שדות פלשת [7] – מעבדיס אין נסוגים

עלינו על הגבעות. ישנו שילוט מנחה מהכביש היורד דרומה ממחנה ג'וליס לנגבה. שלט קטן ממדים. רקע שחור. עבדיס, מי שיודע יודע. ומי שאינו יודע – לא יידע. דרך עפר. מאובקת. כן, תצטרכו, בשובכם, לשטוף את המכונית. אולי לא  במו-ידיכם אבל מישהו כן. עקפנו את בריכות המים שהציבה מקורות ושהצביעו לאן צריך להמשיך ולנסוע ומצאנו את אתר ההנצחה הצנוע. נחבא מאחרי עצים וגדרות צברים. הנה הגלעד ועליו חקוקים שמות הנופלים. סככת עץ, ציון המשלט, אזכור ימי המלחמה, לוח מראה מקום הנוף הפנורמי הנשקף מהאתר וברז מים. צפינו על נגבה. דרומית לנו. השטח שלמרגלותינו מחורץ. נראה שכאן עורכים מסלולי באגי. השמש קופחת. חודש יולי 2010. אנו בדיוק באותו חודש אימתני. יולי 1948. 62 שנה לאחר האירוע עצמו. שמוליק, הצעיר שבחבורה, נשלח לקטוף סברס…

 

מהכפר עבדיס לא נותר דבר. לא ציפינו שישאירו שרידים. למה לנו? 630 תושביו הערבים שהיו בכפר ב-1948 (לפי טענתם) היו כלא היו. רק חלקה שאינה מעובדת ובה מעט עצים בלב השטח המעובד וגדרות הצבר מסמנת ומסגירה את עבר מיקומו של הכפר.  כשחזרתנו בדקתי במקורות. לפי זאב וילנאי: "תושביו היו מוסלמים. לפי מיפקד 1931 היו בו 425 תושבים -62 בתים נושבים. כ-100 מ' מעל פני הים. פירוש השם עבדיס ומוצאו אינם ידועים, ואין זכר לו בספרות הקדומה." (אנציקלופדיה אריאל, ע' 5598).

 

שני קטעים קצרים, מטרים ספורים בלבד, של תעלות קשר, הם המסגירים את העובדה שאנו ניצבים על משלט מימי מלחמת הקוממיות. ואיזה קרב התחולל כאן. "סטלינגרד". כך זעקו כותרות העיתונים שבעורף. אלא שבסטלינגרד עמד חרושצ'וב על גדות הוולגה וירה בכול מי שחשב לחצות את הנהר לכיוון מזרח. וכאן אף לא אחד חשב לסגת.

חיים גורי / בדרך לבוסתן

ועוד אני הולך, – הדרך ארוכה,

בין טרש אבנותך וקשת רקיעים,

בשביל האיילות ברכס הגבוהים, –

מוצף שמשות זהב וענני דליקה.

זה אותו ההר, נושם צחיחות ודווי,

שורשי בתה שרופים ושן נושכת עב

עם ריח העשן ופסע העקרב

עם תרמילים ריקים, פלטת אשפות אויביי.

[…]

ודרך-העפר הנטושה מאיש

עוקפת שלוחתה, יורטה אל המורד,

אל פרא בוסתנים, אל נוף אשר אבד,

אל פיח זוויות ורשת עכביש.

ציית קוצים צרובה גבהה קומת אדם,

ומדרגות בהר עד חיק הדאיות,

עקבות הנשייה בדמם הזויות,

וגזע תאנים – ממלכה אבודה.

[…]

מקור: חנן חבר (עורך) (2010), אל תגידו בגת, ע': 100 – 101.

 

מספר יוסף ז'בין, מ"מ בפלוגה א' בגדוד 3:

השתייכתי לפלוגה שכונתה בשם חולדות נגבה, מתפקידה היה להימצא בנגבה, כאשר שם "שמח" ולא להיעדר משום פעולה רצינית שביצע הגדוד. ימים מספר לפני סיום ההפוגה הראשונה, הבחנו במספר רב של ערבים בשטח שבין נגבה למחנה ג'וליס. הם נעו במבנה צבאי מסוים אך לבושם לא היה צבאי, לא הצלחנו לגלות מאין באו ולאן הלכו. בהישנות התופעה, הוטל עלי לצאת, בערב ה-7 ביולי 1948, כדי לסרוק את השטח החשוד.

יצאתי לסריקה עם שתי מחלקות ודרכנו עברה ממערב לכפר עבדיס. לא גילינו נפש חיה בגבעות שממערב לאותו כפר וכבר עמדנו לשנות את כיוון ההליכה, כשלפתע ניתכה אש על הכיתה המובילה של אמנון, האש המפתיעה גרמה לאנדרלמוסיה. רוב החיילים פתחו בריצה פראית לעבר ואדי סמוך ושניים מהם הזניחו אפילו את נשקם. פקדתי על האחרונים לעלות לגבעה ולמצוא את הנשק האבוד, ואילו על הכיתה המובילה היטלתי לחפות עליהם. הנשק נמצא ונאסף. מאחר שכוונתי לא היתה להכנס לקרב, הסתפקתי בכך שגיליתי, כי אמנם נאחז האויב בשטח. נסוגותי עם אנשי מערבה, והמשכתי בתנועה לא לבסיס היציאה אלא לבסיס הגדוד. 

בחצות הגענו לבסיס הגדוד בבאר-טוביה והודעתי להם על התקרית. בתחילה, דומה היה לי, שלא קיבלו את דברי ברצינות הדרושה. אולם כאשר חזרנו עם בוקר ה-8 ביולי לנגבה, קיבלתי פקודה להכין את מפקדי-המשנה לקראת פעולה נגד האויב בגבעות עבדיס. מועד הפעולה לא נקבע עדין. בליל 9/8 ביולי, עת היחידות המשתתפות במבצע אנ-פאר, בגזרת נגבה, כבר יצאו לשטחי היערכותן, הגיע ג'יפ בשליחות דחופה ממטה הגדוד. חזי לובוחינסקי הביא הוראה, לצאת ולסרוק את גבעות עבדיס ואף להתבסס בהן, כדי להבטיח את דרך נגבה-מחנה-ג'וליס, לצורך נסיגת הכוחות המשתתפים בפעולות הלילה, אם יתגלה צורך בכך.  

ערכתי את כוחותי. כדי להפתיע את האויב, החלטתי הפעם "לעלות" עליו מכיוון הסואפירים, דהיינו – מצפון לדרום. ברשותי היו שתיים משלוש מחלקות הפלוגה. מאחר שנקבע, כי פעולתנו צריכה להתחיל במקביל לפעולות האחרות בגזרה, התעכבנו במחצבת ג'וליס וחיכינו "לפקודת-התחלה" באלחוט. זו התאחרה והגיעה רק בשעה 02:00 בקירוב. שוב לא בזבזתי רגע, כי חששתי שמא ניתפש באור, בשל השעה המאוחרת. התקדמנו במהירות לעבר הגבעה הראשונה, מבין גבעות עבדיס. הסתערנו עליה במהירות, בכוח של שתי כיתות וחיסלנו מיד ארבעה אנשי אויב. שאר חבריהם ברחו לעבר הכפר סואפיר.

לאחר התארגנות קצרה, פקדתי על אחת המחלקות להמשיך לעבר שתי גבעות נוספות, שהיוו מעין ח' כמעט סגורה, ליד הכפר עבדיס. בחרתי "חלוץ טוב", מורכב ממ"כים וסמלים והחילותי לנוע לעבר הגבעות. עוד אנו נעים והשמיים הוארו בעשרות פצצות תאורה שנורו ממרגמות. אותה שעה היינו בשטח פתוח, שמאחורינו ואדי ולפנינו היעדים בהם מחזיק האויב, לרגע פקפקתי, שמא מוטב לנו לחזור לעבר הואדי, אולם מיד החלטתי להסתער על היעדים ובלבד שלא נשאר גלויים לעין. 

ריצת הסתערותנו לא ארכה. את פנינו קידמה אש מקלעים ומק"בים שאילצה אותנו להיצמד לקרקע עוד בטרם הגענו ליעד. למרבית הרעה מצאתי, כי לידי היו רק אנשי 'החלוץ', ואילו שאר אנשי מצויים במרחק של למעלה ממאה מטר ממני והלאה. שלחתי לקרוא לאחרונים, אולם לקריאתי הופיעו רק שלושה-ארבעה מותיקי הפלוגה. ביניהם היה גיסט, שנוהג היה להסתער במקלע על המותן. עם הצטרפותם של אלה, עמדו לרשותי עשרה אנשים בלבד. אך החלטתי להסתער ולחסל את העמדות מהן נורתה עלינו האש. פשוט, לא היתה ברירה. השחר קרוב היה ונסיגה – פירושה מוות.

חיסול עמדות האויב נעשה בתנופה. במיוחד הצטיינו בכך זורקי הרימונים שבהם והמקלען גיסט שירה מהמותן. המצרים הנפגעים השמיעו צעקות אימים ואלה שלא נפגעו, ברחו במעלה הגבעה. מעודדים, המשכנו במשנה-מרץ בהסתערות. לא עברו דקות ספורות ומצאנו עצמנו במעלה הגבעה כשמולנו עמדת תותח נגד-טנקי, בן 6 ליטראות. על עמדה זו התעקשו המצרים יותר מאשר על עמדותיהם האחרות, אך בסופו של דבר חוסלו מגיניה. מיד חש אל התותח הרס"פ, חיים בלוך, לשעבר תותחן בבריגדה. בלוך גילה כי נוקר התותח הוצא ממנו. 

בינתיים, הוכנסו 'ותיקי הפלוגה' לחפירות המצרים והחלו ממטירים אש בעקבות חיילי האויב הנסוגים מזרחה. אולם, תחמושתנו היתה מוגבלת ועוצמת אישנו פחתה והלכה, עם הפגעותם של כמה מהאנשים. שלחתי שוב לקרוא לאנשים, שבחרו להישאר מאחור. כן שלחתי את אחד הסמלים, יוסקה מנוביץ, להביא תגבורת, בכל מחיר. אינני יודע בעזרת מה שיכנע יוסקה את המזדנבים מאחור. מכל מקום, בשובו, הביא עמו יותר מעשרה לוחמים. בתוכם היתה קבוצה של אנשי אצ"ל או לח"י, שהצטרפו לפלוגה זה מקרוב והיתה זו להם הפעולה הראשונה בחזיתנו. הם היו חיילים אמיצים, ללא ספק, אך חסר היה להם הנסיון בשדה. כשניגשתי אליהם כדי לקבוע את מקומם על הרכס, מצאתים כורעים מאחורי שיחי גפנים, החדירים למדי לגבי כדורים. עד שפיזרתי אותם בשטח, נפגעו אחדים מהם. אבידות אלה העידו, כי אנשי האויב לא הרחיקו במנוסתם אלא ירדו מזרחה, לעבר הכפר עבדיס. כאן שימשו מטרה נפלאה למרגמה "2 שבידיו הנאמנות של הסמל יענקלה, הפליאה עשות וקטלה מצרים רבים.

עם האר היום, לא האמנו למראה עינינו. בתחום ה-ח שנוצרה על-ידי הגבעות, שנאחזנו בהן, גילינו מספר מכוניות מצריות עמוסות בתחמושת; 2 נושאי-ברן; שני טנדרים חדשים; מכונית-אלחוט; מספר מרגמות 81 מ"מ; מספר מרגמות "2, שליד כל אחת מהן היו 5 ארגזי פצצות; 4 אופנועים; מטבח-נייד ושני תותחים נגד-טנקיים. היתה זו כמות ציוד עצומה שיכלה להעשיר את החטיבה.

החלטתי לא לותר על הרכוש הרב. השתדלתי לרכז את כל רכי-הלב, שנעלמו מעיני בשעות הלילה, ופיזרתים לאורך הרכסים. הוריתי להם לא להמשיך בטיהור השטח אלא להסתפק במניעת המצרים מלחזור ולחלץ את הציוד שנטשו בנסיגתם המבוהלת. היה עליהם להחזיק מעמד עד לבואה של תגבורת, אותה ביקשתי להשיג באמצעות מכשיר האלחוט שהיה ברשותי. לדאבוני, תגבורת זו לא הגיעה כמצופה. בינתיים החמיר מצבנו: חלק ניכר מאנשינו נפגע; כלי הנשק שבידינו יצאו מכלל פעולה, ואילו האויב החל מתארגן בין בתי הכפר עבדיס. גם בתחום השטח שבו נאחזנו, נמצאו עדיין מצרים רבים.

אברהם אילון (1963), חטיבת "גבעתי" מול הפולש המצרי, הוצאת מערכות, ע' 249 – 251.

אמנם המצרים ברחו ממשלט עבדיס, אך לא ויתרו. הם נסוגו לכפרים הסמוכים: עבדיס ובית-עפה. התארגנו ובבוקר ה-9 ביולי יצאו להתקפת נגד. משלט עבדיס היה נקודה אסטרטגית. הגבעות המורמות ממישור שבו מפלס את דרכו נחל לכיש ומחפש מוצא לים. המשלט חלש על נגבה (באחת התמונות לעיל נראות הסככות של הקיבוץ), על הדרך מג'וליס לנגבה, על הכפר עבדיס עצמו. הוא היווה קוץ בשטח. איום מתמיד על ניתוק נגבה מעורפה הצפוני. והמצרים תקפו.

הקרב היה קשה. בעורף יצאו העיתונים בכותרות "הקרב הקשה ביותר שהתחולל בדרום". אחר הצהרים פקד את המשלטים המג"ד בכבודו ובעצמו. זה שזעם יום קודם שבדרכו בחזרה מנגבה לבית-דראס, ירו עליו מהגבעות הנ"ל. ואז שלח את פלוגת החולדות. והנה, הוא בא למשלט בעיצומו של הקרב. כי הזיכרון הטרי של נפילת גבעה 69 היה צרוב בחיילי גבעתי וברקע הדהד הדף הקרבי אודות ניצנים. ונדרש לעודד. ולפקד. וזה תפקידו של המפקד. מעבדיס אין נסוגים. כך הוחלט! והחיילים החזיקו מעמד. ותגבורת של מחלקה מגד' 54 הגיעה. ובערב התקפלו המצרים רק בשביל לתקוף שוב למחרת. וכוח של גד' 52 התווסף למשלט. הקרב הקיז מדמם של כוחותינו משלושה גדודי גבעתי שהוטלו למערכה בזה אחר זה. 9 הרוגים ו-50 פצועים. בסופו של היום השני התקפלו המצרים.

פלוגת הג'יפים של גד' 54 – "הפלוגה הממונעת" –  הוטלה למערכה. לפנות פצועים והרוגים. לדחוף תחמושת. אבנרי חווה את התופת וכשחזר רשם במחברתו:

בעיבדיס רוקד השטן. האדמה כולה רועדת מהלם הפגזים. אתמול היה המצב נורא. היום הפך המקום גיהנום. אתמול חיכינו לשריקת הפגזים ונשכבנו. היום אינך מבחין עוד בשריקות – הפגזים נמטרים בזה אחר זה. ללא הפוגה. פגזי תותחים של 25 ליטראות ופגזי מרגמות כבדות. אתמול פעלו אוירונים, תותחים וטאנקים בזה אחר זה, היום פועלים כולם בבת אחת. האוירון צולל אליך בשעה שאתה יורה על הטאנקים, ופגזי התותחים מכסים אותך ברגבי אדמה בשעה שאתה מתרומם כדי לירות במטוסים.

[…]

רק תעלת קשר אחת מובילה לעמדות. אין היא עמוקה די צרכנו. הבחורים שכבשו אתמול את הגבעה תפסו פשוט את העמדות שמהן גרשו את המצרים, ומאז לא היתה שהות לאיש להעמיקן ולשכללן. הנה קטע שעמקו פחות מחצי מטר. אין טעם להתכופף. כאן אפשר רק לרוץ ולהתפלל. הראשון עובר בשלום. לשני עובר כדור צלף בין רגליו. אני קופץ. הכדור אינו פוגע. התעלה מתעמקת. משני הצדדים מסתעפות חפירות עמוקות יותר. באחת מהן יושבות שתי דמויות חבוקות. לשתיהן אין ראשים. עולה בי בחילה.

[…]

אני בוחר לי עמדה ונכנס אליה עם דוד. ראובן נכנס לשוחה אחרת. במחפורת רובצים ששה בני-אדם. הם פרועים ומלוכלכים. עיניהם אדומות ומאובקות. הם חדלו מזמן לחשוב, לרעוב ולהיות צמאים. ארבעה מהם פצועים שנחבשו בתחבושות ארעיות, שני האחרים מחזיקים ברובים. המקלע יצא מכלל פעולה.

[…]

אחד הפצועים שם את כובע-הפלדה שלו על רובהו ומרים אותו מעט מעל לשוחה. כדור שורק וקודח בו שני חורים. הרובה והכובע נופלים לתוך השוחה. הפצוע צוחק.

[…]

התגבורת מגיעה – פלוגה אחרת של הגדוד. מאה בחורים בריאים. מי מהם יהיה בריא מחר באותה שעה? הם יודעים את המצב. ובכל זאת נכנסים הם לשוחות המוות. כל אוטו בא לחוד. האנשים קופצים מיד ונכנסים לעמדות. כעבור דקות אחדות קופצים לתוך הואדי האנשים המוחלפים. כמה נשארו מהם? פחות משלושים.לפני שתים עשרה שעות באו למשלט. אז היו למעלה ממאה. אך במשך שתים-עשרה שעות אלו של העשרה ביולי החזיקה עיבדיס מעמד. בשעה שהיקום כולו השתולל מסביב, בשעה שרעד האויר ורקדה האדמה.

אנו מעלים פצועים אחדים על טנדר ועולים עליו בעצמנו. בין רגלי שוכב מישהו. אני מסתכל בפניו. הוא מת. העינים הקפואות מביטות בי – עיניו של מגן עיבדיס. הוא לא היה אלא חייל רגלי פשוט. נמלה קטנה בקן הנמלים של החזית. הישוב אינו מכיר אותו, כשם שאינו מכיר את השם עיבדיס. ובכל זאת יצר ביום זה היסטוריה.

[…]

ארבעה ימים געש הקרב מסביב לנגבה ולמשלט עיבדיס. שותת-דם ואדום-עינים החזיק החייל הרגלי בכברת האדמה הצרה הזאת, אשר המצרים החליטו לכבשה בכל מחיר. הוא, הרובאי הפשוט של חיל הרגלים, היה הגיבור האמיתי של המערכה הקשה ביותר בתולדות המלחמה הזאת – עמוד עמד מול טאנקים, אוירונים, תותחים ומרגמות. עמד ולא נסוג. בין המשלטים האלה של חיל הרגלים דהרו הג'יפים – שבעת הג'יפים של "הפלוגה הממונעת". הם חוללו פלאות. עשרות פעמים עברו בארבעה ימים אלה דרך תמרות האבק של הפגזים, הובילו ללוחמים את התחמושות, הצילו מאות פצועים, הלמו באויב במכות-אש בלתי-צפויות.

בין ארגזי הכדורים, פגזי הפיאטים ופצצות המרגמות הובילו הג'יפים חבילות קטנות של גליונות-ניר מודפסים. הם עברו מיד ליד, הם נקראו בהפצצות, בעצם רגעי הגורל של הסתערות האויב. נקראו עד כי ידעום החיילים בעל-פה. בקרב על עיבדיס נולד, בצורתו המיוחדת והסופית, "הדף הקרבי" של מטה החטיבה.

[…]

ביום 10.7 ציין הדף למופת את הפלוגה של לוחמי בית-דאראס. ביום 11.7 ציין את "חולדות נגבה" ואת הפלוגה הממונעת שלנו. ביום 14.7 הוליד הדף הקרבי שם חדש – "שועלי שמשון".

מקור: אורי אבנרי (1990), בשדות פלשת, זמורה ביתן, ע': 136-132.

לאחר הקרב הזה – לא נסוגה עוד חטיבת גבעתי משום משלט שכבשה. אמנם הקיזה דם במשלטי הצומת, שברה את הראש מול משטרת עיראק-סואידן, פעם או פעמיים לא הצליחה לכבוש. אך מה שתפסה – מזה כבר לא הרפתה. בכל הספרים מצוין כי למחרת, ב-11 ביולי, בקרו, בעבדיס ובנגבה, סגן שר הביטחון – ישראל גלילי וראש אג"מ דאז – יגאל ידין. וגלילי אמר: "השורות אצלכם דלילות מאוד, אך הרוח ממלאת את הפרצות". ב-12 ביולי התחיל הקרב השני על נגבה.

חלפו שנים. 62 במניין. אתר  קרבות. מונצח בתמ"א 21. ובשטח, בפועל, העזובה משתלטת. חבל. הזוהמה בכול מקום. אשפת המטיילים מושלכת בתעלות. כבר חיווינו דעה על המרחב הציבורי. הוא שלנו. יש המפרשים זאת כשייך לאף לא אחד. ומשליכים הזבל. ומטנפים. וחורטים באבן. מידל-איסט. והדם שנשפך? האם לכך ייחלנו?

 

מאמר זה יצא לאור לראשונה ב- 6 בדצמבר 2010  בפוסט-מגזין "במחשבה שניה".

צילומים: משה הרפז (2010). מפות בקנ"מ 1:50,000 משנת 1880 ומשנת 2010 הורדו מאתר "עמוד ענן". תרשימי מוצב עבדיס והקרב עליו (ובסביבתו) נסרקו מספרו של אברהם אילון (1963), חטיבת "גבעתי" מול הפולש המצרי, הוצאת מערכות. כל התצלומים, התרשימים והמפות הוקטנו בכדי לעמוד במבחן הקבלה לאתר.