מי יודע דרך נשר בשמים?

"שלושה המה נפלאו ממני וארבע לא ידעתים: דרך נשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך-אניה בלב-ים ודרך גבר בעלמה." (משלי, ל', 19-18). אפעס לא נראה לי הדבר הרביעי לנוכח אלף נשותיו של החכם מכול.

בתחילה הייתה זו שיחת טלפון שהביאה אותנו להיחשף לאירוע. על הצג הופיעה המלה ג'קסי. הרמתי את השפופרת. והקול שאל: "משה כאן ג'קסי. אתה מכיר את איציק שגב?". "איני מכיר," השבתי. "הוא הזמין אותי ואת מי שאזמין לשחרור נשר לחיק הטבע. ביום שבת. רבע לעשר. בחי-בר בחיפה. שזה 2.5 ק"מ אחרי האוניברסיטה. זאת צריכה להיות חוויה. צ' ו-ז' באים. מה אתכם?"  "באים." הייתה תשובתי. וביום השבת יצאנו לדרך.

ולמה בשבת? משום שנקבע, בכול העולם, שיום הנשר הבין-לאומי יתקיים בשבת הראשונה של חודש ספטמבר. ועלינו דרך בית-אורן וחלפנו על-פני כלא דמון שכבר נסגר והנה הוא שוב מאוכלס ומצאנו את עצמנו בפאתי האוניברסיטה. והכניסה לחי-בר משמאלנו. לא 2.5 ק"מ אלא 2.5 מ'. ואנו בפנים. הפכנו להיות חלק מהקבוצה של סלמן.

שמורת החי-בר בכרמל מיועדת לבעלי חיים בסביבה ים-תיכונית. שמורת החי-בר ביטבתה מיועדת לבעלי-חיים של סביבה מדברית. היום משחררים נשר מקראי לטבע. גמלא, הכרמל, הר הנגב, מדבר יהודה. אלה מרחבי המחיה ואזורי הקינון של הנשר המקראי.

ובעיקולו של השביל ניצב חצב. הקיץ בורח והחצב פורח. עמוד פרחים המתמר לגובה של מטר. ואף יותר. מספר משפטים על החצב. צמח רב-שנתי. גיאופיט. לשון אחר: צמח שבחלק מהשנה מתים כל מרכיביו החיצוניים, אלו שמעל מפלס הקרקע. ונותר רק הבצל, שקוטרו יכול להגיע עד 20 ס"מ. עומק שורשיו עשוי להגיע ל-4 מ'. בשל תכונה זו שימש בעבר כמסמן גבול. הוא חוצב דרכו למטה. לכן חצב. פורח בשלהי הקיץ. בתקופה זו אין לו מתחרים על החרקים ושאר המאביקים. כ-250 פרחים לעמוד התפרחת. כל 24 שעות נפתחת טבעת פרחים. ואחרת נובלת. וכך מתקדמת הפריחה מתחתית העמוד ועד לקודקודו.  ולאחר מכן יצמיח עלים בשרניים. רעילים. עוד אומרים כי ניתן לזהות בית-עלמין עתיק בשל החצבים. אגב, הערבים קוראים לו "בסל אל-חמיר". דהיינו בצל החמור. לבצל יש נוסחה רפואית. אם מושחים אותו על פצעיו הפתוחים זבי המוגלה של החמור – רעל הצמח מסלק את הרעלים האחרים. המשכנו. העיקר עוד לפנינו. הנשרים. היחמורים. סיפור על הצלחה ושכול.

הגענו לתחנת הנשר המקראי. בחור גדול הוא. מוטת כנפיו – 2.8 מ'. השיא המוכר בעולם – 3.2 מ'. אנו בליגת העל אך לא במקום הראשון. טוב להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים. משקלו של נשר בוגר כ-7 ק"ג. דואה הוא בגבהים – 30 אלף רגל. ושימו לב למידע הבא: נשר ששוחרר באזור זיכרון יעקב, שנשא עימו משדר, דיווח על הגעה לכרמל לאחר שעתיים. לאחר שבועיים הגיע לביקור בגמלא. חודשים לאחר מכן קיבלנו דרישת שלום מדמשק. לאחר חצי שנה שב אלינו ממסעו דרך תורכיה. בלי מגבות וברזים. ואני מצטט את מילותיו של סלמן. אחת לאחת. שני ק"ג בשר ליום. ועוד אחד לדרך. והבשר – בשר נבלות. אמנם הוא מלך בעלי הכנף אך אין הוא טורף. הוא פועל תברואה השירות הטבע. ולשם כך יוצרים תחנות האכלה. כשחזרתי לביתי דליתי תמונות מתחנת האכלה בשלוחת נוצה. אי-שם בשליש התחתון של הערבה. פגרי פרות, לאחר בדיקה, שהוסעו בגרור של רט"ג מיוטבתה ופוזרו בשטח.

תחנת האכלת נשרים בשלוחת נוצה:

אלה הם היחמורים. ממשפחת האיילים. בתחילת המאה שעברה נכחדה אוכלוסיית היחמורים. הציד. הרובים. הם שהכריעו את הכף. הגרמנים הם האשמים. הם שהביאו לארץ, בתקופה העות'מאנית את הרובים… ובשנות השבעים נכנס האלוף (לשעבר) אברהם יפה לתפקיד מנהל רשות שמורות הטבע. הידועה כיום כ- רט"ג (רשות שמירת טבע וגנים לאומיים). ולאיש היה חזון – להשיב לארצנו את בעלי החיים שהיו בה בתקופת המקרא והתנ"ך. והיחמור היה זן שנכחד. בדיקה העלתה שהיחמור הקרוב ביותר לזן המקראי ויש לו סיכוי סביר להתאקלם בארץ הוא זן הגדל בפרס. אז עוד קראו לה פרס. אבל מחיר של זוג מגיע ל-250 אלף דולר. ולרשות אין לירה מיותרת.

נאמר במקורותינו – כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. עבדול ריזה, אחי השאח היה מגדולי הציידים בעולם. המינגווי – ילד לעומתו. ומכרו לריזה סיפור. בארצנו הקטנה יש יעל שאורך קרניו – 152 ס"מ. שיא עולמי. לא יתכן שהצייד לא יתפתה. ואכן, ביום מן הימים, בשנת 1975, נחת בואינג. רק שלושה אנשים היו בו. עבדול ריזה, המשרת האישי שלו ופירוז, המפחלץ הלאומי. אברהם יפה השיג אישור משר החקלאות דאז, חיים גבתי. ולפיו מותר לצייד לצוד אחד יעל. ולאחר חיפוש נמצא היעל המבוקש. עומד על קצה מצוק. מה שלא אמרו לצייד כי כבר עברו ימיו של היעל. המשרת הגיש את הרובה, הצייד ירה, היעל נפל שדוד, ופירוז רץ אליו עם סרט המדידה. ואכן נקבע שיא עולמי. לא היה מאושר מהצייד. כטוב ליבו אמר ליפה כי הוא מעניק לו שלושה קדילאקים. זאת מפני שהג'יפים של הרשות, איך לומר בעדינות, מחורבנים. אברהם יפה ביקש להחליף את המתנה: "הפקידים בממשלה ישתו לי את המכוניות. אני מבקש צמד יחמורים." "אין בעיה," השיב ריזה, "אתן לך שניים." חצי מליון דולר בשניה אחת. התחבולה הצליחה.

הגענו לשנת 1978. כאן נכנס לתמונה תא"ל (מיל') איציק שגב. באותה העת – הנספח הצבאי בטהרן. יפה ביקש להעביר ארצה את ארבעת היחמורים. בשעת ביקור בטהרן קיבל התקפת לב. להתאשפז בטהרן לא אבה. ועלה על הטיסה היומית לישראל. ושוב ביקש משגב לממש את ההבטחה שנתן אחי השאח. ושגב ביקש לקבל מומחה. אחד שיודע. שיבחין בין יחמור ללא יחמור ובין זכר לנקבה. והלוא אנו רוצים אותם זכר ונקבה. ופעמיים אם אפשר. ונשלח מייק לעזרה. המומחה של הרשות. וברשותו דרכון הולנדי.

ואז החלה המהומה. העם התקומם, השאח סולק, חומיני חזר מפריז ופרס הפכה ל"הרפובליקה האסלאמית של איראן". עבדול ריזה נמלט לפריז. פנייתו של שגב למנכ"ל – ג'מצ'י – נענתה בבקשה נגדית – כרטיסים ללוס אנג'לס. וכן, אפשר לקחת את היחמורים. מהחווה שעל גדות הים הכספי. ובפרס – מהומה. דלק אין. מדינה בהתהוות. ובלב המהומה נוחת מייק. והוא מתפלא – יחידי בג'מבו. וההסבר הוא – שרשרת אווירית לחילוץ. מטוסים מגיעים לטהרן ריקים (אבל עם חביות דלק…) ושבים מלאים עד אפס מקום. מעל ל-1,500 ישראלים ששהו בטהרן. ועוד כמה אלפים של יהודים שמבקשים לברוח. לא חשוב לאן. העיקר לברוח. עם השטיחים.

ושגב שוכר שתי משאיות. ודלק של השגרירות ושולח את מייק לים הכספי. להביא את היחמורים. בעודנו בודק פלט שהיחמורים מיועדים לישראל. הפרסים לא הסכימו. מסתבר שכבר אז לא אהדו אותנו במיוחד. איכשהו הצליח לשכנע שהתבלבל והם מיועדים להולנד. שגב פנה לשגרירנו – יוסף הרמלין – שיסגור מול השגריר ההולנדי. ההולנדים מספרים שהצילו יהודים. מה זה בשבילם ארבעה יחמורים? בינתיים העמיס מייק ארבעה יחמורים ונסע לטהרן. ארבע נקבות. שלוש בהריון. מומחה או לא מומחה?

ועכשיו צריך לסדר כלובים. שגב נאלץ לפנות לנאצי. מולר. מנהל גן החיות. הבקשה – אישור להוציא את היחמורים וכלובים. הנאצי זכר את ההבטחה. אבל במזרח שום דבר לא עובר חלק. צריך בקשיש. מולר ביקש שהאריה והנמר המלכותיים יוטסו אף הם מחוץ למדינה. וכן, 50% מהיחמורים שייוולדו – להעביר לפרס. הסכימו. חתמו. אישור להעביר להולנד יחמורים. מולר והשגריר ההולנדי. ובלילה שבין לבין קרע ההמון את האריה והנמר המלכותיים. היחמורים הגיעו. הועמסו על המטוס. עוד 400 מאושרים הצטרפו. חמש  שעות לאחר מכן – נחתו בישראל. הועברו לחי-בר בכרמל. בחודש ינואר 1979 החל העידן החדש של היחמורים בישראל. סאלח קיבל עליו את האחריות. להקים מרכז רביה בחי-בר שבכרמל. אומרים שלא זז מהם – בעצם מהן – עד שנולד הראשון. ואברהם יפה – חזונו התגשם. והיחמורים התרבו.

ואנקדוטה יש עמנו: תקלה שנגמרה בכי-טוב. ביום מן הימים ביקש מייק לבקר את אימו בהולנד. נחת ונעצר. הייתה בקשת הסגרה לאיראן. הרי הבחור גנב יחמורים מהפרסים. ושגב טרח ומצא, אי-שם בעליית הגג, את אותו ההסכם שעליו חתמו האיראנים. המתיר הוצאת היחמורים מהמדינה. וכך שוחרר מייק…

ואסון פקד את כרמלה ואיציק שגב. איבדו את בנם תוך כדי שירותו הצבאי. סרן שרון שגב. ועל סלע בחי-בר נחקק שמו. לדאבוננו מרובים בארצנו הקטנה ציוני השכול. ופסל קטן של יחמור מעשה ידיו של מנשק'ה קדישמן (מ-2002) בצמוד לסלע. ב-1989 התחוללה בכרמל שריפת ענק. הרוח השתוללה. לא הצליחו להגיע לשערים על-מנת לפתוח פתח ליחמורים ולאיילים. ובאותה העת כבר היו בשמורה 25 יחמורים. וגם 25 איילים. כל קבוצה של בעלי-חיים בפינה אחרת של המכלאה. אבל כולם לכודים. מגודרים. ולהבות האש הגיעו. היחמורים התרכזו סביב הסלע של שרון. שהיווה מעין "קרחת יער". משום שיום או יומיים לפני זאת נוקה האזור ממחטי האורן.  וכך ניצלו 20. חמישה אחרים נצלו. ואת כל זאת סיפר לנו איציק שגב. ובקטע שבו הזכיר את בנו, וכיצד קרחת היער סביב שם הבן החקוק בסלע הצילה את חלקו הארי של היחמורים – רעד קולו.

כיום יש מעל ל-500 יחמורים. חלק כבר שוחרר לטבע. בנחל כזיב, בפרוזדור ירושלים. הללו צריכים, כל אחד ואחת, חמישה ליטרים של מים, באיכות מי-שתיה, ליום. ואצלנו – לצערנו מרבית הנחלים עדיין מזוהמים. אנו ממשיכים הלאה – להצגה ראשונה של שחרור הנשרים.

לנשרים הוצמדו מכשירי מעקב. ועובדי הרשות עברו בקהל. ובחיקם הנשרים. ואיציק שגב ביקש אותנו לשיר. עוף גוזל. ושוחררו הנשרים. השירה לא הייתה ממש חזקה אבל הנשר הראשון תפש את הפרינציפ. השיק כנפים באי-אמונה והמריא. כלומר קודם כל שקע עד שהצליח לדאות. השני בעקבותיו. לא הצלחתי להנציח את רגע ההתרוממות. קורה. וצ' העביר אלי תמונה. איכשהו הצליח לתפוס נשר במעופו. אני לעומת זאת תפסתי את אחד הנשרים מתמקם על גגו של כלוב שבתוכו עיטם לבן זנב. נראה כחוכך בדעתו. הנשר כנראה החליט לבחון יתרונות מול חסרונות של שבי מול פדות. עד עכשיו רט"ג הייתה אחראית לחייו. מהיום הוא האחראי. ובכלל לא שאלו אותו. והעסק בא אליו בהפתעה… הנשר השני נעלם מהעין. העובדים התפזרו לעמדות המעקב. אנו שבנו הביתה.

הנה הפקחים והנשרים: 

והנה האביזרים. שתי טבעות ומשדר:

רגע לפני שחרור:

צ' הצליח לתפוס נשר מקראי משוחרר במעופו:

אני תפסתי אותו בחניה. ושימו לב לנשר ולמשדר המוצמד לכנפו:

ומי באמת יודע דרך נשר בשמים?

המאמר פורסם לראשונה ב-5 בספטמבר 2010 בפוסט-מגזין "במחשבה שניה".

צילומים: משה הרפז (ספטמבר 2010) [מלבד הצילום של צ' והצילומים שלי משלוחת נוצה שנלקחו ב-2002]. הצילומים הוקטנו על-מנת לעמוד בתנאי הכניסה לאתר.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: