גבי צניפים

הרחקנו נדוד. לדרום העמוק. הרחוק והמרוחק. לא היו מים בגבים. חבל. ובכל אופן גבי צניפים שווים ביקור.

גבים – בורות שנחצבו בסלע. לא האדם חצב אלא הטבע. ליתר דיוק המים. הזמן עזר להם, למים. ונרתמו לכך, בשמחה, גם החום והקור. השמש והמדבר. וגם חביבתנו הרוח. תרומה צנועה אך בכול זאת תרומה. המים ושות'. וכך קיבלנו תערוכה קבועה של פיסול טבעי. רשמתי קבועה משום שזמן האדם קצר מכדי לראות את השינויים. אם כי שיטפון כזה או אחר משנה לעיתים את התפאורה. כוכים, מחילות, מנהרות, חריצים, תאים, צנירים וצניפים. סלעים מוחלקים, מלוטשים, מעוגלים, לבנים. אפורים. ובתחתית הנחל, הוואדי, הגבים – חלוקים וחול. כאן טרם הגיעו אלה הגורפים את חלוקי הנחל. המרחק גדול. הכלכלה פועלת. ההובלה גובה מחיר גבוה… כרגע לא משתלם לגנוב ולשדוד את הטבע המרוחק. זהו זמן שאול…