מי בכלל רוצה קפה קר? ועוד בפחית?

מי בכלל רוצה קפה קר? ועוד בפחית? תשובה חלקית – לא אני. תשובה מלאה – כנראה שאנו במיעוט. מי אנחנו אל מול מיליוני היפנים שחושבים אחרת (ובהם רואים פוטנציאל כלכלי אדיר)… ומעשה שהיה – כך היה.

טוקיו. רובע שינג'וקו. מהעיר התחתית של מתחם הרכבת בתחנת שינג'וקו אנו מנווטים את עצמנו אל אוויר העולם מסבך המנהרות, הרציפים, המדרגות, המעליות, הדרגנועים, המסדרונות, המבוכים, השלטים, שדרות החניות, המבואות, אזורי ההסעדה (וסליחה אם החסרתי דבר – בטוח שכן). מפלסים נתיבים בינות לאלפי האנשים השועטים ובאים ממול ומאחור. וגם מהצדדים. כמעט כמו בסרט מטריקס (חלק שני – Reloaded) – ניאו מול מיסטר סמית. המשכפל את עצמו עוד ועוד .. More הוא פוקד. במדריך כתוב שזו, קרוב לוודאי, תחנת הרכבת העמוסה ביותר בעולם. מעל ל-2 מיליון אישה ואיש עוברים דרכה ביממה. מי לעבודה, מי במעבר ומי לביתו. והנה אנו בחוץ. ועוד ביציאה הנכונה מבין 50 היציאות. ואל יהיה הדבר קל בעיניכם. ולא, לא השתמשנו ב- GPS. המכשיר לא יחליט עבורי להיכן ללכת…

בחוץ התקהלות. צוות טלוויזיה. במדריך לא היה כתוב על כך דבר וגם המדריך שהחזיק את המדריך משך בכתפיו. נו-טוב: המדריך לא באמת יודע הכול… אבל לא ייתכן שלא נדחוף את האף. התיישבנו. הסתכלנו. החלטנו. ר' תלך ותבדוק – ותדווח. ר' קיבלה את דין התנועה. צופה תמיד נשארת צופה. הלכה. שבה. ועמה התשובה: "שיווק. פרסומת. משיקים מוצר חדש. קפה קר בפחית. זהו הטרנד האחרון. גייסו ידוען. יעני סלב. שחקן בייסבול. כוכב מקומי. וכמובן שהכול מסוקר בטלוויזיה המקומית."

האמריקניזציה מצויה בכול מקום. בייסבול. מקדונלד'ס. ההוא עם זקן התיש שמוכר עוף טבול בשמן עמוק ועסיסי, ממש אסתטי. מסעדות המזון המהיר. בניגוד גמור לתפישה ולמסורת היפנית. מתינות, מנות קטנות של אוכל, מעוצבות להפליא, שפע של היצע, הכלים. ההגשה. קלאסה של אסתטיקה. הרגישות. הנימוסים. האיפוק. ההתנצלות.  אבל אמריקה ניצחה. הכניעה את היפנים (אי אפשר לטעון שהיפנים לא קיבלו על הראש שלא בצדק. כמו בשכונה: הם התחילו…), כפתה עליהם כניעה וצורת שלטון חדשה (אבל הותירו את הקיסר על כסאו…).

 "כמו כניעת גרמניה, לוותה כניעת יפן בכיבוש צבאי של בעלות-הברית – אבל היו הבדלים בין השתיים. בניגוד לגרמניה, יפן לא נכבשה במהלך המלחמה, אלא קיבלה על עצמה את הכיבוש לאחר שנכנעה. היא לא חולקה, כמו גרמניה, לאזורי כיבוש בין המעצמות המנצחות, אלא נשלטה כשלמות טריטוריאלית אחת והצבא הכובש שלט בה בעקיפין, באמצעות השלטונות היפניים – ולא במישרין, כמו בגרמניה.

[…]

למעשה נוהל הכיבוש על-ידי המפקד העליון של בעלות-הברית, הגנרל האמריקאי דגלס מקארתור.

[…]

זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה, שיפן נמצאה תחת שלטון זר. היפנים חששו מן הגרוע מכול: תעמולת המלחמה הציגה את האמריקאים כיצורים שפלים ובהמיים, והיפנים פחדו שהאמריקאים יבצעו בהם מעשי זוועה, כנקמה על מה שעוללו להם היפנים. גם ארצות-הברית חששה: בגלל הקנאות, הערמומיות והאכזריות שלהם במלחמה, היא פחדה כי היפנים מכינים לה מלכודת; אך שני הצדדים הופתעו לטובה. החיילים האמריקאים, שהגיעו ליפן המובסת, היו ממושמעים, וכמעט שלא פגעו באזרחים, והיפנים קיבלו את כוחות הכיבוש בהכנעה וללא גילויי התנגדות. אחת הסיבות להתנהגות המאופקת של שני הצדדים נעוצה בכך שהכיבוש החל לאחר תום המלחמה – ולא במהלכה. שני הצדדים היו עייפים ושמחו על קץ האלימות ושפיכות הדמים. היו גם נימוקים תועלתיים להתנהגות זו: האמריקאים ידעו כי לא יוכלו לשלוט ביפן ללא שיתוף הפעולה של הנכבשים, ולכן לא פירקו את הממשל היפני, אלא שלטו באמצעותו. מאידך הבינו היפנים, כי אם ברצונם למנוע את פירוק מדינתם – כפי שקרה בגרמניה – כדאי להם לשתף פעולה עם האמריקאים. מכיוון שהקיסר פקד לשתף פעולה עם הכובש, קל היה ליפנים לעשות זאת.

[…]

אחת הבעיות הראשונות, שניצבו בפני מקארתור, היתה מה לעשות בקיסר. מצד אחד היה הקיסר אויב: הוא עמד בראש המלחמה נגד בעלות-הברית, והיה הביטוי העליון של המיליטריזם והתוקפנות היפניים. מצד שני הוא הכריע למען הכניעה, שיתף פעולה עם הכיבוש ומעמדו בעיני הציבור נשאר גבוה, למרות המפלה. לארצות-הברית היה אינטרס להשאיר אותו על כנו, כדי שיסייע לה לשלוט ביפן, ולכן העדיפה להתעלם מעברו כאויב וכבעל-בריתו של היטלר. עם זאת חשוב היה להבהיר ליפנים, כי הקיסר אינו עוד השליט בארצם. לכן סירב מקארתור לבקר את הירוהיטו, כמקובל – אלא דרש שהקיסר יתייצב לפניו. הירוהיטו ניאות, ובספטמבר התייצב בלשכתו של מקארתור, בבניין השגרירות האמריקאית לשעבר. בפגישה זו נטל הירוהיטו על עצמו את האחריות למלחמה, ואמר שהוא מוכן לשאת בעונש. מקארתור התרשם מן המחווה והודיע לקיסר, כי אינו רואה בו אחראי. למחרת התפרסם בעיתוני יפן התצלום של השניים: מקארתור הגבוה (1.85 מ') והנינוח נראה בו ללא דרגות, בחולצה פתוחה ועם ידיו על מותניו – ולצדו ניצב הירוהיטו הנמוך (1.58 מ') והממושקף, מתוח בחליפת שרד. תצלום זה הבהיר ליפנים יותר מכול מיהו בעל-הבית החדש בארצם."

בן-עמי שילוני (2002), יפן המודרנית, שוקן, ע' 243-241.

מסתבר שההשפלה המצולמת אינה קניינו הבלעדית של השגריר לשעבר וסגנו של ליברמן דהיום – דני אילון. וכך התחדשה יפן החדשה בעיצוב אמריקני. עד שדאגלאס מקארתור נקרא לקוריאה כבר ניכסו היפנים את הבייסבול כספורט הלאומי של יפן.

התשובה לא סיפקה אותנו. הקשנו על הנערה: "והתור, לשם מה הוא?". הלכה וחזרה: "מי שכותב על הלוח מקבל פחית." אמרנו יופי. ישראלים הרי אוהבים לעמוד בתור. משתגעים אחר תורים. מתים עליהם, על התורים. לאורך ולרוחב. לבטח נזכרתם: גאפ. איקאה. H&M. ושוב שלחנו את ר' למשימה. רוצים פחית. בתמורה מבטיחים "בוק". ר' הלכה. עמדה בתור. התייצבה אל מול הלוח השחור ורשמה בגיר הלבן. הידד – אנחנו על המפה. 

הנה הפרס. הפחית. פתחנו. טעמנו. גועל נפש כבר אמרנו? אבל עשינו לר' "בוק". הבטחות צריך לקיים. הערב ירד לאיטו. החשכה בדרך. האורות החלו לנצנץ ולהידלק.

הבטחתי לד' שנגיע ל"רובע האלקטרוניקה". היה חסר לו טסטר או משהו כזה… והבטחות צריך לקיים. אמנם יותר פשוט הוא לא להבטיח ואז אין חובות ואין נקיפות מצפון. וגם זאת כבר אמרנו. ירדנו למעבה האדמה…

צילומים: משה הרפז (אפריל 2010)

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני ברוקמן  On 27 במאי 2010 at 1:32 PM

    משה
    אתה אתה הגדול מכולם

  • Sharvul  On 27 במאי 2010 at 2:07 PM

    תענוג לקרוא, ולהיזכר.

    כמה זוטות:

    – שחקן הבייסבול הסלב הוא אמנם יפני, Hideki Matsui, אך מאז 2003 הוא אינו מקומי. הוא שיחק בארה"ב עבור הינקיס בניו יורק והשנה עזב לטובת האיינג'לס בלוס אנג'לס.
    – אם חשקה נפשכם בקפה חם בפחית, גשו לכל מכונת פחיות ולחצו על אחד מהכפתורים האדומים (כחול – קר; אדום – חם). הטעם הוא אותו טעם דלוח, אך לפחות הקפה חם.
    – לקפה טוב יותר, אפשר לסור ל-Starbucks (יש סניף בדיוק מאחורי הפסל של Matsui, בתמונה הראשונה). או לחיקוי היפני הלא פחות טוב: Tully's או Doutor.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: