רשמי מסע בפולין [25] – אושוויץ 1, המוזיאון

וכי ניתן להתחיל ללא תמונה אחת של קופפרמן? הגם שטוען הוא שהקווים אינם של גדרות התיל.

נסתיימה הפסקת הצהרים. החבורה נעמדה בכניסה לאתר. לאושוויץ 1. בניגוד לקודמו, שבו התהלכנו בחופשיות ובאריכות, לכאן מגיעות כל המשלחות. נראה שמכול מדינות התבל. אנו לא ממש מתחייבים לכך אבל זה נראה כך. צי של אוטובוסים הפורק, בזה אחר זה, ערימות מאורגנות של תיירים. עם שלטים ותגים. וכובעים. שידעו מי שייך למי. ועל שערי הכניסה מצטברת מסה מכובדה של אנשים. ולחץ. לא נצפו דחיפות. לא דווח על נפגעים.

איכשהו נכנסנו. בשלמות. הצלחנו במשימה הראשונה – לא לאבד אף לא אחד מחברי הקבוצה. כאן, באושוויץ 1, הולכים בקבוצות. קבוצה אחר קבוצה בתלמי המסלול. אין חריגות ו/או אלתורים. אבי, מדריכנו מבית, אינו מורשה להדריך באתר. כאן גוזרים המקומיים קופון. ולפי כמות האנשים – הרבה זלוטי…קיבלנו בלונדינית. בעיקר לא הפריעה. נתנה לזרום. זרמה עמנו. ועוד משהו: בתוך המבנים, הבלוקים או אם תרצו הביתנים, אין מצלמים. מסתירים כאן אוצר. לאומי. שבעצם שייך לנו. ולעוד מתי מעט שהושמדו אף הם. לבטח אין זה אוצר פולני. הרי זה מוזיאון. ובמוזיאון, בגלל היותו מוזיאון, בדרך כלל אין מאפשרים לצלם את שכיות החמדה. אך במקרה שלנו – אלו הן זוועות המלחמה. והתמונות מנציחות אותנו. וחפצי הערך נשדדו מאיתנו. נו טוב. שיהיה. וכמוזיאון – שנת 2009 הייתה שנה מוצלחת ביותר. 1.3 מיליון מבקרים. העולם שייך לצעירים – 821 אלף. המבקרים באו מ: פולין, בריטניה, איטליה, ישראל, גרמניה. זה הסדר. 58 אלף גרמנים. יש עלייה מתמדת בשיעוא המבקרים מאסיה. במיוחד מדרום-קוריאה.

היסטוריה על קצה המזלג: באפריל 1940 ניתנה הפקודה להקים את מחנה אושוויץ 1. התבססו על קסרקטין פולני נטוש. רודולף הס נתמנה למפקדו. יותר מאוחר נעבור ליד עמוד התליה שעליו נתלה. ב-14 באפריל התקבל המשלוח הראשון. 728 פולנים מכלא טרנוב. תחילתו הייתה של 20 מבנים. 14 חד-קומתיים ו-6 דו-קומתיים. לא יצאה שנה וכבר העמיסו את הקומה השנייה על הנותרים. ועוד בנו 8 חדשים. והגענו ל-28 בלוקים. מספר הכלואים נע בין 13,000 ל-16,000. תלוי ביום ובשעה. ביום אחד ב-1942 אנו מתבשרים על תפוסה של מעל ל-20,000. ואחר כך הקימו את אושוויץ 2, ואת 3 ואת 4…

זהו תשריט המחנה. לפני מספר חודשים, ביום הזיכרון לשואה, קיבל ראש ממשלתנו סט של תכניות המקום. אורגינלים. תמהני מתי יוצגו (והיכן) לקהל הרחב.

השערים נפתחו. נכנסים פנימה. הולכים. משמאל – מוסכים ששמשו את ה-ס"ס. מימין המטבח. עוברים בשער הכניסה. כן, זה המפורסם. לשמצה. הנושא בכותרתו את הממרה: "העבודה משחררת". תרגום חופשי של הנוסח הגרמני. לפני מספר חודשים שדדו את השלט. ומצאו את המזיק. לא שאין זה ניתן לשחזרו. כאן נפגעה הגאווה. לכאן באים לראות את השלט… ולחפש שלדים אחרים. הפולנים חיפשו ומצאו. תפסו את השלט בשלמותו. והציבו בראש השער. לפחות ככה טוענים…

הבלוק הראשון הוא 24. משמאל. כאן, בחזיתו, ניצבה התזמורת. והנעימה מנעימותיה לעובדי עבודת הפרך. לפחות אחד מהמנגנים שרד. בזכות ניגונו. ממשיכים הלאה. במסלול המוכתב, כמעט ברובו, מראש. מסלול טורי. כל קבוצה בעקבות קודמתה. והקבוצה הבאה כבר נלחצת אל האחרונים שבנו. לא יכולתי להסתכל על-כך שלא באירוניה. המבקרים כאסירים. אלה וגם אלה מובלים בשורות. ויחי ההבדל הקטן. בין החיים למוות.

בין ביתן מס' 1 למס' 2 היה שטח מרוצף. עליו מוקמו המקלחות. ושם רחצו. חורף וקיץ. לקח שנה עד שהעתיקו אותן למבנים.

הנה בלוק 4. נכנסנו. בשורה עורפית. התקבצנו לשמוע מילות הסבר. אבי ניצל פרצה חוקית. לא כולם יודעים ומבינים את האנגלית של הפולנייה. היא חייכה מתחת לשפם. כולם משחקים את אותו המשחק… בביתן זה מתייחדת התערוכה לתיאור ולהיקף ההשמדה. אפר של 1.1 מיליון מושמדים. יהודים. הנה תפסנו מקום ראשון באירופה. ועוד כמה – 23,000 צוענים, 15,000 אדומים ו-25,000 אחרים. נוספים. אני מעתיק למחברתי את הכתובת המרוחה על אחד הקירות:

 "We must free the German Nation of Poles, Russians, Jews and Gypsies."

על החתום אחד בשם אוטו טייראק. שר המשפטים. בתצוגה שלל רב של רשימות, טרנספורטים, משלוחים, אקציות, סלקציות. תמונות. ופירוט מוצא הנרצחים היהודיים: הונגריה – 430 אלף, פולין – 300 אלף, צ'כוסלובקיה (כולל בוהמיה ומורביה) – 73 אלף, צרפת – 69 אלף, הולנד – 60 אלף, יוון – 55 אלף, בלגיה – 25 אלף, גרמניה (ואוסטריה) – 23 אלף, איטליה – 7.5 אלף, נורבגיה – 630 איש. ועוד 34,000 שלא צוין מקום לקיחתם. אתם זוכרים בוודאי כי השיקול למיקום המחנות באושוויץ היה בשל היות המקום צומת דרכים ראשי. בעיקר של קווי רכבת. ואני קורא ורושם למחברתי מתוך מפת התצוגה: 2,000 לאוסלו, 1,100 ללטביה, 1,300 לרוסיה, 1,500 לצרפת, 2,150 ליוון, 1,350 לאיטליה. המרחקים כמובן נתונים בק"מ.

אחרי בלוק 4 מגיע תורו של ביתן 5. כאן שמורות ומוצגות העדויות. הראיות לפשע. אוספים של: משקפים, טליתות, פרוטזות, כלי-בית, מזוודות, נעלים, מברשות, משחות נעלים, בובות. מספרים כי אחת לכמה חודשים מוחלפת התצוגה. ברוך השם – במחסנים יש הרבה מה להראות לצבאות התיירים.

ואחרי 5 יש 6. ובבלוק זה מתקיימת תצוגה של חיי המחנה. בעיקר בגדים. אופנה. משולשים צבעוניים: אדום – אסיר פוליטי, צהוב – כלוא יהודי, שחור – צועני, ירוק – אסיר פוליטי, ורוד – רחמנא לצלן – הומוסקסואלי, סגול – עדי יהווה. ב-1943 הצטרפה ההטבעה. קעקוע מספר האסיר על חלק מגופו. בדרך כלל – על הזרוע. אבל גם במקומות אחרים. ועוברים בחדרים. בזה אחר זה. והעסק לא קל. הנה חדר ההרעבה – שלדים מהלכים שמשקלם נע בין 23 ל-35 ק"ג. הגעתי לקצה יכולת הקליטה. נמלטי החוצה.

והקבוצה יצאה. וביחד דילגנו על ביתן מס'  7 עד מס' 9. שמנו פעמינו לביתן 10. ביתן הניסויים. כאן חיפש הצוות הרפואי מהי הדרך המושלמת (והקצרה) להרוג יהודי. לחסל את הגזע. לא הצליחו. ביתן 10 אטום לכיוון 11. כי בבלוק 11 המיתו. שיטה פשוטה. העמדה לקיר. ירי בעורף. וזהו. האטימה נעשתה על-מנת שלא ישמעו. את קולה של הירייה. הניסיון הראשון בציקלון B נעשה כאן. בקומה העליונה. על שבויים אדומים. ובין לבין – חצר המוות. מה יש כאן עוד? תאי ענישה. לבודדים ולקבוצות. אחסוך מכם את הדיווח. יצאנו החוצה.

ביתן 27 הוא הביתן היהודי. לא שקודם לא היו יהודים בין המושמדים… על-כל-פנים ביתן 27 הוא באופן רשמי הביתן של היהודים. ובמרכזו הדלקנו הנרות. וכל אחד אמר לזכר מי. אני הדלקתי נר לנשמתם של סבי, סבתי, דודיי ובני דודיי. שהם גם של חגי. ממשלת ישראל, בהחלטה מס' 4461 מיום 1 בפברואר 2009, החליטה על המשך תקצוב תחזוקת הביתן היהודי במוזיאון אושוויץ. התקציב – 25.5 מיליון ש"ח לתקופה של שלוש שנים. היישום הוטל על משרד הגימלאים בשיתוף יד ושם.

ויצאנו רק על-מנת לחלוף על-פני הבונקר, תא-הגזים, הכבשן, שמץ מביתו של רודולף הס בזווית העין ועמוד התליה. ולאוטובוס. ולמלון. ולארוחת הערב. ולפגישה עם חסידת אומות העולם. פולניה כמובן. תגידו מה שתגידו ותהא דעתכם על הפולנים אשר תהא, ראוי לציין כי מעל ל-90% מחסידי אומות העולם היו פולנים. גם אם היו אלה טיפה בים הזדון.

מאמר זה התפרסם לראשונה בפוסט-מגזין "במחשבה שניה" ב-26 אוגוסט 2010.

צילומים: משה הרפז (אוגוסט 2009). הצילומים הוקטנו על-מנת לעמוד בתנאי הקבלה לאתר. תמונת הכלואים בין הגדרות ( בשחור לבן) נלקחה מאתר האינטרנט של אושוויץ. הציור של משה קופפרמן נסרק מתוך "כל הדרך ועוד פסיעה", הוצאת מוזיאון ישראל, 2002.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: