תכירו בבקשה את קפטן מיילו מיינדרביינדר: האיש שהמציא את הגלובליזציה!

"הגלובליזציה היא לא דבר חדש. תמיד היתה גלובליזציה," (נעמי קליין, 2002: 457)

"גלובליזציה (עולמיות) – תהליך התרחבות של פעילויות שונות לעולם כולו, הנובע הן מצורכי המשק העולמי והן בשל התפתחות אמצעי התקשורת והתחבורה המקטינים את חשיבות המרחקים הגאוגרפיים." (מילון ספיר, 1998: 390)

המילה גלובליזציה היוותה מושג בלתי ידוע עד לשנות ה-70 (של המאה ה-20).  מילה זו שעמדה בעבר לשימוש כמעט בלעדי של עולם העסקים סופחה כיום על-ידי השיח הציבורי לצורך מענה לשאלות של פוליטיקה, תרבות, זהות וכיוצא בזה עד כדי כך שאין נאום או מאמר בנושא כל שהוא שאין בו את המילה "גלובליזציה" עד כי נדמה שיש לה חיים משל עצמה. הסוציולוג זיגמונט באומן (Bauman) טוען כי העולמיות חדרה לכל בית והגיעה לכל אדם באופן אישי גם אם הוא מעולם אינו יוצא מביתו. העולמיות הפכה ב- 20 השנה האחרונות למילת מפתח להבנתנו כיצד פועל העולם והיא נתונה להגדרות ולפרשנויות שונות. 

טיילור, וואטס וג'ונסטון (Taylor, Watts & Johnston, 2002) מזהים ארבע אפשרויות לתיאור היחסים בין הגלובליזציה לבין הגיאוגרפיה:

• Geography and Globalization – הגיאוגרפיה, כתחום ידע, מציגה את עליית הגלובליזציה כקונספט ובכך מאפשרת לגיאוגרפים פרשנות מתוך פרספקטיבה גיאו-היסטורית.      
• Geography in Globalization – במונח זה טמון הרעיון של גלובליזציה כמורכבת ממרחבים שונים (במיוחד רווחים המרחבים הבאים: "מרחבים של זרימות" ו"מרחבים של מקומות").    
• Geography of Globalization – הגיאוגרפיה מתארת את הדגמים המרחביים של הגלובליזציה.         
• Geography for and against Globalization – חיפוש אחר תגובות (חיוביות ו/או שליליות) לתהליכי הגלובליזציה.

המושג גלובליזציה הופיע לראשונה באמצע שנות ה-70 כ"גימיק" של פרסום. חברת כרטיסי האשראי "אמריקן אקספרס" השתמשה במושג כדי להמחיש לקהל הצרכנים את יתרונות השימוש בכרטיס האשראי של החברה בכל נקודה על פני כדור הארץ. משם התפשט במהירות בעולם העסקים והשימוש בו העניק לגיטימציה לסדרה של תקנות חדשות בתחום הפיננסי. בשנות ה- 80 שימש המושג לתיאור מעבר משוק מקומי לשוק עולמי. שנות ה- 90 מאופיינות בחדירת הגלובליזציה, באמצעות סוכניה – החברות הגדולות ותאגידי הענק – לרמת משק הבית הבודד שבו צורכים ברחבי העולם את אותם המצרכים שהחברות הרב-לאומיות מייצרות: שותים משקה מתוצרת קוקה-קולה ולובשים בגדים מתוצרת ליווי'ס.  בכל מקום בעולם – בשבדיה, סין, דרום-אמריקה או באפריקה – אנשים צעירים רוצים (ולכן רוכשים) נעלי נייקי, בגדים מתוצרת גאפ וגו'.

יש טענה כי הגלובליזציה איננה מושג חדש אלא שם חדש לפעילות ישנה והיא: "התאמת מערכת הכספים הבין-לאומית" (Harvey, 2000: 12-13, 61). כתוצאה מהשקעות גדלות והולכות של גופים כלכליים אינטרסנטיים ממדינות רבות בקרב הקהילייה האירופאית, צפון יבשת אמריקה ודרום-מזרח אסיה חל מעבר של חברות ענק ותאגידים מתצורה של חברות רב-לאומיות (Multinational) למתכונת חברות בין-לאומיות (Transnational) כאשר ההפרדה ביניהן לא לעיתים ברורה ונהירה (שלא לומר בעייתית).  לחברות ענק אלו יש בסיס גיאוגרפי ספציפי (מטה, מנהלה, מרכז שליטה, מפעלי ייצור) והן משובצות בסביבה בנויה, חומרית, של תשתיות פיסיות שמיועדות לתמיכה באותן מערכות תנועה ותקשורת כמו גם במערך הייצור, ההפצה והצריכה.  אין חברה כלכלית שהיא דיגיטלית או וירטואלית לחלוטין וקיים תמיד במקום כלשהו המרכיב המרחבי, הפיסי. 

"הסתכלו על החברות הבינלאומיות!" אמר.  ואז, לא בפעם הראשונה, תיאר את התפתחותה של התיאוריה הקפיטליסטית עד סופה הלוגי – מפעלי היי-טק באמצע ג'ונגלים בעולם השלישי, ושם, מאחורי גדרות תיל שעליהן שומרים חיילים וכלבים, יושבים הילידים שלא ראו מימיהם בית שימוש עם מים זורמים, ונאלצים להרכיב פקסימיליות ומחשבים ניידים. (וולף, 1997: 55)

החברות הללו הן ענקים פיננסיים שבמקרים רבים כוחם הכלכלי גדול מכוחן של מדינות.  לדוגמא, אם היינו מדרגים את החברות הרב-לאומיות כמדינות לפי מדד ה-Gross Domestic Product  הייתה תופשת החברה הקמעונאית וול-מארט (Wal-Mart) את המקום ה- 24 ברשימת המדינות – לאחר דנמרק ולפני פולין בעוד שהאזרח ביל גיטס, הבעלים של חברת מיקרוסופט, מחזיק בהון ששוויו גדול יותר מאשר התל"ג (GNP) של כמעט כל המדינות גם יחד פרט ל- 18 המדינות העשירות. הדו"ח האחרון של האו"ם על ההתפתחות האנושית מציין שרכושם של 358 מיליארדרים עולמיים שווה להכנסתם של 2.3 מיליארד בני האדם העניים ביותר, שמהווים כ- 45% מאוכלוסיית העולם.

חידושים טכנולוגיים שתרמו לקיצור זמן התנועה בין מקומות – תנועה מוטורית, ימית ואווירית,  הוזלת מחירי ההובלה של מוצרים ודחיסת זמן-מרחב על-ידי טכנולוגיות תקשורות מתקדמות – זרימת מידע באמצעות פקסימיליה ואינטרנט, מאיצים את העולמיות והפיכת כדור הארץ למרחב אחד:

IBM טוענת שהטכנולוגיה שלה מתפרשת על פני כל כדור הארץ, וזה אכן נכון, אך לעתים קרובות הנוכחות הבינלאומית שלה מתגלמת בעבודה זולה של העולם השלישי, המייצר שבבי מחשב וספקי כוח שמניעים את המכונות שלנו.  באחד מפרברי מאנילה, למשל, פגשתי נערה בת שבע-עשרה שמרכיבה כונני תקליטורים ל-IBM.  אמרתי לה שאני מתרשמת מכך שצעירה כמוה מסוגלת לעשות עבודת היי-טק כזאת.  "אנחנו מייצרים מחשבים", היא ענתה לי, "אבל אנחנו לא יודעים להפעיל מחשבים."  אחרי הכל, נראה שהכוכב שלנו אינו קטן כל-כך.  (קליין, 2002: 17)

ככל שעולה רמת הטכנולוגיה מחד גיסא ונטרול אפקט המרחק והזמן באמצעות התקשורת מאידך גיסא כן גדל מיצוי פוטנציאל הפיזור על פני הגלובוס והפיכתו למרחב אחד ללא גבולות – ל"כפר גלובלי" –  שבו אדם נוהג במכונית של טויוטה (קחו למשל כיצד מגדל טויוטה בתל-אביב מפגין נוכחות מרחבית ומסמל את עוצמתו הכלכלית בחולשו על נתיבי איילון), לובש בגדים שיוצרו על-ידי M & H, נועל נעלים מתוצרת אדידס ואוכל במקדונלד'ס (שזה לא הוכח כבריא למרות מאמצי השיווק…). הכפר הגלובלי הוא:

מקום מופלא שבו בני שבטים באיזורי יערות הגשם המרוחקים ביותר מתקתקים על מחשבים נישאים, סבתות סיציליאניות מנהלות עסקי מסחר אלקטרוני, ו"בני נוער גלובליים" חולקים ביניהם, אם לשאול את הניסוח מהאתר של ליווי'ס (Levi's), "תרבות בסיגנון עולמי".  (קליין, 2002: 17)

החידושים הטכנולוגיים הובילו, בין היתר, לתהליכים הבאים:  שינויי תצורה של ארגונים ושל ייצור, גידול בשיעורי כוח העבודה, עיור בקצב מואץ – "היפר עיור" – ותמורות בתפקיד המדינה. תצורות של ארגונים ושל אופני ייצור השתנו בעקבות זרימת מידע והוזלת מחירי המוצרים. כדוגמא לכך ניתן להביא את מעבר ענף הטקסטיל בישראל ממפעלי ייצור שהיו ממוקמים בשנות ה-30 בלב הערים ("לודזיה" בסמוך לצומת הרחובות נחמני ויהודה הלוי בתל-אביב) לייצור בפרברי הערים הגדולות בשנות ה-40 ("לודזיה" ו"כיתן" בחולון, "אתא" במפרץ חיפה ומפעלי טקסטיל אחרים באזור תעשייה רמת החייל), מעבר לשוליים של מדינת ישראל בשנות ה-50 (שדרות, בית-שאן ודימונה), העתקת הייצור אל כפרי המיעוטים הדרוזיים בשנות ה-70 (ירכא, ג'ת, עוספיה ודלית אל-כרמל) והעברת המפעלים אל מחוץ למדינה בשנות ה-90 (ירדן ומצרים). ובשנות ה-2000 נטשו מפעלי הייצור את המזרח הרחוק ודילגו למזרח הרחוק.

העולמיות הביאה לשינויים במהות ובמבנה כוח העבודה. כוח עבודה זה הטרוגני, מפוזר גיאוגרפית ונמצא בתנועה (ניתן לומר כאנטי-תזה ל"פועלי כל העולם התאחדו":

• ירידה במעמדם של איגודי העובדים כתוצאה מפירוק חברות וביזור מפעלים.
• יצירה של דרגי ביניים חדשים במעמד העובדים ו"חפיפה" בין בעלי ההון לבין מנהלים בכירים (שכירים).
• הופעה של מקצועות נדרשים חדשים (כדוגמת ענף התוכנה) וירידה בערכם של מקצועות ותיקים.
• גידול בעבודה של מגזרים אתניים ויצירה של מעמד נמוך של פועלים פשוטים, מיובאים (בישראל: סינים ורומנים בענף הבנייה, תאים בחקלאות, פיליפינים בסיעוד ואפריקנים בניקיון).
• עלייה בשיעורי אבטלה במגזרים אתניים והיווצרות מתחים על רקע גזע/אתני (בישראל עשרת היישובים שבראש רשימת היישובים מוכי האבטלה הם יישובים השייכים למגזר הערבי).

גלובליזציה נתפשת בדרך כלל כמושג כלכלי וכמרומז בשמה היא כרוכה בקשרים שחובקים עולם, אך כשלעצמה אינה רק עניין כלכלי מעיקרו אלא גם עניין חברתי, תרבותי ופוליטי, ואין להטיל ספק בכך שהיא מהווה גורם מניע לחלק ניכר ממה שקורה בתקופה הנוכחית של שינויים חברתיים. התעצמות והתפשטות של העולמיות גרמו לתגובות נגדיות ולגלי מחאה  בחלקים של החברה. ונשמעים גם קולות אחרים שמופנים כנגד השפעות הגלובליזציה. הפילוסוף הצרפתי פייר בודרייה אומר בראיון לעיתון כי "עומדים להרוס את הציוויליזציה של המדינה באירופה וזאת בשם החוק המטופש ביותר בעולם – מקסימיזציה של הרווח".

אל מול המראה האחיד, המונוכרומי, של תוצרי הגלובליזציה וכנגד האחדת התרבות הועמדה הזהות הנפרדת, השונה, של הפרט והודגשה הזהות הייחודית של  קבוצות חברתיות/תרבותיות וכל זאת מלווה בפנייה למקומיות, ללוקליות, לאינטימיות ולהתבוננות בקנה מידה קטן לעומת הסקאלה ברמה העולמית. הגלובליזציה גורמת להתחזקות הלאומניות כתגובה מקומית.

התרבות היא אחד הממדים שתורמים לויכוח ולשיח ציבורי בדבר השפעותיה השליליות של הגלובליזציה. עיקרן של הטענות שכנגד הן שהגלובליזציה מאפשרת אימפריאליזם תרבותי וממריצה את השתלטות התרבות המערבית על העולם כולו. הרעיון של תרבות עולמית (אחידה) שלמעשה מהווה אימפריאליזם תרבותי של המערב, מעורר "צמרמורת וביעותי לילה" והוא מביא לדוגמא את הביקורת של הבלשנים וחוקרי השפות כנגד השתלטותה של האנגלית על העולם הטכנולוגי (במיוחד במרחב האינטרנט). כבר כיום נכחדות מאות של שפות בכל עשור וקיימת הערכה שעד סוף המאה ה- 21 ייעלמו כמחצית מבין השפות שבעולם (כ- 6,000).  אנשי תרבות – אומנים, סופרים, מוזיקאים ואנשי סרטים מכל קצוות העולם – נרתמים למאבק כנגד "מקוורלד" (McWorld).

אחד הנושאים שבני-אדם מתנגדים לו הוא המצב כיום שבו חייבים מרבית האנשים לחיות בחברה שנשלטת בידי חברות ענק מסחריות שמביאה לביטול הפרט ולמחיקת הזהות האישית. גורם נוסף שבגללו פרטים רוצים לעצור את הגלובליזציה הוא שצורה שלטונית כזו – כדוגמת ההפרטה – משאירה מחוץ למשחק חלק גדול מהאנשים ורק חלק קטן יוצא נשכר מתהליך זה. האם זה מזכיר לנו את המשפחות הבודדות ששולטות בארצנו הקטנה? לא בכדי המחאה היא כנגד כוחם של אותם מעטים הנמנים על אליטות כלכליות ופוליטיות, ושדואגים למעבר חופשי של ההון ביניהם וזאת על חשבון האחרים, הרוב הדומם.

עד כאן – החלק התיאורטי. ונשאלת השאלה: מי המציא את הגלובליזציה? ומצאתי תשובה. אחד פלוני בשם קפטן מיילו מיינדרביינדר הוא שאחראי על-כך. תחילה נקבל שיעור בכלכלה. מבוא. מושגי יסוד – רווח והפסד. כיצד עורכים מאזן מקומי. אחר-כך נרחיב את היריעה.

יוסריאן ישב לידו בכיסא של טייס השנה. "אני לא מבין למה אתה קונה ביצים בשבעה סנט ליחידה במלטה ומוכר אותן בחמישה סנט."

"אני עושה זאת כדי להרוויח."

"אבל איך אתה יכול להרוויח? אתה מפסיד שני סנט על כל ביצה."

"אבל אני מרוויח שלושה סנט ורבע על כל ביצה כשאני מוכר אותן בארבעה סנט ורבע לביצה לאנשים במלטה שמהם אני קונה אותן בשבעה סנט לביצה. כמובן, לא אני מרוויח. הסינדיקט מרוויח. ולכולם יש מניה."

יוסריאן הרגיש שהוא מתחיל להבין. "והאנשים שאתה מוכר להם את הביצים בארבעה סנט ורבע ליחידה מרוויחים שני סנט ושלושה רבעים ליחידה כשהם מוכרים לך אותן חזרה בשבעה סנט לביצה, נכון? למה אתה לא מוכר את הביצים ישירות לעצמך ונפטר מהאנשים שאתה קונה מהם?"

"כי אני האנשים שמהם אני קונה אותן," הסביר מיילו. "אני מרוויח שלושה סנט ורבע ליחידה כשאני מוכר אותן לעצמי, ושני סנט ושלושה רבעים ליחידה כשאני קונה אותן חזרה ממני. זה רווח של שישה סנט לביצה. אני מפסיד רק שני סנט כשאני מוכר אותן לחדרי האוכל בחמישה סנט ליחידה. וככה אני יכול להרוויח מקנייה של ביצים בשבעה סנט ליחידה ומכירה שלהן בחמישה סנט ליחידה. איפה שאני קונה אותן בסיציליה בלול אני משלם רק סנט ליחידה."

"במלטה," תיקן יוסריאן. "אתה קונה את הביצים במלטה, לא בסיציליה."

מיילו צחק חרש בגאווה. "אני לא קונה ביצים במלטה," הוא הודה בנימה של שעשוע חשאי קל, שהיה החריגה היחידה מפיכחון תעשייתי קר שיוסריאן אי-פעם ראה אצלו. "אני קונה אותן בסיציליה בסנט ליחידה, ומעביר אותן למלטה בחשאי בארבעה סנט וחצי ליחידה כדי להעלות את מחיר הביצים לשבעה סנט ליחידה כשאנשים באים לחפש אותן במלטה."

"למה הם באים למלטה לקנות ביצים אם הן כל-כך יקרות שם?"

"כי הם תמיד עשו את זה."

"למה הם לא מחפשים ביצים בסיציליה?"

"כי הם אף פעם לא עשו את זה."

"עכשיו אני ממש לא מבין. למה אתה לא מוכר את הביצים בשבעה סנט ליחידה במקום בחמישה סנט ליחידה לכל חדרי האוכל שלך?"

"כי אז חדרי האוכל שלי לא יצטרכו אותי. כל אחד יכול לקנות ביצים של שבעה-סנט-ליחידה בשבעה סנט ליחידה."

"למה הם לא עוקפים אותך וקונים את הביצים ישירות ממך במלטה בארבעה סנט ורבע ליחידה?"

"כי אני לא אמכור להם אותן."

"למה לא תמכור להם אותן?"

"כי אז לא יהיו כאלה שוליים גדולים לרווח. ככה אני לפחות יכול להרוויח קצת בעצמי בתור מתווך."

"אז אתה כן מרוויח בעצמך," הכריז יוסריאן.

"ברור. אבל הכול הולך לסינדיקט. ולכולם יש מניה." (הלר, 2008: 293-292)

ואחרי שהבנתם איך הסינדיקט מרוויח על ביצים שנקנו בשבעה סנט ליחידה ונמכרו בחמישה סנט לביצה, נוכל לעבור לממד המרחבי. לא רק מלטה וסיציליה. הבה נרחיב את היריעה הגיאוגרפית שבה כל אזור מתמחה במשהו. ואז יש מקום לחגיגה בין-לאומית. לפנינו קורם איחוד אירופה עור וגידים:

"הם ממש לא!" השיב מיילו בחימה. "המטוסים האלה שייכים לסינדיקט, ולכל אחד יש מניה. להחרים? איך בכלל אתה יכול להחרים את הרכוש של עצמך? להחרים, באמת! בחיים שלי לא שמעתי משהו כל-כך מושחת."

ואכן, מיילו צדק, כי כשהפנו את מבטם כבר כיסו המכונאים של מיילו את צלבי הקרס הגרמניים על הכנפיים, על הזנב ועל המרכבים בשכבה כפולה של לבן דהוי, וכתבו במקומם את המילים מ' את מ' יזמות, פירות ותוצרת משובחת. ממש לנגד עיניהם נהפך הסינדיקט של לקרטל בינלאומי.

ספינות השפע של מיילו מילאו עכשיו את האוויר. מטוסים הגיעו מנורבגיה, מדנמרק, מצרפת, מגרמניה, מאוסטריה, מאיטליה, מיוגוסלביה, מרומניה, מבולגריה, משוודיה, מפינלנד, מפולניה – למעשה מכל רחבי אירופה פרט לרוסיה, שעימה סירב מיילו לנהל עסקים. כשכל המעוניינים חתמו על חוזים עם מ' את מ' יזמות פירות ותוצרת משובחת, הקים מיילו חברת-בת בבעלותו המלאה – מ' את מ' יזמות, מאפים מובחרים – והשיג עוד מטוסים ועוד כסף מתקציבי המטבח עבור רקיקים ולחמניות קטנות מהאיים הבריטיים, שזיפים וגבינה דנית מקופנהגן, אקלר, פחזניות קצפת, עוגות נפוליאון ופטיפורים מפריז, מריימס ומגרנובל, קוגלהופף, לחם פומפרניקל ופפרקושן מברלין, לינצר ודובוס מווינה, שטרודל מהונגריה ובקלאווה מאנקרה. (שם, 320)

ואז הבנתי. אנו בכלל לא מבינים בגלובליזציה…

מקורות:

הלר ג'וזף, (2008), מלכוד 22, ידיעות אחרונות (תרגום: ירון בן עמי).

וולף טוביאס (1997), לילה מסוים אחד, זמורה ביתן.

קליין נעמי (2002), בלי לוגו, בבל (תרגום: עירית פז).

Harvey  D. (2000), Spaces of hope, University of California Press, Berkeley and Los Angeles.

Taylor P. J., Watts M. J. and Johnston R. J. (2002), “Geography / globalization”, GaWC Research Bulletin, No. 46.

 רשימה זו ראתה אור לראשונה ב- 9.12.2010 בפוסט-מגזין "במחשבה שניה".