הלו! האם מישהו גר כאן?

ירדתי במדרגות. ונזכרתי:

"שיטוט בין הגלריות של תל-אביב הוא מסע בין רחובות צדדים, חצרות אחוריות ומרתפים." [רותי דירקטור (2007), הגלריות הסמויות מן העין, בלוק 4, ע' 9].

והגעתי לגלריה. שלוש. זו שהתחילה ברחוב שלוש והיום היא ברחוב חיסין (הלוא הוא הדוקטור שבספרי נחום גוטמן. שכמובן היה רופא אמיתי הגם שרכב על חמור…). ומחר היא מדלגת למקום חדש. גם גלריה גורדון כבר לא בגורדון. עברה לבן-יהודה. ומצד שני זה מחבר אותך לעבר ויש בזהו משהו… שקשה לי להסבירו. אולי ההצבעה על רצף, גלגל החיים או משהו שכזה. עדי, בעודה מחזיקה בשפופרת הטלפון, נופפה לשלום.

"ארבעה צלמים". תערוכה קבוצתית. שני חללי תצוגה לה לגלריה. האחד, הגדול מבין השנים, הוא הראשון שאליו נכנסים. הוא גם המרווח מבין השנים. ודרכו עוברים לחלל השני. מצומצם קמעה מקודמו. שלושה צלמים קיבלו את האולם הגדול. תמונה עד שתיים לכל אחד. מיקי קרצמן מוצג בחלל השני. ברשותכם, אתייחס רק אליו, כי איכשהו, בצורה מופלאה שאין לנו שליטה עליה, דברים נקשרים זה לזה.

קרצמן עוסק בתיעוד של מקום, של נוף כייצוג חברתי בעל משמעויות פוליטיות. בסדרת התמונות שהוא מציג, יוצא קרצמן למסע בעקבות וו. יוג'ין סמית' (W. Eugene Smith), הצלם האמריקני, אל הכפר דלטוסה (Deleitosa) שבספרד. סמית' עבר בכפר ב-1950. והתוצאה פורסמה ב"לייף". סדרת צילומים שקבלה את השם "כפר ספרדי". רצף הצילומים יצר סיפור ובו הוצגה ספרד של הגנרליסימו פרנקו כארץ נחשלת. חמישים שנה לאחר מכן יצא לכפר קרצמן. בסדרה שהאחרון מציג המציאות טורדת – כפר מרוקן מצלם אנוש. אותן הדמויות האנושיות, האנשים והילדים, שלכאורה העניקו חיים לסדרה של סמית' – אינן. חסרות. היכן האנשים?

עברתי על פני התמונות. לכל אחת ואחת מתריסר התלויות הענקתי 15 שניות של תהילה (על-פי האגדה האורבאנית המנכסת אמרה זו לאנדי וורהול [או שמא אמר 15 דקות..]).

עדי התפנתה משיחת הטלפון. עבודה לפני בילויים (באנגלית זה, משום מה, נשמע יותר טוב). התיישבתי. ואמרתי שבדיוק חזרתי מסופ"ש בכרתים ויצא לי לצלם את רחובותיו האחוריים של כפר, הקרוי מוחוס (Mochos), אחר הצהרים של יום חול. וגם שם לא היו אנשים. ועדי אמרה: "הצילומים של סמית' הם מפוברקים". שאלתי: "מה פירוש?" וקיבלתי תשובה. עדי טענה שיוג'ין סמית' "פברק" את התמונות. לפחות חלק גדול של התצלומים שבהם מצולמים תושבי הכפר – ילדים ומבוגרים. מה זאת אומרת פברק? זאת אומרת שהוא ביקש, כדוגמה, חד וחלק, מהילדים לחלוץ נעלים, על-מנת שהעוני יצטלם טוב יותר. עד כדי כך היה הכפר שרוי בטראומה לאחר הפרסום, כך שחמישים שנה מאוחר יותר, שהגיע לשם מיקי קרצמן, סרבו התושבים, רובם ככולם, לשתף פעולה. כלומר מיאנו להצטלם. אבל תמיד יש לפחות צדיק אחד בסדום. ואישה אחת, שמטבע הדברים הייתה אז ילדה קטנה, ניאותה. אבל הטראומה לא הפריעה לפרנסי הכפר לקרוא לאחד הרחובות על-שם סמית'. עדי קראה לכך: "קץ הצילום הדוקומנטרי". היום, בעידן הפוטושופ ושאר הירקות – נראה כי הכול חשוד בזיוף.

ניטע בי רעיון. שבתי לביתי. התיישבתי מול מחשב ושליתי ממנו את התצלומים מהכפר הכרתי. והנה הם מונחים לפניכם. וכן, לשאלתכם, מחקתי את הצבע. לשם הדרמטיות. אבל מצפה הפתעה במעלה הדרך!

 

 

מה אתם הייתם אומרים? האם הכפר באמת נטוש? למעשה באותה העת שצילמתי את שצילמתי לא ידעתי לקראת מה אלך בעתיד עם התוצאות. ומה צורה לה תהיה לרשימה, אם תהיה רשימה. וצילמתי לאו דווקא רק את הבתים הנטושים. ואכן, ממבט ראשון נוצר הרושם שהכפר הולך וננטש. אחר-הצהרים של יום חול: שערים נעולים. תריסים מוגפים. חלק מהבתים מתפורר… בהחלט אפשר לכוון לכך. וזה נכון. עורק החיים הוא הכביש הראשי. שם יש שתיים-שלוש מסעדות וחנויות למזכרות, ורחבה, וכנסייה, ותחנת-דלק. שם האקשן. והחבר'ה נחים. עד יעריב היום. ואז יצאו לאייש את הכיסאות. להתרווח לפני ארוחת הערב… וזאת כבר סיפרנו במקום אחר.

 

שמתם בוודאי לב, כי הדלתות (ברובן) נושאות מספר. לרחובות אין שמות. ורק הבתים נושאים את תג הזיהוי בכפרים. ולבטח שמתם גם לב שחלק מהדלות זה זמן-רב שלא נפתח. ואחר עדין בשימוש…

אז מה היה לנו? סיפור קטן שקישר בין כאן לשם. בימינו אנו, כשלרשות כל אחד ואחת עומדים האמצעים הטכנולגיים העדכניים ביותר, אין קל מזה לפברק, להטות, להטעות. ואולם אנו, אין אנו מספרים אלא את שראינו. ומה שלא ראינו – אין אנו מספרים.

רשימה זו פורסמה לראשונה ב-21 ביולי ש.ז. באתר "במחשבה שנייה".

צילומים: משה הרפז (מאי 2010). הצילומים הוקטנו על-מנת לעמוד בתנאי הקבלה של האתר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתי  On 27 ביולי 2010 at 10:11 AM

    אומרים על ארכיטקטים שהם לא אוהבים אנשים בתמונות כי הם מסתירים את הבניינים, או מקלקלים את הקומפוזיציה, או משהו כזה.
    לעדותך אתה מתכנן-גיאוגרף ולא אמור ללקות בליקוי זה….
    וברצינות: מהסבריך ברור שהיעדר אנשים בצילומים "בא ממקום אחר" ומנומק היטב.
    לאחר ש"עשית את הנקודה" (גם זה נשמע נכון רק באנגלית…)- אולי בכל זאת תכבד אותנו גם בכמה צילומים מכרתים עם אנשים? כמו שזה נשאר הפסימיות כבדה מאוד, מחוזקת על ידי סמיכות הצלילים כרתים-להכרית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: