גבי צניפים

הרחקנו נדוד. לדרום העמוק. הרחוק והמרוחק. לא היו מים בגבים. חבל. ובכל אופן גבי צניפים שווים ביקור.

גבים – בורות שנחצבו בסלע. לא האדם חצב אלא הטבע. ליתר דיוק המים. הזמן עזר להם, למים. ונרתמו לכך, בשמחה, גם החום והקור. השמש והמדבר. וגם חביבתנו הרוח. תרומה צנועה אך בכול זאת תרומה. המים ושות'. וכך קיבלנו תערוכה קבועה של פיסול טבעי. רשמתי קבועה משום שזמן האדם קצר מכדי לראות את השינויים. אם כי שיטפון כזה או אחר משנה לעיתים את התפאורה. כוכים, מחילות, מנהרות, חריצים, תאים, צנירים וצניפים. סלעים מוחלקים, מלוטשים, מעוגלים, לבנים. אפורים. ובתחתית הנחל, הוואדי, הגבים – חלוקים וחול. כאן טרם הגיעו אלה הגורפים את חלוקי הנחל. המרחק גדול. הכלכלה פועלת. ההובלה גובה מחיר גבוה… כרגע לא משתלם לגנוב ולשדוד את הטבע המרוחק. זהו זמן שאול…

 

 

צילומים: משה הרפז. כל הזכויות שמורות. הצילמוים הוקטנו על-מנת להעלותם לאתר. רשימה זאת ראתה אור לראשונה ב-16.12.2010. בפוסט-מגזין "במחשבה שניה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמי יובל  On 1 בינואר 2011 at 11:34 AM

    מעורר בי הרבה זכרונות על גבים אחרים בזמנים אחרים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: