם כפי שרצית (ובלבי אמרתי: "משה – אין צורך להיסחף – העולם לא ממש נגדך…"). אבל התחושה קיימת. והיא מעיקה. ומציקה. יום שהתקדמתי בו לשומקום.
סגרתי המחשב. והנייד. התנתקתי. האח הגדול לא יוכל למצוא אותי. הידד. וירדתי לשפת הים. לקבל את היום החדש. שנאמר במקורותינו: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". צילמתי סדרה של צילומים. הסתבר לי שהעולם ממשיך לחיות כמנהגו – ולחוף הים ירדו אנשים, כלבים, חתולים, סירות ברקע. שקט. שלווה. נרגעתי. וחלקם של התצלומים – לעיניכם הבוחנות והשופטות.
השמש שקע. התחיל להיות קר. התקפלתי. לקח לי יומים להחליט באם להוציא רשימה זאת. החלטתי לשחרר…
צילומים: משה הרפז (חוף זבולון, הרצליה, 28 דצמבר 2020). כל הזכויות שמורות. הצילומים הוקטנו על-מנת לאפשר את העלאתם לאתר. רשימה זאת ראתה אור לראשונה ב-30.12.2010 בפוסט-מגזין "במחשבה שניה" לנושאי תרבות וחברה
תגובות
נהדר. כל כך קרוב ומיידי (למי שגר ליד הים, כמונו), וכל כך פיוטי.