החברים מתבקשים לחדר האוכל, האקונה, יפן.

ר' כתבה שהם איתנו "באש ובמים!". אז נסענו ליפן. להיות שם ולא להתארח בבית הארחה מסורתי (ריוקאן – Reyokan) – זהו חטא. ולא לטבול ולהירגע במעין של מים חמים (אונסן – Onsen) – זהו פשע. ולכן התיישבתי מול המרשתת ודליתי ממנה מקום – גם וגם. וחושבני שהוא אחד המוצלחים באזור האקונה (Hakone). והגענו לשם. רכבת השינקאנסן והאוטובוס פתרו לנו את בעית ההגעה. מהרחובות ההומים והסואנים של טוקיו אל השקט הירוק והערפילי קמעה של האקונה.

פרקנו את המטען מעל גבינו, חלצנו הנעלים. החבר'ה המקומיים היו מופתעים. מעולם לא התארח ישראלי באכסניה זו. ועוד ארבעה בבת-אחת! מדונה (אסתר בשבילנו) כבר הייתה כאן. ישראלים – טרם.

הייתה זאת שעת בוקר מאוחרת. ועד הערב החלטנו לטייל בסביבה. סגרנו פרטים, קיבלנו קופונים, ויצאנו לדרך. קודם כל ל"מוזיאון הפתוח" ואחר מכן טיול בהרים (רכבת, רכבל, ספינה, אוטובוס) ונחזור. ארוחת ערב מסורתית נקבעה ל-20:00. זה התפריט:

אני מקווה שהבנתם. שאם לא כן אתם עלולים לאכול אותה…

זאת הכניסה לריוקאן:

וזאת הגברת שליוותה אותנו, והציגה לנו את כל הריוקאן. ואת כל חדריו וסמטאותיו. ואנחנו עיפים ורוצים להתרענן לקראת ארוחת הערב, והיא מראה לנו עוד ועוד. את המרחץ המשותף לגברים, ולנשים, ועוד ועוד. ועלינו וירדנו. בסוף הגענו. וכל העת אמרה: Sorry-Sorry Thank  You. למעשה היא ידעה לומר עוד מספר מלים באנגלית. ואפילו נתנה לנו קופון למוזיאון הפתוח. והשתמשנו בו.

הגן:

והחדר:

הכול מאופסן בארונות הקיר. החדר ורסטילי לחלוטין ומשמש, לתפקודים שונים, לאורך היממה – שינה, אוכל, אירוח, משרד, רווחה.

מרפסת חיצונית: מקלחת ואמבט המים החמים. אין לכם מושג ירוק כמה שזה טוב. לאחר המקלחת אתה נכנס, נקי לחלוטין, ללא טיפת סבון ו/או שמפו, לאמבט המים החמים. והם, תודה לאל, באמת חמים. מעל ל-40 מעלות. והמרפסת פתוחה. והשמש שקע ןהטמפרטורה צנחה. משהו בין 0 ל- 5 מעלות. ואכן אתה נרגע. המקלחת – לגוף. האמבט – לנפש.

והחברים התבקשו לחר האוכל. ובלבוש רשמי. ואחרי שהוגשה מנה – הסתלקה המגישה. ורק לאחר כמה דקות, ולאחר שהקישה על דלת החדר, וקראנו לה שאפשר – OK – הגיחה למספר דקות, הגישה את המנה הבאה בתור. ונעלמה. וכך חזר הריטואל לאורכה של הסעודה.

והרי השולחן הערוך ועמוס בכול טוב יפן:

והתיישבנו:

והתחלנו במלאכה. וקודם כל המנות הראשונת – שבלול, שרימפס, סרדין ועוד מוצרים שאינם מזוהים (לא חייבים לאכול הכול. אם המוח משדר לא – אז לא. אף אחד לא ממש נעלב…):

בשר הבקר התבשל / נצלה על נר. איך יודעים שהבשר מוכן? כשהנר סיים את תפקידו. לא כך הדגים. הם הוגשו נא. כיוון שאין אנו מורגלים בבשר נא של דגים, ביקשנו עוד נר. המארחת, זו שהגישה לנו את האוכל, צחקה והסתלבטה עלינו – הא! אתם רוצים ברביקיו! – פסקה.

ודווקא דני, שעד אז אכל הכול, ואני מתכוון הכול, הסס קמעה:

וגם היה קינוח:

וזאת הקבלה. כמו שצריך. עם בול וחותמת.

 בסוף הולכים לישון…

רשימה זאת פורסמה לראשונה ב"במחשבה שניה" ב-14 ביולי 2010.

צילומים: משה הרפז (אפריל 2010)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מרינה  On 18 ביולי 2010 at 6:59 PM

    אני נוסעת עוד חודש!
    איפה בדיוק הריוקאן הזה? ומה בדיוק עלה 50,000 ין? (ארוחה + לינה?)

    • mharpaz  On 18 ביולי 2010 at 10:56 PM

      מרינה
      לריוקאן קוראים מיקאוואיה
      MIKAWAYA RYOKAN
      באזור HAKONE
      ניתן למצוא באינטרנט.
      כך עשיתי.
      חדר לשניים – כולל ספא פרטי, ארוחת ערב מסורתית וארוחת בוקר מערבית.
      50,300 לזוג.
      תשלום רק במזומן.
      כניסה רשמית 17:00
      עד 10:00 צריך לפנות
      שיהיה לך בכיף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: