רשמי מסע בפולין [30] – ראדה-גסט

לכל עיר יש את כיכר השילוחים שלה. לכל עיר יש את תחנת הרכבת שלה. ודומה כי "רציף 17" שבברלין הוא המפורסם מכול. חיים באר, בספרו "לפני המקום" הקדיש לו עמודים מספר. כתבתי על כך כמה מלים.

כאן, בפאתי לודז', ממוקמת תחנת הרכבת. ראדה-גסט. ממנה שולחו יהודי הגטו להשמדה. לימים הפכוה לאנדרטה. וככזאת – הסימבוליות עובדת. אם ברציף 17 הסתפקו בציון המשלוחים החקוק בברזל, הרי שכאן, בלודז', מוצג התהליך במלואו. מ-א' ועד ת'. משילוח ועד מוות. אתר זיכרון זה הוקם, ביוזמת ראש העיר ופרנסיה, ונחנך ב-2004. בדיוק ביום השנה ה-60 למשלוח האחרון. 29 אוגוסט 1944.

התחנה הייתה פעילה בשנות ההשמדה וההרג. בשנים 1942-1941 הובלו לכאן יהודים. כ-40 אלף שנאספו ממרכז אירופה. באותה ההזדמנות אספו גם חמשת אלפים צוענים. וכול אלה נדחסו לגטו לודז'. ב-1942 שינתה התחנה כיוון. לא מקבלת אלא שולחת. אל המוות – חלמנו, אושוויץ-בירנאו ועוד.

יורדים מהאוטובוס. כבר מרחוק אתה מבחין באנדרטה. מעל לכול מתנשא מגדל לבנים חומות. המשרפה, הקרימטוריום. רק העשן אינו מתמר. פוסעים לאורך החומה ונכנסים לאתר. קיר של אזכור קהילות. מתחילים במסילת הברזל, בקטר ובקרון. לכאן הגיעו ומכאן יצאו. 

 

מעידה רות קלוגר:

"הדלתות נחתמו ואוויר חדר פנימה רק מבעד לפתח מלבני ששימש כחלון. אולי היה עוד מלבן אחד בחלקו האחורי של הקרון. אבל שם היה מקומו של המטען… רק אדם אחד יכול היה לעמוד במקום המיוחל הזה [ליד פתח האוויר הקטן], ולא היו סיכויים רבים שהוא יוותר עליו, אדרבא, הדעת נותנת שזה היה מישהו שיודע איך להשתמש במרפקיו. פשוט היינו רבים מדי… עד מהרה הדף הקרון את כל הריחות שבני אדם מפיקים כשאינם יכולים לזוז ממקומם… הרכבת עמדה במקומה, היה קיץ, הטמפרטורה עלתה. באוויר הדמום פשטו ריחות זיעה, שתן, צואה. משב קל של בהלה רטט באוויר."

מקור: שאול פרידלנדר (2008), שנות ההשמדה, 1939 – 1945: גרמניה הנאצית והיהודים, עם עובד, ע' 468.

 

משם, מאור היום, בעקבות מסילת הברזל, פוסעים אנו לתוך מנהרה חשוכה. מאור לחושך. המנהרה המובילה אותך אל סופך. דרך השנים הארורות.

 

והמסדרון הוא מעין מוזיאון. על קירותיו המידע. ובעברית. השנה. הרשימות. החפצים.

ואני רושם במחברתי:

1939. האוכלוסייה היהודית בלודז' מונה מעל ל-230 אלף איש. בימים הראשונים לכיבוש הנאצי מגורשים 75 אלף מהם לגנרלגוברנמן. בנובמבר מסופחת לודז' לרייך השלישי. ב-10 בדצמבר נופלת ההחלטה על הקמת גטו.

1940. בפברואר מתפרסמת פקודת ההקמה של הגטו. ב-30 באפריל נסגר הגטו ובו נכלאו מעל ל-160 אלף יהודים.

1941. הגרמנים שולחים לגטו עוד 25 אלף יהודים שנאספו ממרכז אירופה.

1942. במחצית הראשונה של השנה נשלחים כ-55 אלף מתושבי הגטו, מתחנה זו, להשמדה בחלמנו. בספטמבר נשלחים 25 אלף נוספים. בחודשים מרץ עד אוגוסט מקובצים לגטו כ-15 אלף יהודים, בעלי מקצועות מועדפים, מגטאות אחרים שחוסלו ברחבי ורטנאו. גטו לודז' הופך למחנה עבודה ענק.

1943. באפריל פורץ, ומדוכא, מרד גטו ווארשה. בגטו לודז' שורר שקט יחסי כאשר כ-70 אלף ממשיכים לעבוד בלמעלה מ-100 מפעלים, בתי-מלאכה ובתי-חרושת, עבור הנאצים.

1944. באוגוסט מתחילים בחיסול הגטו. כ-70 אלף נשלחים לאושוויץ-בירקנאו. רובם ישירות להשמדה. לתאי הגזים ולמשרפות.

אתה ממשיך ללכת ומגיע אל הסוף. אל הגז. אל המשרפה. כי מעפר אתה ואל אפר תשוב. ועשנך עולה אל-על.

 

וקרדיט ליוצרים:

 

על רשמי מסע נוספים בפולין ניתן לקרוא כאן. בארכיון הפולני.

רשימה זאת ראתה אור לראשונה ב-17.11.2010 ב"מחשבה שניה" – מגזין רשת לתרבות.

צילומים: משה הרפז (אוגוסט 2009). הצילומים המקוריים שוכפלו והוקטנו על-מנת לעמוד בתנאי הקבלה לאתר.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: