שדות פלשת [8] – נגבה: חומה ומגדל

קיבוץ נגבה נוסד ב-1939 ע"י חברי השומר הצעיר שעלו מפולין. באותה השנה הוא היה הדרומי ביישובים. עשור לאחר מכן והוא היה הצפוני ביישובי הנגב. היישוב הוקם במסגרת "חומה ומגדל" ולכן תוכלו לראות בכניסה דגם של העיקרון.

נגבה שוכנת בסמוך לצומת אסטרטגי דאז – כביש רוחב המחבר את מישור הים עם הרי חברון וכביש אורך המחבר את הנגב לצפון. והשכנים – בית ע'פה, עיבדיס, ג'וליס, עיראק אל-מנשיה, עיראק-סואידן, פלוג'ה. ושני ק"מ מדרום לקיבוץ – משטרת עיראק-סואידן. מצודת טיגארט בריטית שנבנתה במאורעות 1939-1936 (הקרויים גם בשם "המרד הערבי הגדול"). וחגורת האש שהתפתחה סביב צירי הרוחב – קרבות דמים מבית ג'וברין שבגזרת חברון במזרח ועד בארות יצחק בפאתי עזה במערב.

שלא כניצנים, יד-מרדכי וגזר – קיבוץ זה לא נפל ולא נכנע. גבורת החברים הייתה למופת לאומי. בין השאר בשל הקשר שנשמר עם העורף ודרכו זרמה תגבורת – אנשים, מזון ואמצעי לחימה (אמל"ח). בזירה זו הופעלו לראשונה תותחים, מכונות יריה (בזה), תותחי נ"מ ונשק אנטי-טנקי נוסף.

מ-20 במאי 1948 ועד להפוגה הראשונה שנכנסה לתוקף ב-11 ביוני, הופגזה נגבה ב-8,000 פגזים וספגה 15 התקפות אוויריות שבהן הוטלו עליה כ-80 פצצות. כל האוהלים והצריפים עלו באש. כל גגות המבנים נהרסו. הצאן, העופות, הסוסים – הושמדו. 20 פרות שרדו מתוך 120. נגבה הפכה לישוב של בונקרים. כל החיים התנהלו בבונקרים. ביום ההתקפה הגדולה, 3 ביוני, הומטרו על הקיבוץ כ-4,000 פגזים. והמצרים הסתערו. 127 נהרגו והושמדו 7 טנקים. טנק לדוגמה – מסוג "לוקסט" M22 – מוצב בסמוך לשער הכניסה לקיבוץ. לידו דגמים של כלים חקלאיים.

ההפוגה הראשונה נמשכה עד 9 ביולי. ב-9 ביולי התחדשו הקרבות – קרבות "עשרת הימים" –  והמצרים הצליחו לבודד את נגבה. המתקפה הגדולה (השנייה) נפתחה בבוקרו של ה-12 ביולי. אף היא נהדפה.

יום ה-12 ביולי 1948. ההתקפה הראשונה באותו יום החלה ב-11:00. השנייה ב-15:00. בתום ההסתערות השנייה, ולאחר בלימתה ונסיגת המצרים, ניגן רן אלדמע בחדר האוכל המאולתר את "האמיני יום יבוא". והצבא המצרי הותיר 5 טנקים שרופים ומעל ל-200 הרוגים. ב-19 ביולי הוכרזה ההפוגה השנייה. עד אז ספגה שוב נגבה כ-7,000 פגזים ו-16 תקיפות אוויריות. אך לא נכבשה.

קצין מצרי שנלקח בשבי תמה: היו 150 מגנים. ירינו 4,000 פגזים. לפי החישוב היו אמורים להיפגע 50% מהאנשים. רבע נוסף אמור היה לטפל בהם. ובכול זאת הצלחתם להדוף אותנו. איך?

עלון הקיבוץ, שיצא למחרת, ב-13.7.1948 נתן לכך את התשובה:

אתמול זו הפעם הראשונה לא הופיע העלון. האש היתה עצומה. נכתבו השורות הראשונות והפסקנו. המערכת עברה לקו האש, במקום חברים שנפלו… – אם ייכתבו באחד הימים תולדות ימי נגבה בקרב, יהיה יום אתמול אחד הימים ההיסטוריים שידעו לספר, על גבורה בלתי-משוערת, על עקשנות יהודית של "אין ברירה", ויחד עם זאת יום של סבל ויסורים. מכל העברים הוקפנו אויבים ולהם כל הציוד מן הכבד ועד הקל. טנקים מסביב, חיל-רגלים לרוב, אוירונים מפציצים ותותחים לעשרות מרעידים… דבר אחד היה חסר להם, וזה דוקא היה לנו: הרוח העשויה ללא-חת. הידיעה וההכרה על מה נטוש הקרב. ההכרה, כי בגופנו אנו חוסמים את דרך האויב צפונה. עכשיו אפשר לשאול: איך עמדנו? איך יכולנו? הרי אוכל לא אכלנו, גם מים לא שתינו. רק אבק-שריפה ספגנו, רק כדורים פלטנו… חיל-רגלים של האויב התקדם גל אחרי גל מאחורי הטנקים. התקדמו-נא, אמרו בחורינו, וברגע הנכון הופעלה אש קטלנית אכזרית מאוד ואנשי האויב, שודאי לא ידעו על מה הם נופלים – החלו לנוס. ברחו אלה, שמזלם האיר להם …

– לוחמי נגבה! ראו מה כוחה של רוח חלוצית!

מקור: ענף היסטוריה במטה-הכללי (1959), תולדות מלחמת הקוממיות, מערכות, ע' 272.

יקר היה המחיר: 30 הרוגים (חברי קיבוץ ולוחמי גבעתי. ביניהם "יואב" הלוא הוא יצחק דובנו מא"ז הישוב). המצרים הפסידו מעל לאלף חיילים שנהרגו ונפצעו שלא נדבר על הציוד והאמל"ח שהותירו לנו כשלל.

בשנת 1953 הוקמה, בסמוך לבית העלמין הצבאי, אנדרטה לזכר הרוגי הקרבות על נגבה. האנדרטה מציינת את אחוות הלוחמים והמתיישבים: חבר קיבוץ, חיל לוחם וילדה כנציגת הדור החדש. הפסל – נתן רפפורט. אמנות מגויסת. אחווה סוציאלית. ברוח השמש שזרחה באותם הימים ממוסקבה, והקרינה עלינו. מבט אל האופק…

הלכנו לבדוק אם הקיבוץ חי. כי לאורך הדרך ממחנה ג'וליס ועד לשערי נגבה הכריזו השלטים על שכונה צבאית (בהקמה) בנגבה. מצאנו שאכן הוא חי. ונושם. עברנו דרך חדר האוכל, חנות הבגדים, המרכזון של הקיבוץ, דרך בתי ההרחבה, ומצאנו את עצמנו מול מגדל יואב. ז"א מול משטרת עיראק-סואידן. ועל כך – באחד הפרקים הבאים של שדות פלשת.

לקריאה נוספת:

עודד נגבי (2001), הייתי חבלן, ירון גולן.

יעקב וילן (1993), בדרך אל נגבה, אופיר.

יצחק פונדק (2006), גדוד 53 הפרברים, ירון גולן.

אריה חשביה (2005), עד הלום, משרד הביטחון.

אברהם אילון (1963), חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, מערכות.

אברהם אילון (1959), חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות, מערכות.

אשר שופט (1979), קול נגבה, יומן קרבות תש"ח, קיבוץ נגבה.

י. צ. שווארץ (1951), מלחמת השחרור, ראובן מס.

אורי אבנרי (1990), בשדות פלשת, זמורה ביתן.

רם אורן (2007), המטרה – תל-אביב, קשת.

ענף היסטוריה במטה-הכללי (1959), תולדות מלחמת הקוממיות, מערכות.

צילומים: משה הרפז (2010). תמונות מגדל המים (בשחור/לבן) נסרקו מהספר תולדות מלחמת הקוממיות. במקור לא צוין שם הצלם. נסתפק ב"צלם לא ידוע". מפת הקרב על נגבה נסרקה מהספר חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי. כל התצלומים והסריקות עברו הקטנה על-מנת שיתאימו לאתר.

 מאמר זה התפרסם לראשונה בפוסט-מגזין "במחשבה שניה" ב- 13 דצמבר 2010 / ו' טבת תשע"א.